הבעיה היחידה היא בביקורת בשדה תעופה (וטרם ניסיתי לאחר הנסיון הכושל משבוע שעבר) להסביר את הקילוגרים קפה – זה לפעמים נראה חשוד לבודקים הגרמנים.

הבעיה היא לעיתים קרובות לא מידת ההתערבות אלא איכות ההתערבות. הכלכלה הסינית, גם היום, הרבה יותר ריכוזית מכלכלת ארה"ב והיא יציבה ממנה וצומחת מהר יותר.

הם בתהליך של מעבר מריכוזיות מוחלטת לשוק חופשי, אבל עושים את המעבר הזה לאט ובזהירות. לעומת זאת, ברוב מדינות מזרח אירופה בהן ביצעו הפרטה מאסיבית וליברליזציה מהירה, זה נכשל כאסטרטגיה לפיתוח כלכלי וגם היו לזה השלכות חברתיות חמורות.

בשבדיה, המס השולי הוא 70 אחוז, אבל רמת ואיכות השירותים שאתה מקבל מהמדינה היא כל-כך גבוהה שאף אחד לא מתלונן. לעומת זאת, אין שם שכר מינימום כי אין בו צורך – כמעט כל העובדים מאוגדים.

אני לא מסכים עם ההגדרה שלך שהמצב הנוכחי הוא תוצאה של התערבות הממשלה. סביר יותר שהוא תוצאה של תיאום מחירי העמלות (לכאורה), על קיומו הכריזה רונית קן (הממונה על ההגבלים העסקיים) באפריל השנה.

אם אכן ישנו קרטל אז המשמעות אינה שיש התערבות יתר אלא שאין התערבות מספקת. למשל, כי המפקח על הבנקים לא עושה את עבודתו או כי מוסד הממונה על ההגבלים חלש מדי או לא מנצל את המנדט שיש לו.

כדי להגיע למצב שבו ניתן יהיה לדבר על צמצום ההתערבות בשוק כלשהו, יש להקפיד בתור התחלה על כך שתהיה אכן תחרות. זה אומר, בין השאר, להשליך לכלא את מי שעוסק בתיאום מחירים שהוא עבירה פלילית.

במקביל, יש להבטיח שהאזרחים לא נפגעים בזמן שטחנות הצדק טוחנות.