store
copyright

PC ≠ IT

המיחשוב האישי העביר את ניהול המידע מהיכלי הקודש של ה-Mainframe ומכוהניו הגדולים לידי העם. המחשב האישי הפך מצעצוע של חובבים, דרך כלי מתוחכם של יזמים וחדשנים, למוצר צריכה וכלי בסיסי לעסק, לימודים, תחביבים, משחקים וקידום עצמי. מערכות הפעלה מבוססות Unix ומערכת Netware של Novel, אפשרו קישור ושיתוף משאבים וידע על ידי יותר ארגונים ויחידים.

התהליך נראה (ולעיתים גם נקרא) מהפכה, אך חלק ניכר מהשינויים נבעו מסיבות כלכליות, פוליטיות וחברתיות פרוזאיות לא פחות מפריצות דרך טכנולוגיות. העסקה של Microsoft עם IBM על הפצת DOS עם מחשבי ה-PC, הויתור של Xerox על השליטה בממשק הגרפי והעכבר, המעבר ליצור המוני בדרום מזרח אסיה. חוק מור, המנבא את התקדמות יכולות המיחשוב, הוא כלכלי, יותר מאשר טכנולוגי.

התוצאה היא שתי דיכוטומיות מרכזיות:

  • המחשב האישי הוא מוצר צריכה ביתי (מה שמכונה לעיתים Consumer Electonics) מחד, וחלק ממערכת מידע (Information System) מאידך.
  • מצופה מהמחשב האישי להיות פשוט לשימוש כמו כל מוצר צריכה (טלפון, מכונית או וידאו), אך לבצע באמצעותו פעולות מורכבות ולא מוגדרות מראש (כמו, אהמ… מחשב)

האינטרנט מוסיף לטישטוש, היות ולעיתים מזומנות נעשה שימוש באותם כלים הן לעבודה או ללימודים והן לצורך הבידור האישי.

הארכיטרטורה של מחשבים המבוססים על מעבדי Intel/AMD, ומערכות ההפעלה Windows ו-Linux, גם מטשטשים את האבחנה בין תחנת הקצה לבין השרת. כל PC, בתאוריה, הוא שרת.
הצפיה היא, אם כן, ליותר ביצועים, יותר תפוקה ופחות עלויות. צפיה זו איננה מתממשת. טכנולוגיות ותפיסות כמו מסופים רזים (Thin Clients), תכנה כשרות (SaaS), וירטוליזציה של שרתים הם חלק מהסימנים כי המחשב האישי הופך להיות גורם מעקב, ולא גורם מקדם.

ישנן מספר סיבות לכך:

  • מודלים כלכלים בעיתים בתחום תמחור התוכנה: התפיסה של רכישה ורכישת שדרוגים בעיתית הן למפתחים (הזקוקים לתזרים מזומנים לפיתוח ותמיכה) והן לצרכים (הרוצים התקדמות אך לא מעוניינים בתשלומים …)
  • מודלים בעייתים בתחום פיתוח התוכנה: תכנה היא קשה לפיתוח אך קלה להפצה. קל מדי להוציא תכנה בינונית לשוק ולנסות להתמודד עם תיקונים בשלב מאוחר יותר.

מעבר לכך, ישנן הבעיות המגיעות מצד המשתמשים:

  • השלכה מתחום המיחשוב האישי הביתי למערכות המידע הארגוני: נסיון ליישם כלים המתאימים (או המותאמים) למחשב, משתמש או צרכן בודד לרמה הארגונית יוצר רעש ארגוני רב. מדפסות אישיות, מחשבי כף יד וטלפונים סלולריים הנדחפים למערכת על ידי משתמשים יוצרים רעש תפעולי ועומס רב יותר מיישום של מערכות מורכבות יותר.
  • האמונה כי אוטומציה פותרת סוגיות ארגוניות: מיחשוב ואוטומציה יכולות ליעל או לקדם מטרות ארגוניות, אך ללא הגדרות ברורות ברמה ארגונית, מיחשוב יכול (ובמקרים רבים מהווה) עול.
  • קבלה של כשלים כחלק מובנה של מערכות מיחשוב: מקור ההשקפה הוא בהשלכה מהמיחשוב הביתי מחד, ואפולוגטיקה של ספקים מאידך. שלמות ואמינות מוחלטת הם אולי חלום באספמיא, אך גבולות היכולת של מערכות הם ברי מדידה. קיום של מטרות ארגוניות מגביר את יכולת המדידה ומאפשר יצירת הצבת מטרות ראליות של אמינות.
  • חוסר זמן, יכולת או רצון להגדרת דרישות ובדיקות נאותות: קל (מדי), לנהור אחרי העדר, ליישם פתרונות אותם אותם כבר ראינו, או לקבל את דברי הספק או נותן השרות ללא ביקורת או בחינה. אין הדבר יחודי רק למערכות מידע: חכירת רכבים, שכירת משרדים ובחירת ספקים לציוד או שרות. לאחר קבלת החלטות לא מושכלות, אנרגיה רבה יותר מושקעת בתיקון שגיאות, מאשר זאת שהושקעה בישום.

על מנת להתמודד עם סוגיות אלו, יש להתרגל לבחון מערכות מידע בצעדים מדודים:

  • קביעת מטרות (עסקיות, לימודיות או אישיות)
  • בנית דרישות פונקציונליות (המטרות אותן נועדה מערכת המידע לשרת)
  • קביעת מפרט (רשימת הדרישות והקריטריונים להצלחה או כשלון של השימוש בהם)
  • בחירת כלים ו/או ספקים

חלק מהתהליך יכול לחזור על עצמו. למשל, במצב בו אין ספק היכול לעמוד בדרישות, יש לבחון מחדש האם הדרישות או המטרות ראליות, או במצב בו המפרט מחייב הוצאה גדולה מדי.

לסיום, אם נתקלים בטכנולוגיה מגניבה במיוחד למחשב האישי, אין בכך לומר שהיא איננה מתאימה בהכרח למערכות מידע ארגוני, באותה מידה שאין בכך לומר יש לאמץ כל חידוש. אם הטכנולוגיה נראית מעניינית יש לבחון אותה בראיה המשלבת מחשבה ארגונית, עסקית וטכנולוגית.

home

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *