קטגוריה: דעה

e-mail
site-map

יחסי עובד מעביד

בעקבות תגובה של עדו, אני חושב שכדי שאפרט קצת.

יש לי מכר, טכנאי. אולי לא המוכשר ביותר, אבל חרוץ ונאמן. בעקבות קיצוצים באחת החברות שבהן עבדתי כיועץ, הוא פוטר. סייעתי לי לו בקורות חיים ובהמלצות. במהלך הזמן הוא גויס מספר פעמים ופוטר זמן קצר לאחר מכן. הוא, באמור, לא היה הטכנאי המוכשר ביותר עמו עבדתי, אבל בהחלט לא גרוע עד כדי בך שיפטרו אותו כל כך מהר. לאחר חקירה קצרה הסתבר לי כי החברות ששכרו אותו היו חברות שניגשו למכרזים בהם נדרש ידע שלא היה במסגרת היכולות שלהן, וכן בופיע בקורות החיים שלו. לא ברור לי כלל כי החברות בדקו או יכלו לבדוק את יכולותיו. ברגע שהצורך בו פסק1, הוא פוטר. הסיבה היחידה שהוא נשגר מלכתחילה הייתה שהוא היה נואש מספיק לקבל את השכר הנמוך שהציעו לו, לתקופה שבה הוא2 נדרש.

הפתרון שלי3 הוא להעסיק פרילאנסרים. יתכן וזה יהיה המודל העתידי של חלק ניכר מבעלי המקצועות החופשיים ושל אלו העוסקים התחום ה-IT, אך ברור לי שישנם לא מעט אנשי מקצוע טובים שהעבודה כעצמאיים אינה מתאימה להם. להיות עצמאי אינו מסתכם בכך שאתה מקבל את כספך תמורת חשבונית4, אלא גם בצורך להיות איש השיווק, הרכש, המכירות והתפעול של עצמך, ובויתור על ההגנות5 של חוקי התעסוקה.

עם זאת, מבחינתי, פירלאסר או עובד הם היינו הך. הגינות ושקיפות הם הכרחיים.

 

 

  1. על פי רב היות והחברות נכשלו במכרז []
  2. או למעשה קורות החיים שלו []
  3. ושל אחרים []
  4. שלא לדבר על הטרחה והעלות של הנהלת חשבונות, ניהול תיקים וכיוצ"ב []
  5. קלושות ככל שיהיו []
news

מס או עולה

רק להראות שאין חדש:

כְּעַן יְדִיעַ לֶהֱוֵא לְמַלְכָּא דִּי הֵן קִרְיְתָא דָךְ תִּתְבְּנֵא וְשׁוּרַיָּה יִשְׁתַּכְלְלוּן, מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא יִנְתְּנוּן וְאַפְּתֹם מַלְכִים תְּהַנְזִק
(עזרא ד, יג)

משמע, אם תתן לאזרחים להוציא את כספם כראות עיניהם, ישאר פחות למלכות. דא עקא, שבמלכות מדובר, ולא עוד שבמלכות זרה.

לפני מספר שנים, בתוכנית "רואים עולם" שודרה כתבה בעקבות חילוף מפלגת השלטון בפינלנד. במסגרת התכנית היה ראיון עם חוטב עצים שנראה כאילו ברח מהפקה של כיפה אדומה1. אותו חוטב עצים נשאל האם היה רוצה להיות שר בממשלה. חוטב העצים ליטף את זקנו, הרהר מעט וענה: "לא, יותר מדי אחריות, עדיף לי כאן".

חיכיתי חמש או שש דקות לשמוע את הצחוק. שלו, של המראיין, של מישהו. אבל לא. לא הייתה שמץ של אירוניה.

חלק ניכר מהמחאה החברתית של ימים אלו סובב סביב סוגיות המסים. האם נטל המס הוא גבוה או נמוך, את מי ועל מה צריך למסות ואיך צריך למסות. אנחנו רואים את מסים כאל עולה למלכות. האזרחים והממשלה הם ישויות נפרדות. מובילי המחאה הראשונים ניסו לשנות את הדיאלוג הזה, אך קשה לראות מי מהכנסת או הממשלה שהפנים זאת.

וינסטון צ'רצ'יל הבטיח לעמו דם, עמל יזע ודמעות. האם ישנו מנהיג פוליטי בישראל שיעיז לשאת נאום ממין זה היום ללא שיעשו ממנו חוכא ואיטלולא? מן הסתם לא, וזאת מהסיבה שבעוד שנטל המס ויוקר המחיה גבוהים, לא היה מספיק כסף להקים מערך כבאות שיוכל להתמודד עם שרפות הכרמל, להגן על הגבול הדרומי, לצייד את מערכת הרפואה הציבורית ולשמר (אם לא לשפר) את מערכת החינוך.

ולפני שינפנו לנו ביוון, איטליה או ספרד, יביטו נא באסטוניה. מדינה קטנה עם אויב היסטורי שהחליטה לאזן את כלכלתה בכדי להצטרף לשוק הארופי, במחיר כבר. אסטוניה עמדה בכך בזכות הדיון הציבורי והשקיפות של התהליך.

כאשר וורן באפט קרא למסות את העשירים, הוא מיד הותקף על ידי בעלי ענין וספקנים. אין בכך להפתיע. שני דורות של ניאו-ליברליזם פיתח בנו שריון עבה של ציניות. הן לגבי בעלי הממון והן לגבי השלטון.

בסיכומו של דבר מס הוא גבוה או נמוך לא רק ביחס להכנסה או למקום ממנו הוא נלקח, אלא קודם לכל למטרות להן הוא משמש. והמטרה הראשונה והעליונה היא הרווחה, הבטחון ואיכות החיים של האזרחים. שימור מסגרת התקציב, יציבות השוק ומאזן התשלומים הם כלים למטרה זאת. טומאס הנדריק אילווס הצליח לשכנע את עמו כי כלים אלו ראוים והמחיר משתלם. על ממשלת ישראל עדיין מוטל נטל ההוכחה.

ורק להזכיר למטילי האימה, הנה מבטו של ג'ון סטיוארט על שוודיה.

The Daily Show With Jon Stewart Mon – Thurs 11p / 10c
The Stockholm Syndrome Pt. 1
www.thedailyshow.com
Daily Show Full Episodes Political Humor & Satire Blog The Daily Show on Facebook
  1. זקן פרא, כובע צמר, חולצת פלנל משובצת וגרזן עצום []

בזכות הבאלאגן

כמי שגדל בעולם מערכות המידע, אי סדר וחוסר בהירות נוטים לעצבן אותי. כאוטודידקט, אי ידיעה מטרידה אותי. כבורגני, חוסר אחריות אישית מרגיז אותי. אם מישהו אומר לי "אבל אני לא מבין בזה" לגבי תחום שאמור להיות מהותי עבורו, בין אם מדובר בבריאות, בהשקעות או במערכות המידע של העסק שלו, אני סבור שיש משהו פגום בראית העולם שלו.

ולמרות כל העמור לעיל, אני סבור שגדולתה של של הנוכחית הפורצת במקומותנו היא במסר המעורפל לכאורה של "העם דורש צדק חברתי", וטוב יעשו המשתתפים בו אם ימנעו מלפרוט אותו לפרוטות ויכנסו לדיונים על דרישות. מספר סיבות לכך.

  • המחאה היא גורם מפריע, המערכת היא זו צריכה לתקן את עצמה. למערכת יש (או צריכה להיות) את היכולת המשאבים והאחריות לכך. כניסה למשא ומתן היא הסרת האחריות מהמדינה.
  • מתחילות ומובילות המאבק אינן נבחרות הציבור. הן מנהיגות מדהימות ומרשימות. לא בכדי רצים יושבי ראש, מזכירים כללים וראשים למיניהם לספוף תחת כנפיהם. פוליטיקה היא אומנות האפשרי. מנהיגות היא יכולת ומוטיבציה. כל יום שעובר כאשר הן מנהיגות ולא מנהלות מעלה את כוחה של המחאה.
  • מדי יום אני רואה או שומע על פעילות. במרבית המקרים אין לי מושג מי מארגן את הפעילות, וטוב שכך. המערכת תנסה לנטרל כל גורם מארגן או בעל מובהקות מסויימת.

אנו בשלב של מלחמת התשה, ועדיין לא בשלב של בנית הצדק החברתי החדש (או שמה הישן). למערכת הקיימת עדיין יותר קל יותר לנטרל מוקדים של אי שביעות רצון מאשר לבצע שידוד מערכות מלא. תנו לכנסת ולממשלה לרדוף אחרי הזנב של עצמם, להציע – וליישם – פתרונות. בשביל זה הם שם, לעבוד בשבילנו.

international

חרם בחסות בעלי עניין?

הטקסט הבא נחת בתא הדואר שלי:

אומרים שהשנה מחיר הדלק יוסיף לעלות לכמעט 9.5 ש"ח/ליטר.
נמאס לנו!
אנו רוצים שמחיר הדלק ירד? האם זה אפשרי?
זה אפשרי!!
אבל בשביל זה חייבים לפעול באופן מיידי.
שנה שעברה עלו כמה רעיונות כמו לדוגמא:"לא לקנות דלק בתאריך מסויים".
חברות הנפט צחקו כי ידעו שמי שלא מתדלק ביום ראשון מתדלק ביום שני. זאת היתה בשבילם הפרעה, אבל לא בעיה קשה.
למישהו היה רעיון שיתכן שיעבוד.
אם אנחנו רוצים שיעבוד:
חייבים להתאחד כדי להפוך את זה למציאות ולהשיג את המטרה !!
דלק 95 אוקטן נמכר בישראל ב-7.26ש"ח לליטר.
כולנו מודעים לעובדה שהחברות נפט מוציאים אותנו פריירים. אל תשכח כשהעלו את המחיר לכמעט 5.5ש"ח. אז אמרו לנו שזה כיוון שהייה מחסור של נפט.
עכשיו אין מחסור של נפט והיום שואבים הרבה יותר ממה שלפני 35 שנה, ואז המחיר היה של 1.20ש"ח.
חייבים לפעול בנחישות כדי להראות להם שיש לנו כוח כצרכנים ויכולים להשפיע במחירים!!
השיטה היחידה שקיימת היא לפגוע להם איפה שהכי כואב להם:
בכיס שלהם!
כולם ביחד יכולים לעשות את זה!!
איך?!?!
בגלל שכולנו חייבים את הרכב שלנו ולא יכולים לוותר על הדלק, אבל יכולים להשפיע במחירים:
נשיב מלחמה כולם ביחד נגד חברות הנפט !!!
מעכשיו:
לא לקנות יותר דלק בשתי החברות נפט החשובות בישראל:
פז ו-דלק
בואו נדמיין את ההשלכות:
כאשר 2 החברות הנפט ירגישו את הירידה במחירות יהיו חייבות להוזיל את מחיר הדלק. זה יבאי למלחמה שאנחנו כל כך רוצים בין החברות.
אבל בשביל שהמכה תהיה חזקה נצטרך להסכים -מיליוני לקוחות של פז ושל דלק לא לקנות שם.
מה שנעשה:שלח את המייל הזה לפחות או יותר 10 אנשים (כמובן להסתיר את הכתובות כדי למנוע שימושם כספאם ואם יש להם רכב, יותר טוב).
כשכל אחד מאלה ישלח אותו ל-10 אנשים נגיע ל-100 איש. כשהאלה ישלחו לעוד 10 אנשים, נהיה 1000 וכך הלאה.
אם כל אחד מאיתנו עושה את זה עוד היום תכף נהיה מיליוני אנשים שנתחיל להלחם נגד החברות נפט הגדולות!!
אנחנו יכולים לעשות את זה ולהצליח, אבל…
זה הכרחי שנקנה את הדלק שלנו במקום אחר שלא יהיה פז ו-דלק, בגלל זה אנחנו מבקשים ממך שבבקשה תשלח את המייל הזה.
מה אתה אומר? אתה איתנו?
תעביר אותו!

המחשבה הראשונה שלי הייתה כי זהו סחריר של חברה או חברות המתחרות בפז ובדלק1. המחשבה השניה הייתה: אז מה? אחד מיסודות השוק החופשי הוא התחרות, ואפשרותו של הצרכן לבחור. אנו נוטים לחשוב כי אם מצב של אוליגופול או תאום מחירים (אמיתי, מדומה או כפועל יוצא של צרכנות עצלנית), אזי הפעלת כוח צרכני היא חסרת טעם, כי המתחרים בשוק יגנו אחר על השני.

אולי אחת מחברות הדלק ירוויחו ממהלך זה בטווח הקצר, אך הצרכנים ירוויחו בטווח הבינוני והארוך.

  1. גילוי נאות: אני מחזיק בכרטיס תדלוק של אחת המתחרות []
careers
search

קרנפים וסוסים

למרות מאמציהם של אנשים טובים, עבר המאגר הביומטרי לשלב ישומי. בתקשורת הכתובה זה הנושא לסיקור מועט, ובעיקר תחת התחום הטכנולוגי.

שלוש נקודות:

  1. המאגר הביומטרי הוא שלב נוסף בשחיקה של זכויות אזרח, ובאטימות של הממשלה לחובתה לאזרחיה. אטימות זו אינה יחודית לממשלות, אך לממשלות צריכה להיות החובה של השקיפות מול האזרחים, דבר שלא בא לידי במקומותינו, למעט ברמת ההצהרה.
  2. המאגר הביומטרי אינו מחויב המציאות, ואינו משרת כל מטרה נוספת, הוא יקר ומיותר.
  3. מקבלי ההחלטות הפגינו חוסר הבנה מהותי ויסודי של המשמעות של הקמת המאגר. כאשר שרלוק הולמס מנסה להרגיע את ראש ממשלת בריטניה כי מסמכים שנגנבו לא נמצאו אצל מרגלים ידועים, היה זה בעולם בו מידע היה כרוך במדיה הפיסית בו הוא אוכסן, ושיכפולו היה צרך זמן ומשאבים שלא היו זמינים בצורה נרחבת.

אסור לשתף פעולה עם המאגר הביומטרי. יש להתיחס למידע שימסר כגנוב ואבוד מהרגע בו ניתן. זאת היות וברגע בו יתגלה כי המידע נגנב, דלף או נמסר, יהיה זה מאוחר מדי לתקן כל פרצת מידע, תקנה קלוקלת או רשלנות של פקיד.

אין ספק כי חייהם של אלו שלא ישתפו פעולה עם מאגר המידע הביומטרי לא יהיו נוחים, הפקידים מולם הם יעבדו, כמו כלל האוכלוסיה, לא יקבלו תדרוך מקיף על אבטחת מידע, ולא יהיה להם הזמן, הסבלנות או הסמכות להתמודד עם אזרחים מודאגים. לא נותר אלה לקוות שכאשר נגלה כי האורווה נפרצה, לא היו בה יותר מדי סוסים, כי לא הקרנפים הם אלו שישלמו את המחיר.

research