קטגוריה: דעה

conditions
privacy

חרם!

בביקור ב-eBay, ניסיתי להגיש הצעה על מוצר ממוכר עמו עשיתי עסקים בעבר. להפתעתי, סרב האתר לקבל את ההצעה, היות וישראל לא נכללה במדינות אליהן מוכן המוכר לשלוח. ואכן, בעמוד תנאי המשלוח, הופיע ישראל לצד מדינות כמו תימן וצפון קוריאה.

בדאגה מסויימת, פניתי למוכר לשאול לסיבת הכללתה של מדינת ישראל, מדינה נאורה ומתקדמת, ברשימה זו. תהיתי איך אגיב אם אקבל תשובה כי מדינת ישראל מוחרמת מטעמים מדיניים ופוליטיים. התשובה שקיבלתי הייתה מדכדכת לא פחות.

מסתבר כי חברת הדואר הישראלית איבדה חבילה של המוכר, הודתה בכך, אך סירבה לפצות אותו או את הקונה. הקונה, מצידו, דרש החזר מלא. כשלון גם כנותני שרות וגם כמקבלי שרות.

לשם השוואה, חברת אוויס חייבה אותי בטעות במהלך שכירות רכב בארה"ב לפי תעריף של רכב יקר יותר. נציג השרות בישראל דרש עותקי הזמנה, חיוב וכיו"ב, ולא חזר אלי. נציג השרות בארה"ב זיכה את חשבון כרטיס האשראי שלי, ואז התקשר אלי לוודא את הזיכוי בוצע כהלכה.

הצלחתי לשכנע את המוכר כי מדינת ישראל איננה אוסף של נוכלים וחדלי אישים, והוא הוריד אותנו מהרשימה השחורה, אך אין דעתי נוחה מכך. מה יקרה ביום שהוא יתקל שוב בגישה הישראלית של "כולם אחראיים, חוץ ממני".

terms
feed

על עצמאות ומספרים

20100809_001נמרוד ברנע שאל:

בבלגיה יש מנגנון שמעדכן את כל שנה את השכר בהתאם למדד – למה אין כזה בארץ לעזאזל?

עליות המחירים נראות בכל מקום, ועם זאת, לא נראה שמנגנון תוספת היוקר מצליח להתמודד עמו. יתכן כי הסיבה לכך היא שתוספת היוקר מתבססת על מדד המחירים לצרכן אותו מדד, למרבית ההפתעה, משתנה. מבט חטוף בשינויים לעומת הסקירה של דה-מרקר, מראה איך משקלם של מוצרים שמחירם ירד, עלו במשקלם במדד. כך ניתן לנטרל את המדד, וכתוצאה, את מנגנון תוספת היוקר.

מדוע, אם כן, מקומות העבודה המועדפים הם חברות גדולות?

תשובה חלקית היא בכך שקל יותר להיות יזם בתוך חברה גדולה מאשר כעצמאי או חלק מחברה קטנה. על אחת כמה וכמה כאשר אותה חברה גדולה היא בין לאומית. שרות וציוד בארצות ניכר עולים בין 30% לבין 50% פחות מאשר בארץ, בעוד לקוחות בחו"ל מוכנים לשלם בין 30% לבין 50% יותר. כאשר יזם עובד בחברה גדולה, משאבים רבים יותר, וזולים יותר, עומדים לרשותו, אם ידע לנצל אותם. אני רואה כל הזמן יזמים היוצאים מחברות גדולות או מהאקדמיה ונדהמים בדיעבד מהעלויות התפעוליות של חברת הזנק או עסק קטן. לא פחות מדהים אותם הוא הלחץ הלא מתון לתמחור אגרסיבי מצד לקוחותיהם.

אני לא יודע איך ניתן לשבור מעגל קסמים זה של עלויות גבוהות מול משאבים מוגבלים. אני רואה רבים מעמיתי, עצמאים או בעלי עסקים קטנים, נשברים ומחפשים עבודה כשכירים. קל יותר לוותר על יציאה לסרט עם תלוש משכורת מאשר לחיות בפחד מפשיטת רגל כאשר לקוח אחד לא ישלם.

profile

זוית צרה של 360

אין לי סיבה להטיל ספק ביושרה של כתבי 360, ואין לי סיבה להטיל ספק במהימנותם של הנתונים שהוצגו בתחקיר רופא טוב, רופא לחיים. עם זאת יש לי ביקורת על הצגת המידע. והביקורת נובעת מהנקודה הבאה:
מה יחשוב מטופל בביקור הבא אצל הרופא, כאשר יראה את הצעצועים שהשאירו אצלו התועמלים הרפואיים.

יש מרחק רב בין רופאים המפירים את תקנות בריאות הציבור ואת נהלי ועדת הלסינקי, לבין רופאים שתועמלנים רפואיים משאירים במשרדם צעצוע בסוף הביקור. גם הרמיזה שרופאים מקבלים שווה כסף בסגל וציוד, בעוד שמטרידה, אינה זוכה למבט מקיף יותר של מצב המוסדות הרפואיים בישראל.
כתבה חשובה שהיה ראוי שיקדישו לה וראיה רחבה, כמתבקש מהשם 360, הפכה ל-sound byte, וחבל.

handbook

חור במעיל

יונה אברושמי משתחרר מהכלא.

אני לא יודע באיזה מרחק הייתי מהרימון, אני רק זוכר שהמחשבה הראשונה שלי הייתה "חולרות, מנסים להפחיד אותנו עם חזיזים".

ומישהו התיישב לידי, החזיק בזרועו, הביט בי בתימהון, ואמר "נפצעתי". והשוטרים התחילו לרוץ, ולפזר אותנו. אולי הם פחדו מעוד רימון.

נהג המונית שלקח אותי הביתה קילל את השמאל, אבל סירב להאמין לי שזרקו עלינו רימון.

כשחזרתי הביתה מצאתי קרע במעיל. חור קטן.

רציתי שנקנה כרטיסי טיסה ושנלך מפה.

למחר הבנתי שאני לא הולך מפה.

ב-1983 רצחו את אמיל ואת האמונה שאנחנו עם אחד. אני נשארתי עם חור במעיל.

ב-1995 רצחו את רבין ואת התקווה לשלום. אני נשארתי עם חור בלב.

ב-2011 רוצחים את הדמוקרטיה, ואתם יודעים מה, אתם עושים לי חור בראש.

אני עוד פה, בני זונות, זאת המדינה שלי.

ולסיום בנימה אופטימית:

research

הנרגילה של האינטרנט

אין חידוש בכך שידיעה על ארוע נקודתי מביאה לתגובה חריפה. מותו הטרגי של עידן לוי ז"ל משפעת הביא לעומס על קופות החולים לקבלת חיסון נגד שפעת. להיקף של הארוע, או רמת הסיכון אי קשר לרמת התגובה:

שיעור התמותה בישראל היה בשנה שעברה כ- 3.6 מקרים למיליון, כולם סבלו ממחלות רקע. תמותה ממחלת שפעת בילד בריא היא נדירה מאוד, אך מוכרת בספרות הרפואית. בארה"ב נמצא כי קרוב לשליש מהילדים שנפטרו עקב שפעת החזירים לא סבלו ממחלות רקע

הכותרת של המאמר בו מופיע הציטוט מלמעלה היא"אדישות ופחד הציבור מביאים לתמותה משפעת".

אותו דבר קורה לגבי מקרי אונס והתאבדות המקושרים לפייסבוק:

בשבוע שבו הוזכרה הרשת החברתית בנשימה אחת עם אונס והתאבדות, התחבטו המומחים בהשלכותיה עלינו. "הכל קשור לסטטוס. האלימות נעשית מתוך רצון לצבור כוח בקבוצה", קבעו, בעוד אחרים הדגישו דווקא את התרומה החיובית

הכותרת: סטטוס של אלימות: איך הפך פייסבוק לכלי מסוכן?

יש מי שמנסה לצבור נקודות, אך אבירי האינטרנט, יונתן קלינגר, יובל דרור, הלל גרשוני, שוקי טאוסיג וגל מור מיהרו להגיב. וטוב שכך. בכדי לסכן את ילדנו לא צריך אינטרנט, וקשיים של קשרי הורים ילדים קיימים גם בעולם האמיתי. בדיונים היותר רציניים מנסים לקשר בין המתרחש באינטרנט לעולם האמיתי. את דעתי לגבי פייסבוק כבר הבעתי, ולא ראיתי עד כה סיבה לשנותה, וזו אינה עושה רושם על אף אחד.

אין זה מונע ממני, כמובן, להתייחס לנושא.

האינטרנט בכלל, ופייסבוק בפרט, הם גורם משבש בתחומים רבים. תגובת היתר שאנו רואים נובעת מכך שאנו מקבלים משוב שונה, או בצורה שונה מזו שאנו מצפים לה. אין זה יחודי לאינטרנט, הטלפון הסלולרי, למשל, שינה את תפיסתנו של זמינות מספר פעמים1.

האינטרנט הכניס עולם חיצוני לתחום הפרטי בצורה שהשלכותיה, לטעמי, עדיין אינן ברורות. דלתות סגורות כבר אינן מחסום, דלתיים סגורות אינן מסתירות ולא תמיד יש מבוגר אחראי. אנו מנסים לחנך, וכאן חשיבותם של אבירי האינטרנט שהוזכרו לעיל, כמו קולומבוס החושף עולם חדש לעולם ישן. רק שכאן הלוחות הטקטוניים נעים בקצב מסחרר ובכיוונים שלעיתים נראים אקראיים, ואם לא די בכך, האלבטרוס החג מסביב לספינה נושא עמו מגנט…

פייסבוק מרכזת את הרע והטוב של האינטרנט. הרשעים חשים בטוחים מאחורי דלתות סגורות, הקורבנות אחדים נפגעים מתוך אי ההבנה כי הדמות מולם אינה בהכרח צלם האדם האמיתי העומד מאחוריה. קורבנות אחרים נפגעים היות והם מבינים כי כל דבר ארס ושטנה זוכים להפצה רבתי ולשימור לאורך זמן. בצד השני ישנו אחד מאמצעי התקשורת היעילים והנפוצים ביותר. לא מעט מטרות טובות זוכות לקידום והפצה בזכות פייסבוק, חברים ומשפחות שומרות באמצעותו על קשרו עסקים קטנים יכולים לקדם את עצמם ללא תשתית טכנולוגית יקרה. ומה עם המבוגר האחראי? כמעט כל מאמר ביקורת על פייסבוק מסתיים בכפתור לייק. הילדים שכן יקבלו מבוגר אחראי בחבר בפייסבוק הם לא אלו שאנו צריכים לדאוג להם… בפייסבוק אין סיירת הורים, ואני בספק אם פייסבוק ישמחו לקדם זאת, אלא אם כן תגיע תביעה משפטית.

כיצד, אם כן, יש להתיחס לפייסבוק. כמו לכל סביבה. להביט סביב ולראות אם נוח לכם שם, ואם אתם מרגישים נוח להשאיר את ילדך שם. כמו בגן משחקים או עם ספר חדש. לא לשקוע בשאננות. אם באותו גן משחקים אתם מתחילים להבחין במחטי מזרק ישנים או בקבוקים שבורים, אולי כדאי לחפש גן חדש. החלק הקשה הוא הערנות התמידית מחד, והצורך לתת לילדנו לצאת אל העולם ללא ההגנה המתמדת שלנו, לטובת הילד כמו גם לטובתנו.

הדבר להשמר ממנו הוא לשייך סמלים. במסגרת סיורי פרויקט ינשופים בגני תקווה, הבחנו בלא מעט קבוצות של בני נוער מתרכזים סביב נרגילות. אותן נרגילות הפכו בעיני הורים רבים לסמל של עברינות, סמים ואלכוהול. בפועל מצאתנו בפארקים טבק וקולה וחברה שיושבים ומקשקשים. לא מוצרי בריאות, כמובן, אבל לא סכנה קיומית לנפש הנוער. את האלכוהול ואת בני הנוער שנמלטו למראה מבוגר מצאנו במקומות אחרים.

  1. מהופך שעה אבודה לשעת עבודה לנא לכבות טלפונים []
mail
help