תגית: זכויות יוצרים

podcast

עולם ישן עד היסוד נחריבה

שרות גדול לעולם עשתה תעשיית המוזיקה לעולם כאשר הרגה את נספטר. נפסטר קמה לתחיה כשרות מסחרי בתשלום הגון.

נפסטר הייתה מוקד של שיתוף קבצים. השרתים שלה לא החזיקו את התוכן עצמו, אלא אינדקסים שהפנו למיקום האמיתי של הקבצים. מטרה קלה לאיתור וסגירה. כאשר השרתים לא תפקדו, לא ניתן היה לשתף את הקבצים.

שתי תוצאות, לכאורה הפוכות, היו למהלך:

  1. מערכות שיתוף הקבצים הפכו ליעילות יותר על ידי ביזור של הקבצים והמידע על מיקום הקבצים. בנוסף נוספו תכונות של הצפנת מידע, המונעות מעקב על התוכן של המידע.
  2. מסתבר כי ניתן למכור שירים בודדים בדולר. אפל הוסיפה לכך את ה-iPod ו-iTunes, והנה שוק נוסף.

למה לכאורה. היות והמלחמה נמשכת. במקום נפסטר, יש את מפרץ הפירטים. וכאן נוסף התעוב הארופאי לתרבות התאגידית האמריקנית. מתעוב זה התפתח ויכוח על זכויות שימוש וחופש המידע והפרט. לי, אישית, לא ברור הקשר המיידי בין חופש המידע לזכות להפר זכויות יוצרים, אך מתוך שלא לשמה בא לשמה.

הצביעות חוגגת גם בצד השני. ראו את ויאקום מול יו-טיוב.

contact
mail

יופי של שממון

אנשי IT נהנים מהכבוד המפוקפק של אנשים טכניים ומשמימים. אם אתה יושב ליד קבוצה מהם בבית קפה או בר ומקשיב לשיחה, ואם אינך חלק מהענף, מן הסתם תרדם תוך זמן קצר.
אנחנו לא היחידים. צפריר ריהן כותב על שיטה להפצת גופנים לאתרי אינטרנט (ולישומי אינטרנט). המאמר מעניין לא רק לגבי הסוגיה העיצובית – היכולת לשפר את איכויות אתרי האינטרנט מעבר ליכולות של במחשב של הצופה, אלא לא פחות לגבי סוגיות זכויות היוצרים. אם אתם רוצים מאמר מתלהם ותוקפני יותר, צפריר מפנה למאמר של מארק פילגאם.
השיטה מאפשרת, בין השאר, למשתמש בדופן להמנע מהפרה של זכויות יוצרים בטעות או בתום לב. זוהי השקפת עולם הרואה במשתמש בריה הגונה במהותה. זאת להבדיל מתפיסות של DRM, המניחות את ההפך.
מסתבר, דרך אגב, שגופן Helvetica חגג 50 שנה:

שינוי בתרבות הצריחה?

זה לא הסוף, זה אפילו לא תחילת הסוף, זאת אולי סוף ההתחלה1

פשיטת הרגל של EMI איננה תוצאה של פירטיות והעתקות שירים. היא תוצר של ניהול רע וחוסר התמודדות עם עולם משתנה. המכה הגדולה היא דוקא מצד האומנים, למרות שדווקא קל יותר להאשים את הצרכן. לי, לפחות, זה עושה את החיים קלים יותר.

  1. יש לדקלם בקול צרוד, עם סיגר וכוסית ברנדי []

ומה אגיד לבני?

כותב יונתן קלינגר:

דיני מחשבים בישראל הם כנראה הדינים המשתנים ביותר בעשור האחרון, המשמעותיים ביותר והמסובכים ביותר שידעה החקיקה, הכללת הזכות לפרטיות בתוכם היא בעיה גדולה עוד יותר.

ואני רוצה למתוח את הנושא לכוון נוסף. לא רק מערכת המשפט והחקיקה מנסות להתמודד עם המציאות הטכנולוגית, אלא גם מערכות החינוך, הן ההמלכתיות והן אלו שבין אדם לחברו. לפני שהסיחו את דעתו עם סוגיות הביומטריה, כתב עירא אברמוב על סוגיות של זכויות יוצרים.

מה ענין שמיטה אצל הר סיני?

קיימת נטיה לבלבל בין הטכנולוגיה לבין המהות. מבני השכבה של בני אני לומד כי אם מידע ותוכן זמינים לי ללא מחסום1 הרי מותר לי להשתמש בהם. בני גילי נוטים באותה מידה לראות את המידע והתוכן שאינו מגיע דרך ערוצי השווק הממוסדים והממותגים כפעילות פירטית2. מכן נוצרות אסוציאציות אבסורדיות בין הטכנולוגיה לבין המהות. למשל:

  • רשתות P2P משמשות להורדות תוכנה פירטית, מכאן שהבעיה היא של רשתות P2P ולא של תפיסות של זכויות יוצרים.
  • זיהוי ביומטרי מדויק הוא אפשרי והגנה על המידע הביומטרי הוא אפשרי, מכאן שניתן וצריך להקים מאגר ממין זה. הדיון בעצם הצורך במאגר ביומטרי (או תעודות זהות בכלל, לענין זה), נעלם.

משל למה הדבר דומה: לסרטי הפורנו בוידאומטים. בכדי להגן אל נפשותנו, לא מעט ממכשירים אלו מציבים את הסרטים הללו בשורות התחתונות, בגובה העיניים של ילדים בגילאי 4 עד 5. בקיוסקים, עיתונות התועבה נדחפת למדפים התחתונים, העיקר שההורים לאותם ילדים לא יראו אותם….

לפני מספר חודשים פנה אלי אחד העובדים בחברה שבה עבדתי לברר כיצד ניתן להוריד סרט מ-YouTube הנחוץ לו לעבודתו. הפנתי את תשומת ליבו לעובדה כי יש בכך הפרה של תנאי השימוש באתר. הוא ביטל את הדברים בתואנה כי "כולם עושים כך". הצעתי לו לפנות למי שפרסם את הסרט ולבקש ממנו להתשתמש בסרט. הרעיון הדהים אותו. הדהים אותו לא פחות העובדה כי מפיק הסרט הסכים מייד.

אני מאמין כי עלינו לעקר ככל האפשר את הדיון הטכנולוגי בסוגיות של חוק, חינוך ומוסר. איסוף מידע על אזרחים על ידי המדינה הוא רע בין אם הוא נעשה על ידי קוראי רשתית מבוססי מחשב ובין אם הוא נעשה על ידי עדר פקידים עם עטי נוצה. הפרה של זכויות יוצרים היא אותה הפרה בין אם אני הורדתי את הסרט או רכשתי אותו בדוכן מפוקפק בשוק.

אין בכך לומר כי אין לטכנולוגיה חלק בקביעת אורח החיים שלנו, ומכן ההשלכות על חוק, חינוך ומוסר. בעיקר הדבר משפיע על מרכזי הכוח הפוליטיים והכלכליים. דוגמה מובהקת לכך היא ה-Zoning של מכשירי DVD, שאפשרו למפיצי הסרטים לשלוט בקצב ההפצה של הסרטים בעולם. מכשירי ה-MultiZone הרגו את התפיסה הזאת. עם זאת יש לזכור כי zoning מעולם לא נהנה מהגנתו של החוק, וחוסר שיתוף הפעולה של יצרני המכשירים עם יצרני התוכן הוא שמנע המשך השימוש בה.

עמית למקצוע אמר לי:

לעולם לא אתקין תוכנה לא חוקית, ולעולם לא אמליץ או אציע התקנה שכזאת. באותה מידה לעולם לא אבדוק את חוקיות התוכנה המותקנת אצל לקוח.

כעת אני צריך להסביר לבן שלי את ההבדל בין מותר לאסור.

  1. למשל דרך טורנטים []
  2. כולל הורדה של תכנה חופשית []
store