תגית: מיקור חוץ

site-map

יחסי עובד מעביד

בעקבות תגובה של עדו, אני חושב שכדי שאפרט קצת.

יש לי מכר, טכנאי. אולי לא המוכשר ביותר, אבל חרוץ ונאמן. בעקבות קיצוצים באחת החברות שבהן עבדתי כיועץ, הוא פוטר. סייעתי לי לו בקורות חיים ובהמלצות. במהלך הזמן הוא גויס מספר פעמים ופוטר זמן קצר לאחר מכן. הוא, באמור, לא היה הטכנאי המוכשר ביותר עמו עבדתי, אבל בהחלט לא גרוע עד כדי בך שיפטרו אותו כל כך מהר. לאחר חקירה קצרה הסתבר לי כי החברות ששכרו אותו היו חברות שניגשו למכרזים בהם נדרש ידע שלא היה במסגרת היכולות שלהן, וכן בופיע בקורות החיים שלו. לא ברור לי כלל כי החברות בדקו או יכלו לבדוק את יכולותיו. ברגע שהצורך בו פסק1, הוא פוטר. הסיבה היחידה שהוא נשגר מלכתחילה הייתה שהוא היה נואש מספיק לקבל את השכר הנמוך שהציעו לו, לתקופה שבה הוא2 נדרש.

הפתרון שלי3 הוא להעסיק פרילאנסרים. יתכן וזה יהיה המודל העתידי של חלק ניכר מבעלי המקצועות החופשיים ושל אלו העוסקים התחום ה-IT, אך ברור לי שישנם לא מעט אנשי מקצוע טובים שהעבודה כעצמאיים אינה מתאימה להם. להיות עצמאי אינו מסתכם בכך שאתה מקבל את כספך תמורת חשבונית4, אלא גם בצורך להיות איש השיווק, הרכש, המכירות והתפעול של עצמך, ובויתור על ההגנות5 של חוקי התעסוקה.

עם זאת, מבחינתי, פירלאסר או עובד הם היינו הך. הגינות ושקיפות הם הכרחיים.

 

 

  1. על פי רב היות והחברות נכשלו במכרז []
  2. או למעשה קורות החיים שלו []
  3. ושל אחרים []
  4. שלא לדבר על הטרחה והעלות של הנהלת חשבונות, ניהול תיקים וכיוצ"ב []
  5. קלושות ככל שיהיו []
podcast

מעמד היו-יו

אם יש מה שמאפיין את מעמד הביניים הישראלי דהיום, זהו חוסר הבטחון בעתיד בעתיד הכלכלי והמקצועי שלו. את הקביעה הזאת אני אומר מתוך ראיה צרה של דוגמאות מסביבתי המקצועית והחברתית הצרה. אך אם יש מה שלמדתי מהמחאה החברתית המתקיימת היום בישראל, דוגמאות אישיות הם מקור מידע לא פחות אמין (ולעיתים אף יותר) מהתקשורת.

סבתי הייתה תמיד שואלת האם לא עדים לי לעבוד ב"חברה מסודרת". כוננתה הייתה למקום בו יש תלוש משכורת סביר, פנסיה ופיצויים. מקום בוא ידעת כי המשכורת תהיה בסוף החודש, ולא מיני התפתעות של שוטף+X. אלו שבחרו במסלול העצמאות נראים כמי שמשליכים נפשם מנגד.

האםת היא שאין בטחון כאן או כאן. יש אלו המצליחים כעצמאיים1, ויש כאלו המגלים את מקום העבודה כקנה רצוץ. אני מכיר את המצב משני צדדיו, כעצמאי וכשכיר.

לאחרונה פנה אלי עובד לשעבר שלי. נמאס לו ממקום העבודה שלו, והוא החל לחפש חלופות, הין השאר בחו"ל. להפתעתו, הוא מצא עבודה חלופה טובה בארץ. והחליט לא להמשיך את החיפוש בחו"ל. אמרתי לו להמשיך לחפש. כאשר אמר לי עי הוא מרגיש לא נוח עם המעביד החדש, אמרתי לו כי המעביד החדש יפטרו בניד עפעף אם יראו צורך בכך.

הרגשתי רע באמירה הזאת, אך הייתי מרגיש יותר רע אם לא הייתי נותן לו את העצה הזאת. היום אני במצב שבו אני צריך עזרה בתפעול העסק, אבל אני מוטרד. אם אני לוקח עובד שכיר, אני מחוייב כלפיו2, שלא לדבר על העלויות והבירוקטיה הכרוכים בכך. הייתי רוצה להאמין ביחסי עבודה לטווח ארוך המובוססים על אמון הדדי, אך קשה לי לראות מצב זה מתקיים בשוק העבודה הנוכחי.

שוק העבודה הנוכחי מתבסס על קומטדיזציה של העובדים. הצעד המתבקש מכך הוא הקומודיטיזציה של מקום העבודה. העובד, שכיר או פרילנסר, הוא בר החלפה. הבטחון הכלכלי, מאבני היסוד של מעמד הביניים, אבד.

  1. בזכות ולא בחסד []
  2. גישה משונה, אני יודע, אבל מה לעשות []
rss

על עצמאות ומספרים

20100809_001נמרוד ברנע שאל:

בבלגיה יש מנגנון שמעדכן את כל שנה את השכר בהתאם למדד – למה אין כזה בארץ לעזאזל?

עליות המחירים נראות בכל מקום, ועם זאת, לא נראה שמנגנון תוספת היוקר מצליח להתמודד עמו. יתכן כי הסיבה לכך היא שתוספת היוקר מתבססת על מדד המחירים לצרכן אותו מדד, למרבית ההפתעה, משתנה. מבט חטוף בשינויים לעומת הסקירה של דה-מרקר, מראה איך משקלם של מוצרים שמחירם ירד, עלו במשקלם במדד. כך ניתן לנטרל את המדד, וכתוצאה, את מנגנון תוספת היוקר.

מדוע, אם כן, מקומות העבודה המועדפים הם חברות גדולות?

תשובה חלקית היא בכך שקל יותר להיות יזם בתוך חברה גדולה מאשר כעצמאי או חלק מחברה קטנה. על אחת כמה וכמה כאשר אותה חברה גדולה היא בין לאומית. שרות וציוד בארצות ניכר עולים בין 30% לבין 50% פחות מאשר בארץ, בעוד לקוחות בחו"ל מוכנים לשלם בין 30% לבין 50% יותר. כאשר יזם עובד בחברה גדולה, משאבים רבים יותר, וזולים יותר, עומדים לרשותו, אם ידע לנצל אותם. אני רואה כל הזמן יזמים היוצאים מחברות גדולות או מהאקדמיה ונדהמים בדיעבד מהעלויות התפעוליות של חברת הזנק או עסק קטן. לא פחות מדהים אותם הוא הלחץ הלא מתון לתמחור אגרסיבי מצד לקוחותיהם.

אני לא יודע איך ניתן לשבור מעגל קסמים זה של עלויות גבוהות מול משאבים מוגבלים. אני רואה רבים מעמיתי, עצמאים או בעלי עסקים קטנים, נשברים ומחפשים עבודה כשכירים. קל יותר לוותר על יציאה לסרט עם תלוש משכורת מאשר לחיות בפחד מפשיטת רגל כאשר לקוח אחד לא ישלם.

15 אגורות של תהילה

סיפור ששמעתי מחבר

שכירה שמאסה בשכרה הנמוך, מעסיקה הנמוך ואולי גם בדימוי עצמי נמוך החליטה לבחון קריירה חלופית ביבוא. היא מצאה מוצר צריכה אותו ניתן ליבא לישראל בעלות נמוכה ב-15 אגורות מזה של אותו מוצר צריכה הזמין בארץ1. היא החליטה לייבא את אותו מוצר צריכה, וכיום היא מרוויחה פי x2, עובדת y שעות פחות, ושמחה בחלקה.

פער המחיר של אותו מוצר צריכה נובע, כמובן, מעלויות היצור הזולות יותר של המוצר בארץ המקור שלו, בין השאר מחוקי שכר מינימום ותעסוקת נוער גמישים יותר מבמקומתנו.

על פניו, סיפור נאה של יזמות. לא רק שיפרה נשואת הסיפור את מצבה, אלא מן הסתם גם יצרה פרנסה למספר אנשים נוספים (עמילי מכס, מובילים וכיו"ב), והורידה את עלותו של מוצר צריכה, שגם אם לא הגיעה ליצרן הסופי, העלה את הרווחים של המשתמשים בו מול הצרכן, ללא פגיעה כלכלית בצרכן.

עם זאת, מנקרת בראשי המחשבה, מה עם אותם אלו שיצרו ומיצרים את אותו מוצר צריכה בארץ?

  1. מדובר במחיר הסיטונאי, כמובן []
  2. לא זוכר את המספר המדוייק []
home

בקצבו של הדור

לשרות האיכסון של אמזון יש שרות נוסף: העברת מידע על מדיה מגנטית.

עם הגידול בנפחי הנתונים, העברת הנתונים הופכת להיות סוגיה מורכבות יותר, ומשתמשים נאלצים לנקוט בשיטות העברת נתונים יחודיות. יחודיות, אך לא חדשות. ישנו אפילו פרוטוקול רשמי משנת  19991, להעברת נתונים על גבי יוני דואר, שעבר ניסוי מעשי בשנת 2001. יחד עם זאת, חוקרים ישראלים טוענים שחלזונות מהירים יותר.

  1. עדכון של פרוטוקול קודם מהראשון באפריל 1990 []
blog