קטגוריות
דעה

תמונה שווה 101 מילים

לפני חודש דחו בתי ספר בפתח תקווה תלמידים אתיופיים.
לפני שנים רבות ביקרתי בבית הספר התיכון של ליטל רוק, ארקנסו. בשנת 1957 סירב בית הספר לקבל תשעה תלמידים שחורים. הממשל האמריקני לא ניפנף באיומי תקציב ולא ניסה דיונים פשרניים:

ברגישות ובנחישות
ברגישות ובנחישות

52 שנים מביטול ההפרדה בבתי ספר האמריקנים. חודש בישראל.

קטגוריות
דעה

שמה של רוזה

שר התחבורה רוצה לשנות את צורת התעתיק לערבית ואנגלית בשלטי הדרכים בישראל. לכאורה, צעד מיותר, שהרי התעתיק הרשמי כבר קיים, בהתאם לחוק פקודת התעבורה (מס' 73) סעיף 70(1). לכאורה סוגיה טכנית עם אנקדוטות משעשעות. ולפעמים מלווה בטיעונים אבסורדים.

שמות מקומות עוברים גילגולים, רובם נובעים מהשלטון באותו זמן, הדוגמא החביבה עלי:

  • עמק יהושפט (שם מקורי)
  • (שלטון הצלבנים) Vally of Johoshaphat
  • ואדי ג'וז (שלטון העותמנים)
  • נחל אגוז (ישראל)

גם תרגומים מתקופות קרובות יותר מביאים לשמות משעשעים. כך גבעת שפירא בירושלים נקראת הגבעה הצרפתית, כנראה על שמו של ג'ון פרנץ ((גנרל מהצבא הבריטי בזמן כיבוש ירושלים מידי האמפריה האוטומנית)), ובערבית التل الفرنسية.
איננו היחידים מבין המדינות או האזורים הרב לשוניים: קנדה, שוויץ, קטלוניה וסקוטלנד. בכל מקום השילוט הרב לשוני נושא מטען פוליטי והסטורי כבד. שילוט הדרכים הוא סממן בולט ומהותי של השלטון. אין לי תשובה ברורה האם צריך לכתוב בשלט דרכים  Petah Tikqwa, Petakh Tikvah או שמה Melabes ((שימו לב להתחמקות האלגנטית מסוגית ירושלים)). האם צריך לכתוב רק את השם ואז תעתיק פונטי לאותיות לטיניות וערביות?
טכנית ניתן היה לכתוב גם את התעתיק וגם את השם: (Yam Kineret (Sea of Galilee ((עוד התחמקות…)). מן הסתם זה לא היה סותם את הגולל על הדעות לכאן או לכאן, אבל אולי זה היה נותן פרנסה לכותבי השלטים. וגם זה משהו בעידן הכלכלי הנוכחי.
אגב אורחא: אם אני גר בדרך המלך, האם עלי לבקש מקרובי בארגנטינה לשלוח דואר ל-El Camino Real?

קטגוריות
דעה

יאאלה התלהמות

כותרת מכלכליסט:

science_rules

איזה פחד! טכנוקרטיה.

אופס. בעצם לא. אין כאן קריאה לביטול המערכת הדמוקרטית, אלא טענה בסיסית יותר:

מכיוון שאי אפשר לסמוך על הרצון החופשי של בני אדם, שאינו בהכרח מוביל אותם להחלטות הנכונות להם או לאחרים, יש להעביר חלק מכובד המשקל הזה לידי הרשויות; ומכיוון שאין שום סיבה להניח שברשויות – מהמחוקקים ועד הפקידים – יודעים לקבל החלטות נכונות, צריך להכניס לתמונה את המדענים. רק על סמך הידע שנצבר בתחומי המחקר השונים, טוען טראוט, באמת אפשר יהיה לגרום לבני אדם לשנות את העולם.

מדוע הכותרת ההיסטרית. האם הכותב חושב שקוראיו טיפשים ((ניתן לקרוא את התגובות ולהגיע למסקנות באופן אישי))? כל מה שמתבקש הוא שפוליטיקאים יתנו משקל יתר לאנשי מקצוע שאינם סוקרי דעת קהל.

קטגוריות
אינטרנט

מי שמצביע, משפיע

רועי שלומי התחיל את המהומה בביצת הבלוגרים הישראלית במאמר ב-Ynet.

הדיון, לכאורה, על כסף. כמה עולה לנו רישום מתחם בארץ (לעומת העלויות בחו"ל), ולאיזו מטרות הולך הכסף אותו משלמים לאיגוד האינטרנט הישראלי. האם אנחנו לקוחות, והאם ככאלה אנו רשאים להביע דעה על השימוש שנעשה בכסף? אולי יש כאן ניסיון להכניס אחד משלנו (דהיינו, בלוגר), למערכת. ישנם מי שמוטרדים מרמת השקיפות של פעילות הארגון וחוששים מהחמרה של המצב.

בעוד אני מאמין כי האיגוד פועל מתוך כוונה טובה, הכוונה לסגור את החברות בצורה שלא תאפשר לחברים חדשים זכות הצבעה לשנה היא מטרידה. אני הצטרפתי כדי לשמר, לא לחרב. אני מאמין כי מרבית המצטרפים החדשים גם הם באים מתוך כוונה זו.

קטגוריות
דעה

תרבות דיבור

תגובתו של ח"כ יעקב כץ לסקר המראה כי 44% מוכנים לראות הומו ((סליחה, אומו)), כראש ממשלה, הן בעיתון והן בתכנית סדר יום למחרת ((בה ניסה להתחמק מאמירותיו, ובאותה עת להמשיך בהסתה)), הזכירו לי חבר מהתיכון. הוא טען ((לפני למעלה מ-25 שנים)) כי תרבות הדיבור בישראל מסתכמת במשפט הבא:

אתה, ידידי היקר, להבדיל אלף אלפי הבדלים, היטלר.

כך ניתן, במשפט אחד, לפרגן, להסתייג ולהסית.