תגית: ניהול

international
tools

מצבה שקופה

לאחר חשבון הנפש הקצר שלי, הגיע הזמן לביקורת גם על אחרים. במקרה זה אני סבור שאחת הבעיות המהותיות שלנו הייתה בתחום השקיפות הניהולית.
מהיא שקיפות ניהולית? מתן ההמידע הנחוץ לעובדים על מנת לקדם את מטרות החברה ולקדם את עצמם. לא תמיד ניתן או רצוי אפילו לשתף את העובדים בכל פעילות ההנהלה, לא לכל עובד יש את הכלים או היכולת להתשתמש במידע הזה לטובתו או לטובת החברה.
מרבית ספרי ויועצי הניהול מן הסתם יסכימו כי יש לשתף את העובדים במטרות ויעדי החברה. עם זאת לא נתקלתי במצבים רבים בהם מעודדים לשתף עובדים במצב החברה, בסיכונים מולם היא עומדת או בפעילות השותפת של ההנהלה להתמודד עם סיכונים וסיכויים חדשים.
חלק ניכר מהחברות שעבדתי מולן או בהן קיימו סביבה של עמימות ניהולית. עמימות זאת מתגברת ככל שהמצב קשה יותר.
בגל הפיטורים הקודם בחברה נדרשתי לפטר עובד שלי. להבדיל מראשי צוותים אחרים, ידעתי על הפיטורים ואת שמות המפוטרים מראש. כאן נקלעתי לדילמה. כיצד עלי להתנהג מול אותו עובד? מעבר לטלפונים לעמיתים וחברים בניסיון למצוא לו מקום עבודה אחר, נאסר עלי לספר לו על הפיטורים מראש. למזלי התקופה הייתה לפני פורים ואותו עובד חשב לדחות את יום הבחירה שלו לתקופת ט' באב. מייד התחלתי ללחוץ עליו לנצל את יום הבחירה שלו. כאשר הלחץ שלי התחיל להיות מוגזם, אני חושב שהוא הבין את הרמז….
נכון, זה איננו פתרון אלא מעקף, אבל הפתרון יכול להגיע בחלקו גם מדרגי הביניים. על מנהלי ביניים וראשי צוותים ללחוץ על המנהלים שלהם לקבל יותר מידע ולפעול על פיו. בעיקר במצבים קשים.
לקראת סגירת החברה ידעו כבר כל העובדים שהמצב קשה. אפילו ידענו כי חודשים הקיץ הם האחרונים של החברה. עם זאת המשיכה הנהלת החברה להנחות את העובדים לפעול כאילו מצב העניינים הוא כרגיל והפרויקטים נמשכים. אחת התוצאות היא שבאתר בארץ נשלחו העובדים הביתה ללא ממשכורתם האחרונה וללא גורם מקשר שאליו יוכלו לפנות בשאלות או בקשות. תוצאות נוספות הן שלמפרק של החברה יש קושי רב יותר לממש נכסים פיזים או אינטלקטואלים של החברה. נכסים אלו יכולים היו לשמש חברות אחרות שיכלו גם לקלוט יותר עובדים מהחברה.
אבל גם בשלבים מוקדמים יותר העמימות רק דרמה נזק.
עובד ותיק יותר סיפר לי על גל הפיטורים הראשון של החברה, אותו גל לא נבע ממשבר אלא משינוי כיוון בפעילות החברה. היות ונעשתה פעילות הכנה מוקדמת התקבל גל הפיטורים בהבנה, אפילו מצד העובדים שפוטרו. היות והמטרות היו ברורות והעובדים שפוטרו היו אלו שהתחום המקצועי שלהם לא תאם את פעילות החברה.
גל הפיטורים השני נבע כבר מהמשבר הכספי אליו נקלעה החברה. אפילו גל זה התקבל בהבנה מסויימת, היות וההשלכות הכלכליות הוסברו לכלל עובדי החברה ומקביל ננקטו קיצוצים נוספים.
הגל השלישי כבר התקבל בחשד. הפיטורים היו רוחביים, ללא התיחסות לפרויקטים. מאז הגל השני לא נשמעו מההנהלה כל דיווחים התקדמות. אפילו לא דיווחים לאקוניים שבועיים בסגנון של "אין חדש, אנחנו עדיין במשא ומתן עם חברות X או Y, אנחנו שוקלים להפסיק את פרויקט Y". בשלב זה, כל מי שיכל, ברח. נסיונות של עובדים להציע פתרונות, כמו לעבור לארבעה ימי עבודה בשבוע, לא קיבלו תשובה.
לא היה גל רביעי, זה היה הסוף.

podcast

שינוי בתרבות הצריחה?

זה לא הסוף, זה אפילו לא תחילת הסוף, זאת אולי סוף ההתחלה1

פשיטת הרגל של EMI איננה תוצאה של פירטיות והעתקות שירים. היא תוצר של ניהול רע וחוסר התמודדות עם עולם משתנה. המכה הגדולה היא דוקא מצד האומנים, למרות שדווקא קל יותר להאשים את הצרכן. לי, לפחות, זה עושה את החיים קלים יותר.

  1. יש לדקלם בקול צרוד, עם סיגר וכוסית ברנדי []
marketing

חשבון נפש קצר

הימים הנוראים (של העם היהודי) מתקרבים, הימים הנוראים (של החברה) עברו והימים הנוראים של הכלכלה בעיצומם. זמן משובח לחשבון נפש קטן.

האם וכיצד תרמתי (אישית וחלק ממחלקת ה-IT) לנפילת החברה?

לא שחסרה לי ביקורת על מנהלי החברה ועל חלק מעובדיה, אבל, כדברי הפתגם: "מי שגר בבית זכוכית שישים לפחות וילון מסביב למקלחת".

חטאים שבמעשה: השקעה לא נחוצה במערכת גיבוי יקרה מדי. נסיעה לחו"ל שלא הייתה מחוייבת המציאות.

חטאים שבאי עשיה((האם התיחסות לתומס אקווינס בהקשר של הימים הנוראים תקין פוליטית?)) : לא מנעתי מצוותי המו"פ לבזבז מקום איכסון ואפשרתי לרכוש נפח איכסון יקר ומיותר. לא התקוממתי על עבודות פיתוח פנימיות, כאשר תכנת מדף הייתה יכולה להשיג את אותה מטרה.

כמה זה עלה לחברה? בסביבות 200,000$. אפילו לא חודש עבודה של החברה. אבל צורת המחשבה היא שלא הייתה טובה. היה כסף, והוא היה אמור להספיק לתמיד. אולי אם כל ראשי הצוותים (כולל אותי) היו חושבים בצורה אחרת לפני שנה או שנתיים, מצבנו היה אחר.

notice

באר בשדה חפרו הרועים

ועדרי זרים יעטרוה
נדדו, הלכו בעקבי הרים
רועים אשר כרוה1

כעת מתקהלים מסביב הבאר החרבה בעלי החוב, בעלי העניין והעובדים לשעבר.

ניתן לסגור את החברה בצורה מכובדת ובוגרת, אם כולם ישתפו פעולה. אבל די בטיפש אחד שיזרוק אבן לבאר על מנת שתסתם לזמן רב.

האבן הראשונה, למעשה כבר נזרקה. הסגירה החפוזה של חברת האם בארה"ב ללא בדיקה של ההשלכות על האתר בישראל וההבדלים החוקיים והתרבותיים בין האתרים הותירו את בעל החוב בארץ ללא נקודת קשר. צורת הסגירה הותירה את העובדים בארץ ממורמרים ורגישים, כעת גם הספקים מתחילים לחשוש.

אני מקווה שהמפרק האמריקני יתעורר לכך ויפעל במהירות, ברגישות ובנחישות.

  1. עמנואל זמיר: באר בשדה []
trademarks

יום של מרירות

שלשום החברה נסגרה. זהו.
המנכ"ל, היושב באמריקה, אישר לעובדים גישה היום לחברה לאיסוף חפציהם האישיים. להבדיל מפיטורי העבר היום היה יום של זעם והתלהמות. החל מהשמצות על המנהלים וכלה בתאוריות קונספירציה על כספי החברה והאם וכיצד יקבלו העובדים את הפיצויים המגיעים להם.
המצב, ללא ספק, מטריד. אין חברה יותר, גם עובדי מחלקת משאבי אנוש וכספים פוטרו. אין עם מי לדבר.
בעצם יש, לחברה יש מפרק, פעולתה האחרונה של ההנהלה הייתה למנות אותו. דא עקא שהוא יושב באמריקה, וטרם בוצעה ההערכות לטפל בעובדים הישראלים. הנהלת החברה התעלמה או לא הביאה בחשבון את ההבדלים בין האתרים. כעת, ניסיונות לממש נכסים וקניינים רוחניים תקועים, היות ואף אחד מעובדי החברה הישראלים אינו מוכן לשתף פעולה.
המצב קצת מגוחך. העובדים אינם משתפים פעולה, היות והם אינם סומכים על ה"חברה" (ישות שכבר אינה קיימת) ועלולים לגרום לשיבוש התהליך שנועד להגן על זכויותיהם כנושים. הפחד של העובדים מובן, חייבים להם כספים. נאום הסיכום של המנכ"ל היה קטסטרופלי. במקום להודיע על המפרק ולהודיע כי תוך מספר ימים יהיה איש קשר לעובדים, הוא הותיר אותם באוויר. תחושת הפרנויה לובתה על ידי מספר עובדים שחשו נפגעים במיוחד, בין אם מתוך חשש כספי, ובין אם מתוך תחושת עלבון אישי.
יתכן כי תמוה מדוע אני כותב בגוף שלישי. ההסבר שלי מורכב ממספר סיבות:

  • אין זאת הפעם הראשונה שמקור הכנסה שלי נמוג.
  • החברה נסגרה לפני יומיים. תגובה חפוזה ופזיזה רק תגרום למפרק לראות את העובדים כגורם בעייתי.
  • העובדה כי מנהלים בחברה פעלו בחוסר מקצועיות אינה סיבה שגם אני אתנהג כך.
  • צר לי על העובדים, עמיתי וחברי. צר לי גם על אובדן אותם תרופות ופיתוחים שכל כך היו יכולים להועיל.

    copyright