תגית: שיווק

mail
content

ארבעים (אחוז) השודדים?

לאחרונה חיפשתי מערכות איכסון לרשת (NAS). מרבית המוצרים שמצאתי למעניינים לא היו בנמצא בארץ, נמכרו בפערי מחירים של 30% ויותר, או לא היו זמינים במודלים העדכניים שלהם. ככל ישראלי אני מוטה מחיר, וגם חסיד של החדש והנוצץ. ואז נפתח סומסום, ולא הרחוב.

אתר מרתק הוא עלי באבא. זהו אתר מסחר המיועד לעסקים1. אם הפער בין המחירים שאנו משלמים על טכנולוגיה בארץ למחירים בארה"ב, למשל, מרגיז אותנו, הפער בין מחירי ה-FOB למחיר שאנו משלמים הוא דרמטי.

לפני שאנו מתלהמים ומתלהבים, יש לזכור שמדובר במחירי שער המפעל (לא כולל משלוח, ביטוח, מיסים וכיו"ב), ועל פי רב מדובר במחירי כמויות (תחשבו על מכולות, לא על קופסאות). עם זאת הפער בין העלות לצרכן בארץ לבין זו שבארה"ב2 גבוהה, אפילו אם נניח כי על היבואן לקיים מחזור גבוה ובלתי פוסק של ציוד על מנת לשמור על תמחור סביר ועדכניות. למזלם של היבואנים, עלויות המשלוח הישיר של פריט בודד ללקוח הסופי עדיין גבוהות והבירוקרטיה של המכס יכולה לשגע יוגי. בנוסף, טיפול ב-RMA מול משווקים בחו"ל הוא לא טרוויאלי.

מהי, איפוא, צרכנות נבונה במקרה של פערי מחירים דרמטיים?

  • אם פער המחיר ליחידה בחו"ל מצדיק זאת (בחישוב של עלויות משלוח, מע"מ, מכס), ואם ניתן לקבל שרות (או שהפריט בעלות נמוכה מספיק שאובדן השרות אינו מהווה סיכון), אזי קניה ישירה מול ספק בחו"ל היא אופציה סבירה.
  • אם פער המחירים נמוך, או שרות מקומי הוא מהותי, תמיד נשארת לנו זכות המיקוח והויכוח.

בהנתן הגודל של מדינת ישראל, והמצב הגיאופולטי של האזור, אינני מאמין כי נגיע אי פעם לעלות לצרכן של ארה"ב, או למבחר שיש לו. עם זאת תמיד יש לבחון כל מוצר המוצע לנו בארץ מול המבחר הקיים בחו"ל.

  1. מה שנקרא B2B []
  2. ובמידה מסויימת באירופה []
faq

מה נשמק?

המק הוא פלטפורמה נחמדה לעבודה. יש לי שניים, G5 שולחני1 ו-MacBook Pro. הכל באשמת בוס קודם שכפה אותם עלי הר כגיגית. עם הזמן התרגלתי.
אני לא חסיד של אפל כחברה2. כמו מתחרותיה, אפל כמעט לגמרי להיות חברת טכנולוגיה, ועברה להיות חברת מותג. אני עוקב אחרי סטיב המזויף, היות והוא נראה לי מקור מידע אמין יותר מאפל.
האם הייתי רוכש היום מחשב מק לשימוש בישראל? ככל הנראה לא.
זה התחיל כאן. אם המחשב הוא כלי עבודה, באו אוי דיגיטל וניטרלו את האפקטיביות של המק ככלי עבודה עסקי.
המחיר בישראל הוא חסם מהותי. קניה בחו"ל, אפשרית, אך בהנתן כי המחיר עדיין אינו טרוויאלי, זה איננו פריט שניתן לוותר עליו לשלושה שבועות אם התקלקל.
המק עדיין אינו כלי עבודה מספיק טוב לוותר על סכומי הכסף או השרות.

  1. וכיוון שאני איש משונה, מחוברת אליו מקלדת מסוג M []
  2. גם לא של מיקרוסופט או גוגל, לענין זה []
conditions

הצד השני של הגבעה

צרכנים (consumers), לקוחות (clients), משתמשים (users). מושגים מהעולם של המשווקים.

לא אני הוא זה שמגדיר את עצמי כצרכן או לקוח. המשווק הוא זה שעושה זאת. על ידי יצירת פלחי שוק – אמיתיים או מדומים – ודחיסת הלקוחות הפוטנציאלים של לקבוצות של סוגי צרכים. אנחנו, כלקוחות, נוטים לתת למשווקים להתאים אותנו לתבנית במקום לנסות ולמצוא את התבנית המתאימה לנו.

בלא מעט מקרים אני נתקל בלקוחות שלי הנותנים לי להכתיב את תנאי השרות או מבדקי הקבלה של המערכת – תוך אמירה של "אתה המומחה, אתה תגיד" או "מה שמקובל בשוק". כל מערכת שנבנתה על בסיס הנחות אלו אכזבה את הלקוח – ואותי. במקרה אחד טען לקוח כי המערכת איטית, למרות שכל מבחני הביצועים הראו כי היא עומדת בתנאי הקבלה. לא הייתה כאן תלונה קנטרנית או ראיה סוביקטיבית בלבד, המערכת אכן הייתה איטית יותר מהדרוש, היות ותנאי הקבלה היו לפי "מה שמקובל בשוק", וכאן נדרשה מערכת שונה.

עם כל כניסה להתקשרות יש להבין את הדרך בה פועל הצד השני, ומה ניתן וסביר לצפות ממנו. כיום מרבית הארגונים הקטנים והבינוניים מולם אני עובד עוסקים בעיקר בשאלת מתח הרווחים של של השני, וכיצד לנצל אותו לטובתם. דוגמאות החוזרות על עצמן הן:

  • רכישת או החכרת ציוד המתקשרת לרשת המחשבים המקומית כאשר לספק הציוד אין את הידע לתפעל את הציוד.
  • התקשרות עם חברות סלולר ובחירת מכשירים על פי מסלולי תשלומים ולא היכולות של המכשיר או הרשת.
  • מתן האפשרות לנותן שרות אחד להכתיב דרישות מערכת בצורה חד צדדית.
  • חוסר האבחנה בין הגורם המשווק, הגורם התומך ושרות הלקוחות.1

הסעיף האחרון הוא בעיני המהותי ביותר. אנו רוכשים ציוד ושרות מאנשי מכירות או גופי מכירות, שלא תמיד הם גם הגוף נותן השרות. יתר על כן, גם כשאר המוכר הוא גם נותן השרות, לא תמיד הוא המתאים ביותר לתת את אותו שרות. חשוב, אם כן, להבין מה המסלול אותו עובר השרות עד שהוא מגיע אלינו, אל מנת שנמנע מעצמנו נזקים.

לעסקים קטנים ובינוניים לא תמיד יש את היכולת או הזמן להגדיר בצורה מקיפה את הצרכים שלהם או להכיר את מהלכי השוק. אך יש להכיר בצורך בכך, ולצמצם את הסיכונים, על מנת שהתהליכי מול המשווקים ונותני השרות יהיו יעילים יותר.

  1. דוגמאות קונקרטיות יותר:
    • דיסקים קשיחים נמכרים על פי רב בשני ערוצים: קמעונאי (Retail) ויצרנים (OEM). הדיסקים הם זהים בשני הערוצים (למעט הקופסה ההדורה יותר של הערוץ הקמעונאי). עם זאת יש הבדל מהותי אחד. במקרה של תקלה יכול בעל דיסק שנרכש במסלול הקמעונאי לפנות למשווק, למפיץ או ליצרן לקבל חלופה. במסלול היצרנים רק המשווק יכול לפנות למפיץ או ליצרן לקבל חלופה, והלקוח יכול לפנות למשווק בלבד.
    • מוצרי מיקרוסופט שנמכרו עם מחשב יכולים לקבל תמיכה רק מהמשווק. []

בליתם רעל?

מיקרוסופט מכריזה על מסיבות השקה גלובליות ל-Windows 7.  הרשם מציג את הסרטונים הויראליים1 המיועדים להנחות את מארחי המסיבות. להלן דוגמית:

האם מיקרוסופט חוששים שמתשתמשים יתקשו לעבור ל-Windows 7? מי קהל היעד של התופעה הזאת?

  1. ויראלים מהסוג הניתן לטיפול []
service

יופי של שממון

אנשי IT נהנים מהכבוד המפוקפק של אנשים טכניים ומשמימים. אם אתה יושב ליד קבוצה מהם בבית קפה או בר ומקשיב לשיחה, ואם אינך חלק מהענף, מן הסתם תרדם תוך זמן קצר.
אנחנו לא היחידים. צפריר ריהן כותב על שיטה להפצת גופנים לאתרי אינטרנט (ולישומי אינטרנט). המאמר מעניין לא רק לגבי הסוגיה העיצובית – היכולת לשפר את איכויות אתרי האינטרנט מעבר ליכולות של במחשב של הצופה, אלא לא פחות לגבי סוגיות זכויות היוצרים. אם אתם רוצים מאמר מתלהם ותוקפני יותר, צפריר מפנה למאמר של מארק פילגאם.
השיטה מאפשרת, בין השאר, למשתמש בדופן להמנע מהפרה של זכויות יוצרים בטעות או בתום לב. זוהי השקפת עולם הרואה במשתמש בריה הגונה במהותה. זאת להבדיל מתפיסות של DRM, המניחות את ההפך.
מסתבר, דרך אגב, שגופן Helvetica חגג 50 שנה:

report
news