בעקבות תגובה של עדו, אני חושב שכדי שאפרט קצת.

יש לי מכר, טכנאי. אולי לא המוכשר ביותר, אבל חרוץ ונאמן. בעקבות קיצוצים באחת החברות שבהן עבדתי כיועץ, הוא פוטר. סייעתי לי לו בקורות חיים ובהמלצות. במהלך הזמן הוא גויס מספר פעמים ופוטר זמן קצר לאחר מכן. הוא, באמור, לא היה הטכנאי המוכשר ביותר עמו עבדתי, אבל בהחלט לא גרוע עד כדי בך שיפטרו אותו כל כך מהר. לאחר חקירה קצרה הסתבר לי כי החברות ששכרו אותו היו חברות שניגשו למכרזים בהם נדרש ידע שלא היה במסגרת היכולות שלהן, וכן בופיע בקורות החיים שלו. לא ברור לי כלל כי החברות בדקו או יכלו לבדוק את יכולותיו. ברגע שהצורך בו פסק¹, הוא פוטר. הסיבה היחידה שהוא נשגר מלכתחילה הייתה שהוא היה נואש מספיק לקבל את השכר הנמוך שהציעו לו, לתקופה שבה הוא² נדרש.

הפתרון שלי³ הוא להעסיק פרילאנסרים. יתכן וזה יהיה המודל העתידי של חלק ניכר מבעלי המקצועות החופשיים ושל אלו העוסקים התחום ה-IT, אך ברור לי שישנם לא מעט אנשי מקצוע טובים שהעבודה כעצמאיים אינה מתאימה להם. להיות עצמאי אינו מסתכם בכך שאתה מקבל את כספך תמורת חשבונית⁴, אלא גם בצורך להיות איש השיווק, הרכש, המכירות והתפעול של עצמך, ובויתור על ההגנות⁵ של חוקי התעסוקה.

עם זאת, מבחינתי, פירלאסר או עובד הם היינו הך. הגינות ושקיפות הם הכרחיים.

1. על פי רב היות והחברות נכשלו במכרז
2. או למעשה קורות החיים שלו
3. ושל אחרים
4. שלא לדבר על הטרחה והעלות של הנהלת חשבונות, ניהול תיקים וכיוצ"ב
5. קלושות ככל שיהיו

אם יש מה שמאפיין את מעמד הביניים הישראלי דהיום, זהו חוסר הבטחון בעתיד בעתיד הכלכלי והמקצועי שלו. את הקביעה הזאת אני אומר מתוך ראיה צרה של דוגמאות מסביבתי המקצועית והחברתית הצרה. אך אם יש מה שלמדתי מהמחאה החברתית המתקיימת היום בישראל, דוגמאות אישיות הם מקור מידע לא פחות אמין (ולעיתים אף יותר) מהתקשורת.

סבתי הייתה תמיד שואלת האם לא עדים לי לעבוד ב"חברה מסודרת". כוננתה הייתה למקום בו יש תלוש משכורת סביר, פנסיה ופיצויים. מקום בוא ידעת כי המשכורת תהיה בסוף החודש, ולא מיני התפתעות של שוטף+X. אלו שבחרו במסלול העצמאות נראים כמי שמשליכים נפשם מנגד.

האםת היא שאין בטחון כאן או כאן. יש אלו המצליחים כעצמאיים¹, ויש כאלו המגלים את מקום העבודה כקנה רצוץ. אני מכיר את המצב משני צדדיו, כעצמאי וכשכיר.

לאחרונה פנה אלי עובד לשעבר שלי. נמאס לו ממקום העבודה שלו, והוא החל לחפש חלופות, הין השאר בחו"ל. להפתעתו, הוא מצא עבודה חלופה טובה בארץ. והחליט לא להמשיך את החיפוש בחו"ל. אמרתי לו להמשיך לחפש. כאשר אמר לי עי הוא מרגיש לא נוח עם המעביד החדש, אמרתי לו כי המעביד החדש יפטרו בניד עפעף אם יראו צורך בכך.

הרגשתי רע באמירה הזאת, אך הייתי מרגיש יותר רע אם לא הייתי נותן לו את העצה הזאת. היום אני במצב שבו אני צריך עזרה בתפעול העסק, אבל אני מוטרד. אם אני לוקח עובד שכיר, אני מחוייב כלפיו², שלא לדבר על העלויות והבירוקטיה הכרוכים בכך. הייתי רוצה להאמין ביחסי עבודה לטווח ארוך המובוססים על אמון הדדי, אך קשה לי לראות מצב זה מתקיים בשוק העבודה הנוכחי.

שוק העבודה הנוכחי מתבסס על קומטדיזציה של העובדים. הצעד המתבקש מכך הוא הקומודיטיזציה של מקום העבודה. העובד, שכיר או פרילנסר, הוא בר החלפה. הבטחון הכלכלי, מאבני היסוד של מעמד הביניים, אבד.

1. בזכות ולא בחסד
2. גישה משונה, אני יודע, אבל מה לעשות

נמרוד ברנע שאל:

בבלגיה יש מנגנון שמעדכן את כל שנה את השכר בהתאם למדד – למה אין כזה בארץ לעזאזל?

עליות המחירים נראות בכל מקום, ועם זאת, לא נראה שמנגנון תוספת היוקר מצליח להתמודד עמו. יתכן כי הסיבה לכך היא שתוספת היוקר מתבססת על מדד המחירים לצרכן אותו מדד, למרבית ההפתעה, משתנה. מבט חטוף בשינויים לעומת הסקירה של דה-מרקר, מראה איך משקלם של מוצרים שמחירם ירד, עלו במשקלם במדד. כך ניתן לנטרל את המדד, וכתוצאה, את מנגנון תוספת היוקר.

מדוע, אם כן, מקומות העבודה המועדפים הם חברות גדולות?

תשובה חלקית היא בכך שקל יותר להיות יזם בתוך חברה גדולה מאשר כעצמאי או חלק מחברה קטנה. על אחת כמה וכמה כאשר אותה חברה גדולה היא בין לאומית. שרות וציוד בארצות ניכר עולים בין 30% לבין 50% פחות מאשר בארץ, בעוד לקוחות בחו"ל מוכנים לשלם בין 30% לבין 50% יותר. כאשר יזם עובד בחברה גדולה, משאבים רבים יותר, וזולים יותר, עומדים לרשותו, אם ידע לנצל אותם. אני רואה כל הזמן יזמים היוצאים מחברות גדולות או מהאקדמיה ונדהמים בדיעבד מהעלויות התפעוליות של חברת הזנק או עסק קטן. לא פחות מדהים אותם הוא הלחץ הלא מתון לתמחור אגרסיבי מצד לקוחותיהם.

אני לא יודע איך ניתן לשבור מעגל קסמים זה של עלויות גבוהות מול משאבים מוגבלים. אני רואה רבים מעמיתי, עצמאים או בעלי עסקים קטנים, נשברים ומחפשים עבודה כשכירים. קל יותר לוותר על יציאה לסרט עם תלוש משכורת מאשר לחיות בפחד מפשיטת רגל כאשר לקוח אחד לא ישלם.

סיפור ששמעתי מחבר

שכירה שמאסה בשכרה הנמוך, מעסיקה הנמוך ואולי גם בדימוי עצמי נמוך החליטה לבחון קריירה חלופית ביבוא. היא מצאה מוצר צריכה אותו ניתן ליבא לישראל בעלות נמוכה ב-15 אגורות מזה של אותו מוצר צריכה הזמין בארץ¹. היא החליטה לייבא את אותו מוצר צריכה, וכיום היא מרוויחה פי x², עובדת y שעות פחות, ושמחה בחלקה.

פער המחיר של אותו מוצר צריכה נובע, כמובן, מעלויות היצור הזולות יותר של המוצר בארץ המקור שלו, בין השאר מחוקי שכר מינימום ותעסוקת נוער גמישים יותר מבמקומתנו.

על פניו, סיפור נאה של יזמות. לא רק שיפרה נשואת הסיפור את מצבה, אלא מן הסתם גם יצרה פרנסה למספר אנשים נוספים (עמילי מכס, מובילים וכיו"ב), והורידה את עלותו של מוצר צריכה, שגם אם לא הגיעה ליצרן הסופי, העלה את הרווחים של המשתמשים בו מול הצרכן, ללא פגיעה כלכלית בצרכן.

עם זאת, מנקרת בראשי המחשבה, מה עם אותם אלו שיצרו ומיצרים את אותו מוצר צריכה בארץ?

1. מדובר במחיר הסיטונאי, כמובן
2. לא זוכר את המספר המדוייק

לשרות האיכסון של אמזון יש שרות נוסף: העברת מידע על מדיה מגנטית.

עם הגידול בנפחי הנתונים, העברת הנתונים הופכת להיות סוגיה מורכבות יותר, ומשתמשים נאלצים לנקוט בשיטות העברת נתונים יחודיות. יחודיות, אך לא חדשות. ישנו אפילו פרוטוקול רשמי משנת  1999¹, להעברת נתונים על גבי יוני דואר, שעבר ניסוי מעשי בשנת 2001. יחד עם זאת, חוקרים ישראלים טוענים שחלזונות מהירים יותר.

1. עדכון של פרוטוקול קודם מהראשון באפריל 1990

רק פרסמתי על שימוש בענן, באו גוגל וביישו אותי, למשך שעה וחצי לפחות. ולא רק הם. שרות PayPal גם הוא, נעלם למשך כ-5 שעות. שווה ערך ל-36 מיליון דולר של פעולות.

האם יש בכך לפסול שימוש בענן? תלוי במשתמש. מהכרותי את מרבית הלקוחות שלי, זה יהיה דגל אדום. באותה מידה, דווקא הכשל של גוגל הוא זה שיעורר את אותו דגל אדום, ולא זה של Paypal. זאת בעוד שחלק משרותי גוגל (כמו למשל משיכת דואר דרך פרוטוקול IMAP) המשיכו לעבוד, בזמן של-Paypal אין גישה חלופית, להבדיל מבנק רגיל.

הנפילה הקודמת של PayPal הייתה בשנת 2005 ונמשכה 5 ימים. בשביל לסבר את האוזן. 5 ימי כשל בשנה הם 99% זמינות. 5 שעות כשל הם למעלה מ-99.99% זמינות.

האם שרת דואר ארגוני אמין יותר או זמין יותר? שאלה פתוחה.

בעבר כתבתי על כך שוירטוליזציה הפכה להיות זמינה לעסקים קטנים. כעת אני סבור שיש לקחת אמירה זו שלב אחד הלאה:

התקנה של מערכת הפעלה אחת על ישירות שרת פיזי אחד היא טעות.

כעת, כמובן, הסתייגות. ישנם מצבים של עומסים או דרישות מיוחדות בהם יש להתקין את מערכת ההפעלה ישירות על החומרה – אך את אלו יש לראות כיום כיוצאים מן הכלל, ורצוי גם לבחון את הסיבה לאותו יוצא מן הכלל ולתקן אותו.

הסיבה לפסקנות זו היא יותר מדי מקרים בהם אני נתקל מצד יצרני תוכנה או חברות שרות שברגע בו הן הופכות להיות מודעות כי הישום שלהם או השרות כולל תמיכה בסביבה וירטואלית הופכים את הסוגיה הזאת למרכזית. אינני לגמרי בטוח לסיבה לכך.

במקרה מסויים בו טען ספק תכנה כי המערכת איננה נתמכת על סביבה וירטואלית ביקשתי רשימה של חומרה מאושרת (HCL) עליה התוכנה מאושרת להפעלה. לא הייתה רשימה שכזאת. לא במפתיע, התוכנה סבלה מאותם פגמים בסביבה פיזית מלאה.

במקרה של ספקי שרות העדר הרצון לתמוך בסביבות וירטוליות מעורר חשד רב יותר. האם יהיה זה סביר כי חברת שרות תסכים לתמוך בשרתי Dell או IBM אך לא בשרתי HP – וזאת רק מתוך הנימוק ש"זו טכנולוגיה שאנחנו לא מכירים". אולי אני חשדן מדי, אך ספק שרות ממין זה מן הסתם להוט יותר למכור שרתים נוספים.

טיעון של "אנו עובדים רק עם Hyper-V, היות ואנו שותפים של מיקרוסופט", לעומת זאת הוא טיעון סביר. היות והוא נובע משיקולים עסקיים טהורים של הספק.

מחשוב עננים (cloud computing), אינו חדש, אך תופס תאוצה (והייפ). והסיבות אינן רק טכנולוגיות, אלא יותר עסקיות וכלכליות. המחשבה המנחה: טכנולוגיה הופכת למוצר צריכה, והגיוני יותר לרכוש אותה כמו כל מוצר צריכה או שרות אחר, יתר על כן, חברות אינן רואות את מערכות המידע כמעניקות ערך מוסף לארגון.
מאידך, ישנה רתיעה מהוצאת מערכות המידע מהארגון. לעיתים מתוך חשדנות במוטיבציות של הספקים, לעיתים מתוך דאגה לרמת אבטחת המידע ולעיתים מתוך דאגה על ביצועים.
יתר על כן, תמחור מחשוב העננים עדיין לא מאפשר השוואה מובהקת מספיק לבחון את יתרונותיה או חסרונותיה הכלכליים מול ה-Data center הקלסי.
המודל המתבקש לעתיד הנראה לעין, הוא לפיכך מודל היברידי. והנה דוגמה לכך – מערכת דואר של ארגון בינוני, המפוזר בין מספר אתרים, ואולי גם מספר מדינות.
במודל הקלסי, שרת הדואר הארגוני נמצא במטה הארגון. הסניפים המרוחקים מתחברים דרך קוי תקשורת יעודיים או בתקשורת VPN למרכז. אם הסניף המרוחק גדול במיוחד, יתכן כי יהיה בו שרת משני לטובת המשתמשים של אותו סניף. עובדים מחוץ לאתרי החברה מתחברים באמצעות פורטל Web, קישורי VPN או ניתוב דואר למחשבי כף יד או טלפונים חכמים.
כעת נבחן מספר חלופות של מחשוב עננים:

• שרות יעודי: במקרה של דואר אלקטרוני, ספקי אינטרנט נתנו שרות זה כבר שנים, וספקי דואר יעודיים (Hotmail למשל) התחרו ומתחרים בהם. כיום שרותים אלו כמעט פסו מן העולם. ספקיות האינטרנט מציעות תיבות דואר זעומות ובסיסיות, וספקי הדואר נבלעו בפורטלים (Hotmail הוא חלק ממערכת Microsoft Live) או נעלמו.
• שרותים מאורחים (Co-hosted): כאן אפשרו ספקיות אינטרנט ללקוחות להחזיק שרת דואר יעודי באתר הספק, כאשר נטל האחזקה והשרות של החומרה והתוכנה מתחלקים בצורות שונות בין הספק ללקוח. מודל זה כמעט זהה למודל הקלסי, למעט מיקומם הפיזי של השרתים, בעיקר בעסקים קטנים ובינונים, בהם אין יחידת IT מובנית.
• ענן, או grid: הספק מעניק את תשתית החומרה, התקשורת (ולעיתים גם את מערכת ההפעלה), עליה מתקין הלקוח את מערכת הדואר. דוגמא לכך הוא ה"ענן האלסטי" של אמזון.
• תוכנה כשרות, או SaaS: כאן מקבל הלקוח סביבת עבודה השייכת במלואה לספק ובאחריותו. הדוגמה המובהקת היא שרותי Google Apps, אך גם ספק תכנה קלסי כמו מיקרוסופט מציעה את שרת הדואר שלה כשרות. לעיתים השרות קיים כחלק מסביבת שרותים נוספת, כמו במקרה של השרות לעסקים קטנים של יאהו.

המודלים של ענן או שרות הם המעניינים ביותר, היות ואלו הם המעניקים את הערך המוסף לעסק. במקרה שלנו (דואר אלקטרוני), ניתן לראות את היתרונות הבאים:

• חומרה: אין צורך בחומרה יעודית לשרתים בתוך הארגון.
• עומס תקשורת: ירידה בעומס על התקשורת מחוץ לאתר המרכזי של החברה (מאתרי משנה או ממשתמשים העובדים מבחוץ).
• מורכבות תקשרות: אין צורך בניהול מערכות  VPN

עם זאת, יש להביא בחשבון מגבלות וסיכונים:

• תקשרות: הארגון הופך לתלוי יותר בתקשרות הנתונים החיצונית שלו, בתמורה לתלות בחומרה מקומית.
• קשיחות: ספקים יהיו קשיחים יותר במגבלות הרישוי והנפחים שלהם.
• ממשקים: סביבת הממשקים (למשתמש או ליישומים) תהיה על פי רב מוגבלת יותר (יאהו, למשל, מאפשר משיכת דואר בפרוטוקול POP3 בלבד).
• צד ג': בעוד ההשקעה בחלק מתכנות צד ג' (במקרה זה מסנני דואר זבל או אנטי וירוס לשרת הדואר) הופכות להיות מיותרות, יש לבחון מה ההשקעות בשרותים נלווים (כגון גיבוי הדואר)
• ניהול: במקרה של דואר אלקטרוני, ניהול משתמשים, יהיה על פי רב נפרד ממערכת ניהול המשתמשים הפנים אירגונית, למרות שחלק מהספקים (למשל גוגל) מאפשרים קישור בין ניהול המשתמשים הפנים ארגוני לזה של הספק.

במקביל לכדאיות הכללית יש לבחון את נקודת הזמן המתאימה למעבר לענן. חברה המקימה שרת דואר חדש, המקימה סניף גדול או השוקלת שידרוג שרת קיים היא המועמדת המובקת לבחינה של הוצאת הדואר לענן.

מספר נקודות שיש לבחון מול כל ספק.

• תנאי השרות והזמינות, הידועים בראשי התבות SLA או Service Level Agreement: אלו קובעים את קוי הבסיס לזמינות השרות ומה זמן התגובה לתקלה והקנס לאי עמידה בו.
• יבוא: מה הכלים והאפשרויות של יבוא מידע (המקרה זה דואר קיים) למערכת החדשה
• יצוא: לא פחות חשוב – מה האפשרויות של יצוא המידע במצב של סיום השרות.
• שימור ואיחזור מידע: מה הכלים לשימור מידע, גיבויו (האם ניתן למשל לגבות את הדואר למערכת מקומית?)
• ממשקים: האם קיימים ממשקים למערכות בהם משתמשים בחברה (למשל טלפונים חכמים)

איזון נבון וזיהוי של אותן מערכות שניתן להעביר בחלקן או במלואן לענן יכול לייעל לא רק בהיבט של העברת מוקד עלויות אל מחוץ לחברה, אלא גם למקד את ההשקעות המרכזיות של תחום ה-IT ליישומים היחודיים לחברה.

לפול רומר יש רעיון גדול, הבה נשלח כמה אלפי קנוקים למפרץ גאונטמנו במקום חייל המשלוח של נחתי ארצות הברית היושבים שם, ונציל את כלכלת קובה.

הרעיון מתבסס על ההנחה כי תרבות המוכנה לשינוי תסייע לשינוי בתרבות השכנה ללא עירעור שלה. הדוגמא שהוא נותן היא של הונג קונג.
המצער הוא שהונג קונג היא דווקא דוגמא של קפיטליזם בתגלמותו, וכל דוגמא נוספת (ישראל, דרום אפריקה, פולקלנד, גיברלטר) רק מדגישה את הפער.

תודה לעירא על מלה נוספת: קיימות.

זהו, שלא.

חבילה נשלחה אלינו בדואר רשום. עם חלוף הזמן תהינו מדוע איננה מגיעה. התקשרנו לספק שבשמחה מסר לנו את מספר הבר-קוד של המשלוח. אתר הדואר הודיע לנו כי החבילה ממתינה לנו בסניף.

בסניף לא היה להם מושג על מה אנחנו מדברים ואמרו לנו לחכות להודעה שניה¹….

התקשרנו למוקד ההפצה להתלונן, ושם גילו יותר הבנה והודיעו לנו כי יפנו לסניף וידאגו שהחבילה תמצא.

למחרת אצנו רצנו, שמחים וטובי לבב² לסניף הדואר. אך חודש אוגוסט תקף, והסניף פתוח רק יומיים אחרי הצהריים³. שבנו שלישית בשעות הפתיחה, אך הפעם ישב בסניף נער שלא ידע לתפעל את המחשב, והעדר ההודעה⁴, מנע ממנו לאתר את החבילה. כאשר שבנו ברביעית⁵, הסתבר כי החבילה שבה לשולח.

הפקידה הביעה תמהון על זעפנו. "לא נורא" כך אמרה, "הם ישלחו את זה שוב". ואם לא די בכך, הוסיפה "מה אתם רוצים, שיסגרו את הסוכנות ותצטרכו ללכת לישוב הסמוך לקבל את החבילה?"

זהו, שכן. אם היא תגיעה בפעם הראשונה.

אין זה הפעם הראשונה שאני נתקל ברמת שרות לקויה בסוכנויות הדואר. הסוכנויות אינן חלק מובנה מחברת הדואר, אלא גופים או פרטיים שקיבלו זיכיון לתפעול הסוכנות. רמת השרות שלהן רחוקה מלהיות אחידה.

אנו עדיין נוטים לראות בחברת דואר את המערכת העיקרית לקבלת מכתבים וחבילות. הסיפור הבא בלאמנט מדגיש זאת. באחת הפסקאות נכתב:

כאן המקום לציין, כי כאשר עזב ד' את דירתו הישנה, הוא הפעיל שירות "דואר עוקב" של דואר ישראל, המעביר את דברי הדואר הנשלחים אליו מכתובתו הישנה לכתובתו הזמנית. לדבריו, דברי דואר אחרים מגיעים ללא תקלה, ביניהם, אגב, גם דף חיובי כרטיס האשראי שבהם נראים החיובים לטובת פרטנר – אך שום דואר לא הגיע מן החברה עצמה.

פרטנר, וחברות נוספות, כבר אינן משתמשות בשרותי חברת הדואר, אלא בספקים אחרים, כמו חברת "מסר". חברות אלו אינן מחויבות לשרות "עקוב אחרי" או לשימוש בתאי חלוקה. לא חברת הדואר ולא השולחים אינם מציינים זאת בשום מקום.

כאשר גרתי בבית בו התקבל הדואר במרכז חלוקה, היו מדי פעם מופיעות מעטפות בפתח הבית. בימי החורף הן היו רטובות ומעוכות, בקיץ דהויות. אחראי החלוקה של חברת הדואר היה סובל מנזיפותי הבלתי פוסקות עד ששמתי לב כי אין על המעטפות בולים או חותמת דואר, אלא רק שם של החברה המפיצה.

כך אנו מצטרפים להצלחות הפרטה כמו מערכת החשמל את קליפורניה או הרכבת הבריטית.

1. לא שהודעה ראשונה הגיעה
2. הומאג' לגדעון רייכר
3. במסגרת שיפור השרות
4. ראשונה, שניה או אחרת
5. בשעות הבוקר, כאשר הפקידה המיומנת בתפעול המחשב הייתה