אתר זה נתמך באינטרנט אקספלורר בגרסה…

הודעה זה עדיין מקדמת מבקרים באתרים לא מעטים בישראל. אפילו באתרים שהסירו הודעה זו¹, מתקשים משתמשים שאינם משתמשים במערכת ההפעלה והדפדפן של מיקרוסופט להשתמש. זוהי תעודת עניות למדינה ששמה את יהבה על ההי טק. סביבה זו נוצרה משילוב של העדר תכנון, נהייה אחר העדר ונבואות מגשימות עצמן².
כעת כל ספקי הסלולר התחייבו לאפל. התוצאה היא דומה. ה-iPhone, יהיה הפלטפורמה הדומיננטית, אם לא היחידה. רב ההייפ על התועלת. ה-iPhone יהיה החסם הטכנולוגי הבא שלנו.
חברות הסלולר ישווקו את המוצר באגרסיביות. נותני שרות יפיצו אפליקציות במקום לפתח לדפדפנים ניידים. הציבור ישלם. הן על טלפון יקר והן על סטגנציה טכנולוגית.

1. כמו אתרי הממשלה והבנקים
2. כולם משתמשים במיקרוסופט. ברור שאם הטכנולוגיה שלך תומכת רק במוצרי מיקרוסופט, המבקרים באתר שלך יהיה משתמשי מיקרוסופט

הייתי מצפה, שעכשיו שאני מובטל, זמן הסוללה של הסלולרי יהיה ארוך יותר, ולא כך.

האם זה החופש הגדול, התחממות כדור הארץ או סתם מנחוס?

איש מכירות הסביר לי כי החברה שהוא מייצג היא אמריקאית, וחברות אמריקאיות לוקחות את ניסיונן ומיצרות ממנו מתודולגיות עבודה. הרעיון נשא חן בעיני, והחלטתי לפרסם מתודולוגית עבודה לניהול פרויקטים שנתקלתי בה לא מעט פעמים, אם אינני סבור שגובשה בצורה מסודרת. קבלו את תע"ר.

תע"ר – ראשי תיבות¹ לתרנגולת ערופת ראש². מתודולוגיה מונחית מבחן תוצאה להתמודדות עם מצב משבר בפרויקט.

הצורך בתע"ר נובע מהעובדה כי הטלת אחריות פשוטה לגורם אחר בארגון או מחוצה לו היא פאסה, נלעסה עד דק³, ואינה מעניקה למשתמש בה תועלת. במקרה הטוב, היא מונעת מהמשתמש נזק. זאת היות והטלת אחריות פשוטה היא תהליך פסיבי וראקטיבי.

כיצד פועלת מתודולוגית תע"ר:

במצב של משבר בפרויקט⁴, אין לבוא בטענות אל הגורם האחראי האמיתי של המשבר בצורה ישירה⁵. יש להאשים את כולם.

דא עקא, שלא ניתן להאשים את כולם. כך כאן טמון היופי האמיתי של תע"ר. יש לגייס כל מי שאיננו בעמדת מואשם לסייע בפתרון הבעיה.

דוגמה פשוטה:

מכונת הקפה לא עובדת. יש לבוא בטענות אל:

• חברת מקורות (הם מספקים מים)
• חברת החשמל (חשמל למכונת הקפה ולמשאבה המזרימה מים אליה)
• החשמלאי (נו, ברור)
• איש האזעקה (אזעקה עובדת על חשמל, לא?)
• איש האחזקה של הבנין (שאחראי על החשמל והמים)
• החברה המתעסקת במערכות כיבוי האש (אש מכבים עם מים)

לאחר מטח הטענות הראשון יש לירות את מטח הטענות השני:

• הם לא מקצועיים (החשמלאי אפילו הודה שהוא לא מבין במכונות קפה)
• הם מתחמקים (צוות כיבוי האש טוען כי המערכות שלהם מבוססות קצף, גז ואבקה)
• הם חושבים שאנחנו טיפשים (איש האזעקה מדבר על מתח נמוך, מתח חילופין, מזה השטויות האלו)
• הם גסים (מוקדן חברת החשמל צחק עלינו)

כטת מגייסים את יחידות העתודה ששמרנו.

• מזעיקים את יו"ר הועד המנהל לנצל את קשריו עם מנכ"ל מקורות
• מבקשים מהמנכ"ל לנהל שיחה רצינית עם בעלי הבנין
• דורשים מנהל מערכות המידע לבחון חלופות מבוססות לינוקס למכונת הקפה
• מזמינים מהרכש והנהלת החשבונות את כל המסמכים של השנתיים האחרונות הנוגעים לקפה
• שואלים את מחלקת כח אדם אם ניתן לקבל דו"ח כניסה ויציאה של עובדים
• מטילים על מזכירת החברה להצליב את המידע מכוח אדם עם המידע מהרכש

חשוב מאוד, בכל שלב, להפנות את הטענות לגורם שמעורבותו בפרויקט נמוכה ככל האפשר. במידה והדבר אינו מסתייע, ניתן לנקוט מסלול חליפי ולפנות למנהל, כפיף או מקביל. כך ניתן לקבל אפקט שימושי של טלפון שבור.

לא פחות חשוב, לקיים את השלב השני בקול רם, ולערב כמה שיותר גורמים בארגון. עם זאת יש להקפיד לדווח לכל גורם בארגון בנפרד.

התוצאות מרשימות. ספקי המשנה, כמו גם הגורמים המעורבים בארגון, יהיו מתוחים וחשדנים המטענות המופנות אליהם. חלקם ינסו להסביר, חלקם ינסו להתחמק. בכל מקרה הארגון יראה כי משתמש התע"ר צדק. בתוך הארגון, מחלקות אליהן מופנות טענות, או שמהן מבקשים עזרה, ישקיעו זמן ומשאבים להבין מה בכלל הבעיה, או בלפשר בין מחלקות הניצות זו בזו.

תע"ר איננה מתודולוגיה טריוויאלית, והיא דורשת הכנה מראש:

• אסור באיסור חמור לקיים ניהול סיכונים. ישנם רק שני מצבי סיכון 0 ו-100, כך שבכל מקרה הסיכוי הוא 50%.
• יש להמנע מישיבות בהן עלולות לעלות סוגיות מפתח. המהדרין כן מגעים לפגישה, באיחור, או מקדימים לצאת.
• אין לפתוח דברי דואר העלולים להכיל מידע שיפגע בתהליך תע"ר. במידה ודבר דואר כזה נפתח, יש להשתמש ביכולות Reply All של תכנת הדואר עם השאלה "מה? לא הבנתי"⁶.
• יש להמנע מהבנה הצדדים הטכניים של התהליך, ועדיף לא להבין בדברים טכניים כלל⁷.

חשוב לזכור שתמיד יהיו גורמים, בארגון או מחוצה לו, שינסו לטרפד את השימוש במתודולוגיה תע"ר. השיטות עלולות להיות מתודולוגיות – כמו ניהול סיכונים, בדיקות ישימות או בקרת איכות רחמנה ליצלן. כמו כן עלולים להשתמש בשיטות מכניות זולות של סיכומי פגישות, רשימת מטלות או שיקוץ הגנט.

נגד השיטות המתודולגיות קל להתמודד, הן יקרות, גוזלות זמן ולא נותנות מידע שאנו כבר יודעים.

למרבית ההפתעה, עם נגד השיטות המכניות לא קשה להתמודד. הזכרון הפרטי שלנו תמיד יהיה טוב יותר מסיכומי פגישות שנערכות אי אז לפני זמן. עובדה, התחזית האורווליאנית של 1984 לא התקיימה…

1. כי חייבים ראשי תיבות
2. מקור השם הוא העובדה כי תרנגלת יכולה להמשיך לנוע גם לאחר שערפת את ראשה, וחוצמזה ראשי תבות מגניבים
3. שימו לב לערוב המטפורות
4. אי עמידה ביעדים, לוחות זמנים וכיו"ב
5. לצורך ההבהרה, מי שמתשתמש במתודולגית תע"ר, לעולם אינו אחראי או אשם, אם אתם חשים אחראיים למצב מסויים, אסור באיסור חמור להשתמש במתודולוגיה זו, האשם האמיתי הוא מישהו אחר
6. היעילות של התשובה עולה בסדר הנדסי עם כמות המכותבים
7. כולל: מחשבים, טלפונים סלולריים, ברזים או עטים כדוריים

הגב' ואן דר גראף מתרעמת על החלטת אפל שלא לשווק עדיין את האיכספון בישראל. בין השאר היא מציינת את סוגיות החוקיות של יבוא אישי של המכשיר. החלטה זאת נובעת ככל הנראה ממניעים שיווקיים של אוידיגיטל וחברות הסלולר, ואינה קשורה כלל לחוק.

כמו במקרה הגדרות ה-Zone של מכשירי ה-DVD, זוהי מערכת שיווקית שאין בינה לבין חוק ולא כלום. חברות התוכן והטכנולוגיה ששות להציג את העקיפות של משתמשים או יצרנים שונים כפריצה, אך אין בכך מעשה עברייני יותר מחלפת הריפוד ברכב.

אחרי כמעט 20 שנה כעצמאי, הפכתי לשכיר. זהו תהליך הפוך לתהליך העובר על לא מעט אחרים. ולעיתים אני נשאל על המעבר משכיר לעצמאי¹.

לפני כחמש שנים מילאתי שאלון הבוחן את יכולתי להיות עצמאי. כמובן שנכשלתי בגדול…

היתרונות בעצמאות:

•  תחומי עבודה מגוונים
• יכולת התפתחות אישית ומקצועים רחבה
• ניהול עצמי

חסרונות

• ההוצאות מהכיס: כלים, שרותים, חופש
• לקוחות מעיקים: "תעשה מחיר"
• חוסר בטחון

כמה אבחנות:

• בירוקרטיה ורשויות: זאת הקטנה בבעיות. דברו עם העצמאים שבסביבתכם וקחו את רואה החשבון הממולץ ביותר. ב-15 שנים האחרונות לא ראיתי את מע"מ, מס הכנסה או ביטוח לאומי מבפנים.
• למדו לשמור על הכסף: לקוחות תמיד ישלמו כמה שיותר מאוחר. המדינה והספקים תמיד יקחו כמה שיותר מוקדם. אם קיבלתם תשלום נכבד על פרויקט, נצרו כמה שיותר ממנו בצד.
• למדו להוציא כסף: כלים ושרותים שקיבלתם בעבר ממקום העבודה הם על אחריותכם היום. בחנו היטב שרותים כמו הטלפון הסלולרי, האינטרנט והרכב שלכם. לאף לקוח לא אכפת למה לא הגעתם בזמן, לא עניתם לדואר או לא חזרתם לטלפון.
• למדו לנהל משא ומתן: תמחרו את שעות העבודה שלכם ואת הפרויקטים שלכם בצורה ראלית. על תעבדו על מנת לעבוד, עבדו על מנת להרוויח. וותרו על עבודות לא רווחיות.
• פרסמו את עצמכם: ארגונים לקידום עסקים קטנים, ארועי ספקים הקשורים לעבודתם, כרטיסי ביקור ואתר אינטרנט.
• בקשו עזרה: חברים, הרשות לעסקים קטנים ואתר משרד האוצר ומשרד התעשיה.
• דאגו לעתיד: קרן השתלמות, פנסיה ותגמולים – באחריותכם

1. לעיתים לא, אבל אני מרגיש צורך להתייחס

מתי תחום הופך להיות נחלת מחלקת IT?

התשובה ההולכת ומתבררת, כאשר לאף אחד אחר אין מושג מה לעשות בנדון – ועל אחת כמה וכמה כאשר יש כבל חשמלי בענין.

בקרת הכניסה לאתר הפכה להיות סוגית IT, כאשר הסתבר כי יש מחשב מעורב בענין. מכאן, שדלת הכניסה היא בתחום אחריות IT. מכאן שברור מדוע קיבלנו פרצופים חמוצים כאשר הסתבר כי מחלקת IT איננה מחזיקה דבק נגרים, סילקון, מקדחות ודיבלים על מנת לתקן את ציר הדלת שהתעקם.

כאשר הגיע ספק מטפי כיבוי האש, הוא נשלח ישירות למחלקת IT. היות ולחדר השרתים יש מערכת כיבוי אש אוטומטית מבוססת הלון, סביר להניח כי אנשי ה-IT הם גם אלו המבינים במטפי אבקה, גז או ספרינקלרים.

על שום כך גם נגררתי לישיבות אין קץ עם אנשי המחירות של ספקי הטלפוניה הסלולרית, למרות שהוחלט כי ברמה הארגונית לא יהיה שימוש בטלפונים לצורך גישה למידע ארגוני.

למרבית השמחה, אנו עדיין לא נדרשים להתקנת שולחנות (שהרי מחשבים מונחים עליהם…), אבל אולי פתחתי פה לשטן….

כמה מהפעילות הפרטית שלכם מתבצעת ממקום העבודה? כמה מהעבודה שלכם מתבצעת מהסביבה והזמן הפרטי שלכם?

מן הסתם הרבה. בשני המקרים.

שיטות התיגמול והניהול של משאבים כמו המכונית והטלפון הסלולרי הפכו לממוסדות, וכעת המחשב האישי על הכוונת. הכיוון הוא פשוט: תן לעובד תקציב ומפרט כללי והעובד יבנה / יקנה לעצמו מחשב, ישיג לעצמו קישוריות לאינטרנט ויצור לעצמו סביבת עבודה נוחה. הרווחים ברורים:

• פחות תלונות קטנוניות (מקלדות, עכברים, צבע המארז)
• פחות קריאות שרות שאינן קשורות לעבודה (חיבור התקנים כמו מצלמות פרטיות)
• פחות תחזוקה לחומרה (האחריות נמצאית אצל המשתמש)
• פחות חידושי חומרה (משתמשים פחות ששים לחומרה חדשה אם הם אלו הצריכים להעביר את כל ההגדרות למחשב חדש….)

במוסדות אקדמאים השיטה כבר מקובלת תקופה ארוכה. היות ומדובר בארגונים גדולים, המוסד גם יוצא למכרזים, ומקבל מחירים טובים¹.כמובן שלא הכל נלהבים ממגמה זו:

• אבטחת מידע: האם להשאיר את אבטחת פתח הגישה למערכות המידע האירגוני שלכם בידי המשתמשים?
• אחריות: כאשר משהו משתבש, אל מי פונה המשתמש?
• שייכות ובעלות: כאשר העובד עוזב, או מקבל תקציב למחשב חדש, מה קורה למחשב הישן, מה קורה למידע הארגוני שעליו, מה קורה למידע הפרטי?

אוסיף ואומר, שהנסיון מתחום הטלפוניה הסלולרית והמכוניות איננו מעודד. בלא מעט מקרים שיטת הבחירה איננה מבוססת על תועלתיות של הארגון.מגמה אחת אותה אני מקבל היא הצורך להתנתק מה-PC כמוקד המיחשוב האירגוני. דיכוז היישומים לשרתים (בין אם בארגון או אצל נותן שרות), שרותי מובני WEB הזמינים גם מהתקנים שאינם PC קלאסיים הם אבני הדרך המהותיות ביותר.

1. וכרווח נוסף המיחשוב יוצא מתקציבי המחקר, לא מתקציבי התפעול…

לענין שינויים…

חברת הזנק הביאה שני מנהלים מחו"ל. אותם מנהלים היו קודם בחברות אמריקאיות¹ גדולות, וככאלו, נתננו לבכיריהם מכשיר BlackBerry. לשני כשנתיים התקבל מכשיר זה בארץ ברגשות מעורבים. כיום, חברות הסלולר עושות מאמצים להעלים אותו.

לכאורה כלי פשוט, פונקציונלי העושה את מטלתיו ללא יומרות. עד שאתה יוצא מהמסגרת החמימה והקשיחה. המסגרת של שרת דואר אירגוני, שרת BlackBerry ארגוני, חוזה שרות של ספק סלולרי ללא הגבלת תעבורת נתונים, וסגל Helpdesk בזמינות גבוהה.

המנהלים לא הבינו מדוע אינם יכולים לקבל את אותו שרות כפי שהיו רגילים אליו בחברות הקודמות שלהם. הסברתי להם שהם יכולים, תמורת השקעה של מספר אלפי דולרים בתשתית, ועוד מספר עשרות דולרים לחודש, או לחלופין להתשמש במכשירים אחרים, התומכים בתכנולוגיות ActiveSync או SyncML.

תגובותיהם היו מרתקות. ממצב שבו הם היו בקלילות מטילים משימות על אנשי ה-IT, ללא מחשבה או שיקול דעת, הם נאלצו פתאום לקבל החלטות. לשקול עלות מול תועלת ולבצע הערכת סיכונים על טכנולוגיה. התסכול שלהם היה גדול. אם לא די בכך, הם נאלצו להתמודד עם הגדרות המכשירים מול שרותי הדואר החדשים, לדבר בעצמם מול ספקי השרות, ולגלות איך ניתן בכל מכשיר, ומול כל ספר לבטל את הודעת Sent using blackberry, שהופיע בכל דואר יוצא.

אני כבר מחכה למנהל הבא עם ה-iPhone….

1. אמריקניות?

תקלה בשרתי WGA של מיקרוסופט גרמה, ככל הנראה למספר רב של מחשבים לזהות את מערכות ההפעלה שלהם כלא חוקיות. תקלה זה גרמה לתגובות הנעות בין תדהמה לזעם בפורום התמיכה של מיקרוסופט.

עמית, מאוניברסיטה גדולה, סיפר לי לפני מספר שבועות שהתקבלה החלטה באוניברסיטה לא לתמוך ב-Vista, בגלל התלות ב-WGA. החשש היה כי משתמשים שאינם מקשורים לרשת עלולים לגלות את עצמת עם יכולות מופחתות היות והמחשב לא יוכל "להתקשר הביתה". מסתבר שגם ללא נתק תקשרות משתמשים עלולים מואשמים על ידי המחשב שהם כגנבים.

שתי תהיות עולות בדעתי:

1. האם שרתי WGA עברו ולידציה?
2. האם יש קשר לתקלה של Skype?

לפני לא כל כך הרבה שנים היו תוכנות רבות שהגיעו עם הגנות מבוססות חומרה (דונגלים או האספים בלשון העם). כיום שיטות אלו כמעט ונעלמו מהעולם. כאב הראש של פתרון תקלות ותמיכה בתת מערכת שאיננה מוסיפה ערך לתוכנה מחד, ומעלה את עלות התוכנה מאידך פתרו אותנו מעונש זה. דווקא מיקרוסופט הייתה מהמקילות בתחום זה. הציניקנים יגידו כי מיקרוסופט העלימה עין מהפירטיות כל עוד רווחיה עלו. יתכן, אם כי אני רואה שינוי גישה אחר. מיקרוסופט הולכת בעקבות אפל ספקיות שרותי הסלולר ליצירת סביבה סגורה.

אפל יצרה סביבה סגורה מסביב לחומרה שלה. שרותי הסלולר יוצרים חבילות. למיקרוסופט הייתה סביבה שהתבססה על, למרבית ההפעתה, על פתיחות. מגוון רחב של יצרני חומרה ותוכנה. יתכן כי כאשר ספקי החומרה מתחילים לפזול לחלופות (דל עם אובונטו, לנובו עם סוסה), וספקי התכנה מתחילים לעבור לשרותים מקוונים ולקוד פתוח בוחרת מיקרוסופט במסלול של סגירות. סביבה סגורה זו גם מתאימה ליצרני תוכן ומדיה. WGA משתלב יפה עם ניהול זכויות דיגיטליות (DRM).

לכאורה מדיניות משונה, אך ללא שינוי מהותי בתפיסת העולם, זאת נראית הדרך היחידה המתאימה למיקרוסופט. העליונות ההנדסית והעיצובית של מוצרי אפל מצד אחר, והעליונות הטכנית והתמחירית של מוצרי הקוד הפתוח לא משאירים למיקרוסופט מסלול אחר שלא יפחיד את בעלי המניות שלה.

המיחשוב האישי העביר את ניהול המידע מהיכלי הקודש של ה-Mainframe ומכוהניו הגדולים לידי העם. המחשב האישי הפך מצעצוע של חובבים, דרך כלי מתוחכם של יזמים וחדשנים, למוצר צריכה וכלי בסיסי לעסק, לימודים, תחביבים, משחקים וקידום עצמי. מערכות הפעלה מבוססות Unix ומערכת Netware של Novel, אפשרו קישור ושיתוף משאבים וידע על ידי יותר ארגונים ויחידים.

התהליך נראה (ולעיתים גם נקרא) מהפכה, אך חלק ניכר מהשינויים נבעו מסיבות כלכליות, פוליטיות וחברתיות פרוזאיות לא פחות מפריצות דרך טכנולוגיות. העסקה של Microsoft עם IBM על הפצת DOS עם מחשבי ה-PC, הויתור של Xerox על השליטה בממשק הגרפי והעכבר, המעבר ליצור המוני בדרום מזרח אסיה. חוק מור, המנבא את התקדמות יכולות המיחשוב, הוא כלכלי, יותר מאשר טכנולוגי.

התוצאה היא שתי דיכוטומיות מרכזיות:

• המחשב האישי הוא מוצר צריכה ביתי (מה שמכונה לעיתים Consumer Electonics) מחד, וחלק ממערכת מידע (Information System) מאידך.
• מצופה מהמחשב האישי להיות פשוט לשימוש כמו כל מוצר צריכה (טלפון, מכונית או וידאו), אך לבצע באמצעותו פעולות מורכבות ולא מוגדרות מראש (כמו, אהמ… מחשב)

האינטרנט מוסיף לטישטוש, היות ולעיתים מזומנות נעשה שימוש באותם כלים הן לעבודה או ללימודים והן לצורך הבידור האישי.

הארכיטרטורה של מחשבים המבוססים על מעבדי Intel/AMD, ומערכות ההפעלה Windows ו-Linux, גם מטשטשים את האבחנה בין תחנת הקצה לבין השרת. כל PC, בתאוריה, הוא שרת.
הצפיה היא, אם כן, ליותר ביצועים, יותר תפוקה ופחות עלויות. צפיה זו איננה מתממשת. טכנולוגיות ותפיסות כמו מסופים רזים (Thin Clients), תכנה כשרות (SaaS), וירטוליזציה של שרתים הם חלק מהסימנים כי המחשב האישי הופך להיות גורם מעקב, ולא גורם מקדם.

ישנן מספר סיבות לכך:

• מודלים כלכלים בעיתים בתחום תמחור התוכנה: התפיסה של רכישה ורכישת שדרוגים בעיתית הן למפתחים (הזקוקים לתזרים מזומנים לפיתוח ותמיכה) והן לצרכים (הרוצים התקדמות אך לא מעוניינים בתשלומים …)
• מודלים בעייתים בתחום פיתוח התוכנה: תכנה היא קשה לפיתוח אך קלה להפצה. קל מדי להוציא תכנה בינונית לשוק ולנסות להתמודד עם תיקונים בשלב מאוחר יותר.

מעבר לכך, ישנן הבעיות המגיעות מצד המשתמשים:

• השלכה מתחום המיחשוב האישי הביתי למערכות המידע הארגוני: נסיון ליישם כלים המתאימים (או המותאמים) למחשב, משתמש או צרכן בודד לרמה הארגונית יוצר רעש ארגוני רב. מדפסות אישיות, מחשבי כף יד וטלפונים סלולריים הנדחפים למערכת על ידי משתמשים יוצרים רעש תפעולי ועומס רב יותר מיישום של מערכות מורכבות יותר.
• האמונה כי אוטומציה פותרת סוגיות ארגוניות: מיחשוב ואוטומציה יכולות ליעל או לקדם מטרות ארגוניות, אך ללא הגדרות ברורות ברמה ארגונית, מיחשוב יכול (ובמקרים רבים מהווה) עול.
• קבלה של כשלים כחלק מובנה של מערכות מיחשוב: מקור ההשקפה הוא בהשלכה מהמיחשוב הביתי מחד, ואפולוגטיקה של ספקים מאידך. שלמות ואמינות מוחלטת הם אולי חלום באספמיא, אך גבולות היכולת של מערכות הם ברי מדידה. קיום של מטרות ארגוניות מגביר את יכולת המדידה ומאפשר יצירת הצבת מטרות ראליות של אמינות.
• חוסר זמן, יכולת או רצון להגדרת דרישות ובדיקות נאותות: קל (מדי), לנהור אחרי העדר, ליישם פתרונות אותם אותם כבר ראינו, או לקבל את דברי הספק או נותן השרות ללא ביקורת או בחינה. אין הדבר יחודי רק למערכות מידע: חכירת רכבים, שכירת משרדים ובחירת ספקים לציוד או שרות. לאחר קבלת החלטות לא מושכלות, אנרגיה רבה יותר מושקעת בתיקון שגיאות, מאשר זאת שהושקעה בישום.

על מנת להתמודד עם סוגיות אלו, יש להתרגל לבחון מערכות מידע בצעדים מדודים:

• קביעת מטרות (עסקיות, לימודיות או אישיות)
• בנית דרישות פונקציונליות (המטרות אותן נועדה מערכת המידע לשרת)
• קביעת מפרט (רשימת הדרישות והקריטריונים להצלחה או כשלון של השימוש בהם)
• בחירת כלים ו/או ספקים

חלק מהתהליך יכול לחזור על עצמו. למשל, במצב בו אין ספק היכול לעמוד בדרישות, יש לבחון מחדש האם הדרישות או המטרות ראליות, או במצב בו המפרט מחייב הוצאה גדולה מדי.

לסיום, אם נתקלים בטכנולוגיה מגניבה במיוחד למחשב האישי, אין בכך לומר שהיא איננה מתאימה בהכרח למערכות מידע ארגוני, באותה מידה שאין בכך לומר יש לאמץ כל חידוש. אם הטכנולוגיה נראית מעניינית יש לבחון אותה בראיה המשלבת מחשבה ארגונית, עסקית וטכנולוגית.