נמרוד ברנע שאל:

בבלגיה יש מנגנון שמעדכן את כל שנה את השכר בהתאם למדד – למה אין כזה בארץ לעזאזל?

עליות המחירים נראות בכל מקום, ועם זאת, לא נראה שמנגנון תוספת היוקר מצליח להתמודד עמו. יתכן כי הסיבה לכך היא שתוספת היוקר מתבססת על מדד המחירים לצרכן אותו מדד, למרבית ההפתעה, משתנה. מבט חטוף בשינויים לעומת הסקירה של דה-מרקר, מראה איך משקלם של מוצרים שמחירם ירד, עלו במשקלם במדד. כך ניתן לנטרל את המדד, וכתוצאה, את מנגנון תוספת היוקר.

מדוע, אם כן, מקומות העבודה המועדפים הם חברות גדולות?

תשובה חלקית היא בכך שקל יותר להיות יזם בתוך חברה גדולה מאשר כעצמאי או חלק מחברה קטנה. על אחת כמה וכמה כאשר אותה חברה גדולה היא בין לאומית. שרות וציוד בארצות ניכר עולים בין 30% לבין 50% פחות מאשר בארץ, בעוד לקוחות בחו"ל מוכנים לשלם בין 30% לבין 50% יותר. כאשר יזם עובד בחברה גדולה, משאבים רבים יותר, וזולים יותר, עומדים לרשותו, אם ידע לנצל אותם. אני רואה כל הזמן יזמים היוצאים מחברות גדולות או מהאקדמיה ונדהמים בדיעבד מהעלויות התפעוליות של חברת הזנק או עסק קטן. לא פחות מדהים אותם הוא הלחץ הלא מתון לתמחור אגרסיבי מצד לקוחותיהם.

אני לא יודע איך ניתן לשבור מעגל קסמים זה של עלויות גבוהות מול משאבים מוגבלים. אני רואה רבים מעמיתי, עצמאים או בעלי עסקים קטנים, נשברים ומחפשים עבודה כשכירים. קל יותר לוותר על יציאה לסרט עם תלוש משכורת מאשר לחיות בפחד מפשיטת רגל כאשר לקוח אחד לא ישלם.

לכבוד ארוע משפחתי זרמו בני משפחה לארץ. חלקם מתארחים אצלנו, והבית כמו מחנה פליטים. וכמו במחנה פליטים, אחת הסוגיות המהותיות היא מים. התקשרנו לרשות המקומית, והודענו להם כי במהלך החודש הקרוב יהיה גידול של 50% במספר הנפשות בבית.

הפתעה, הפתעה. למנגנון קנס המים אין דרך להתמודד עם סיטואציה ממין זה. מהשיחה עם פקידת הרשות עולה כי איננו יחידים במצב זה. אמא טריה לאחר לידה המתארחת אצל הוריה, למשל, נמצאת במצב דומה.

היינו צריכים להזמין לאותם קרובים מלון, וללכת להתקלח אצלם. בביקור הבא בטורקיה אל תגנבו ברז, תגנבו את המים.

אינני מובטל מבחינה פורמלית. יש לי תיק עצמאי, לפיכך ביטוח לאומי ושאר מוסדות הממשלה אינם מכירים במצב של אין עבודה. נו שויין.

עם זאת, אני מחפש עבודה במשרה מלאה. לשם כך יש לשלוח קורות חיים. לשם כך יש לעיין במודעות דרושים. מודעות דרושים בתחום מערכות המידע נעות בין עמימות לבין דרישות מדהימות בנקודתיות שלהן, ואני נותר מתלבט: האם לשלוח קורות חיים למשרות לא ברורות או למשרה שהנסיון וההכשרה שלי אינם מתאימים במלוא מאת האחוזים לדרישות. שאלה עקרה, כנראה. אחוזים בודדים בלבד עונים או מתיחסים לקורות החיים שנשלחו אליהם. אינני יודע מה הסיבה לכך. ההסבר המוביל שאני נתקל בו הוא שאנשי כוח אדם עמוסים מדי.¹. אני חושב שלא מעט מחברות ההשמה אינן מבינות לעומק את התחומים המקצועיים אותם הן מיצגות.

לפיכך, אחת ההמלצות אותן קיבלתי היא לייצר מספר קורות חיים שכל אחת תתאים לסוג אחר של מפרסם². חלקן כל כך שונות שאני תוהה אם אני אותו בן אדם, או שמה אני סכיצופרן…

תופעה נוספת היא הדרישה לקבלת קורות חיים בקובץ MS-Word. הסיבות נראית לי ברורה, כך יכולות חברות הישום להעלים את שמי ופרטי האישיים, ללא צורך להקליד את פרטי מחדש, ומרבית התוכנות הסורקות את קורות החיים למילות מפתח מתבססות על מבנה זה.

האם אמצא עבודה ממשלוח קורות חיים למודעת דרושים? מסופקתני. כל העבודות שהשגתי עד היום התבססו על שיטת קישון, פתק עליו כתוב: "הנ"ל מאנ"ש", מה שנקרא בהמשך "חבר מביא חבר", ובעידן המודרני "Social Networking".

ולקריאה נוספת.

ואם לא הבנתם את הרמז…..

1. בדיחה ששמעתי אומרת כי מנהל כוח אדם משליך מדי יום את ה-30% העליונים מקורות החיים המגיעים אליו לפח. כאשר נשאל מדוע הוא נוהג כך, השיב: "אנשים בלי מזל אני לא רוצה בחברה"
2. נכון לרגע זה חמש, אך עוד היד נטויה

הבן שלי רוצה MP5. בהנתן רוח הזמן, אני לא בטוח מה הוא רוצה:

כזה:

או כזה:

אני חושב ש-9 מ"מ זה קליבר גדול מדי לגילו…

הסברתי לעובד שלי:

בימי צעירותי, אנחנו, אנשי system הצעירים היו בעלי חזון, נמרצים ואנרגטים. הדבר היחידי שמנע מאיתנו לישם את הפתרונות המתקדמים והיעילים ביותר היו מנהלנו השמרניים וחסרי המעוף.
היום אין זה ככה. אתם, אנשי system הצעירים חסרי אחריות הנסחפים אחר כל צעצוע חדש ללא מחשבה. הדבר היחידי המונע מכם להוריד את החברה ביגון שאולה הם אנחנו, המנהלים השקולים ובעלי הניסיון.

החוצפן צחק עלי.

מוקדש לכבוד היו"ר.

הייתי מצפה, שעכשיו שאני מובטל, זמן הסוללה של הסלולרי יהיה ארוך יותר, ולא כך.

האם זה החופש הגדול, התחממות כדור הארץ או סתם מנחוס?

עזבנו בית ורצינו קריאת מונה חשמל. דא עקא שהמונה בארון נעול עם חלון¹, והחלון שרוט ומזוהם.

התקשרנו לחברת החשמל וזכינו למענה קולי שהודיע : " לאזור חיוג 02, לחץ 1, לאזור חיוג 03, לחץ 2…." לאחר שעברנו אתגר אינטלקטואלי זה, ניסתה המערכת להעביר אותנו למוקד השרות של פתח תקווה. כאן הגיעה המערכת לקצה יכולתה הטכנולוגית, והחזירה אותנו לראשית התפריט. לאחר כשעה של מלחמת לחיצות הגענו למוקד השרות של פתח תקוה, שם סרבה מוקדנית חמוצת קול להאמין כי לא ניתן לקרוא את המונה. לאחר תחנונים רבים הסכימה לשלוח מאן דהו לבחון את הנושא.

לאחר מספר ימים שבנו והתקשרנו לבחון את המצב. הפלא ופלא, המערכת זיהתה את מספר הטלפון ושאלה באדיבות דיגיטלית אם האם מספר החוזה הוא כזה וכזה. היות והמספר היה של החוזה בדירה החדשה השבתי בשלילה, והתבקשתי להקיש את מספר החוזה. מיד נחפזה המערכת וניתבה אותי למוקדנית חביבה ואדיבה שהקשיבה לסיפור בהבנה והזדהות עמוקים.

אבל, כאשר תהיתי לגבי מועד הגעתו של אותו מאן דהו², התנצלה המוקדנית מקרב לב כי לא תוכל לעזור, היות והיא נמצאית במוקד באר שבע, והישועה רק במוקד פתח תקווה. על מנת לסייע בידי היא ביקשה להעביר אותי למוקד האמור. העברת השיחה הובילה אותי חזרה למבוך ניתוב השיחות….

אני עדיין במרדף אחר חברת החשמל. ובכל פעם שאני מניח למערכת לנתב את השיחה, אני מגיע למוקדניות החביבות של באר שבע. כאשר אני מנתב את המערכת לפתח תקווה, או כאשר אני מניח לבאר שבעיות החביבות לנתב אותי לשם, אני ממתין עד בוש או זוכה לתשובות חמוצות ולא ענייניות.

אין לי אלא להסיק כי שמעון פרס³, פעל רבות לקיום משנתו של בן גוריון…

1. לצפיה במונה ללא סיכון שזה יסתער עליך וינשך אותך
2. הידוע במקומותנו גם בשם "הג'ינג'י עם המפתח"
3. בימיו כשר לפיתוח אזורי הספר

עבדכם הנאמן….

היות ואני חסר עבודה כרגע, אני עוסק בכל מיני תיקונים ושיפצורים בבית. אחד מהם דרש השחלת כבל חשמל מאחורי התנור¹. שניה של חוסר תשמות לב, והתנור² צנח לרצפה ודלתו³ התנפצה לאלפי רסיסי זכוכית⁴.

זוגתי שתחיה אינה מרוצה.

1. החדש
2. החדש
3. החדשה
4. חדשים

נו, אי אפשר בלי זה.
מובילי הדירה, חברת אירית הובלות, הביאו את השרות הרע לרמות מרשימות במיוחד:

• איחור של שעה, ללא התנצלות או מבוכה.
• חוסר באמצעי אריזה (ניילון, ארגזים, נייר הדבקה או סכינים)
• חוסר כבוד לרכוש:
  • שימוש בנייד דבק ישירות על ספרים ורהיטים
  • ניסיון נואל לפרק שולחן שלא היה צריך לפרק, שכמעט הסתיים בשבירתו.
  • התעלמות שצורך לפרק שולחן אחר, דבר שכמעט הסתיים בהתפרקותו ובמזל לא שבר את רגלו של אחד המובילים.
  • הובלה רשלנית של מכונת כביסה שכמעט הסתיימה בשבירת פתח ההעמסה שלה.
  • העמסת פרטים ללא התחשבות במשקל או גודל (דבר שהוביל להתמוטטות ערמת ארגזים)
• בטלנות וחוסר סבלנות:
  • התעלמות מרכוש שהיה במגרות או ארונות
  • הפסקות ממושכות שהאריכו את יום העבודה (ותלונות על התמשכות העבודה)
• חוסר כבוד – לעצמם וללקוח
  • מריבות בלתי פוסקות בינם לבין עצמם מי עובד יותר או פחות
  • חוסר חלוקת עבודה שהביא להפסקות נוספות
  • ניסיון נואל לטעון במהלך העבודה כי היקפה גדול מהמתוכנן וכי עלינו לשלם יותר¹
  • היות והתשלום היה בחלקו על פי מספר הארגזים, נעשה שימוש בארגזים קטנים, ונארזו חפצים שלא הייתה סיבה לארזם כלל.
• לאחר סיום ההובלה התגלו לא מעט פריטים שהושארו בדירה ונאלצתי לערוך מספר סבבים להשלמות
• להוסיף חטא על פשע, ניסה ראש הצוות לגרום לי לשלם טיפ נוסף לצוות. כאשר הודעתי לו כי אין סיכוי, נשא נאום על איכות העבודה והשרות….

טעינו כי בחרנו מוביל בגלל העלות הנמוכה. כשרות לקוראים – שימרו מרחק מאירית הובלות.

המזל היחידי הוא בהתעקשותה של זוגתי כי נבצע חלק מהאריזה בעצמנו, וכי היא תוביל את הבגדים שלנו בעצמה לפני הופעת המובילים.

1. לאחר שאני סרבתי, עשה ראש הצוות את טעות חייו ופנה לזוגתי שתחייה, מתוך מחשבה כי היא תהיה מטרה קלה יותר. Big mistake

אחת המטלות המתישות של יחידת מערכות המידע היא רדיפה אחר המשתמשים שתאי הדואר שלהם מתמלאים. על מנת להסיר ספק, אנשי IT אינם עושים זאת להנאתם האישים. אין לנו פטיש של תאי דואר קטנים¹, אז למה אנחנו נודניקים כאלה, כאשר יש שרתי דואר המחזקים למעלה מ-200,000 תאי דואר². ובכן:

1. הצרוף הבלתי קדוש של Outlook ו-Exchange. יותר דואר = פחות ביצועים.
2. הזבל. לא SPAM, אלא המצגות המתוקות עם החתולים ונופי שקעה מקסימים.
3. הכל, ועכשיו. המתשמש רוצה להגיע לכל דבר דואר מכל מקום.
4. אולי יום אחד זה יהיה חשוב. כמו שקיות הסופר שבמזווה.

אלמלא הסיבה הראשונה, ניתן היה לטעון כי זוהי רק סוגיה של שטח אכסון. ודיסקים, כידוע, זולים³.

כל זה מצביע על שימוש קלוקל בדוא"ל⁴, ובעיקר בנטיה להשתמש בוא כמערכת לניהול קבצים וגרסאות:

דיצה כותבת קובץ ושולחת לגילה ורינה. גילה עורכת את הקובץ ושולחת את התיקונים לדיצה ורינה, אבל גם לחדווה ולשמחה. שמחה מצרפת חוות דעת משפטית ושולחת לכולם, למעט לדיצה שבנתיים שלחה עותק מהתיקונים של גילה לצהלה, שהגיה אותן ושלחה לכולן.

כעת ילדים, מי ידע לומר מה כמות העותקים במערכת הדואר, מה העותק העדכני ביותר ואצל מי הוא נמצא?

כאשר משתמשים מתוסכלים שואלים אותי כיצר בכל זאת לשמור ארכיון, אני נמנע מההצעה בראשונה העולה בראשי⁵. היות ומרבית קהל היעד שלי משתמש ב-Outlook, הפתרון לכאורה הוא לשמור קבצי PST. דא עקא:

• קבצי PST אינם מתפקדים בצורה יעילה מעל נפחים של כ-2GB.
• לא ניתן לפתוח אותם משני מקומות.
• לא ניתן לגבות אותם בצורה יעילה.
• ניתן להשתמש בהם רק מתוך Outlook.
• ניהול קבצי PST ב-Outlook הוא מסורבל, גם למתמש עם הבנה טכנית.
• ניהול קבצי ה-PST תלוי במשתמש.

יתר על כל האמור לעיל, האם באמת אנו רוצים לשמור ארכיון דואר?

על מנת להיות יעיל ארכיון הדואר צריך להיות מיושם ברמת שרת הדואר, כל שכל דואר נכנס או יוצא מתויק בו. האם אנו באמת רוצים שכל דבר דואר נכנס ויוצא יתויק? אם כן, הרי שהפתרון פשוט, מערכת הדואר תמחק כל דואר שנקרא על ידי המשתמש תוך זמן נתון, ואם עולה צורך, ניתן לשלוף את הדואר מהארכיב. הפתרונות קיימים כתוכנה⁶, כחומרה או כשרות.

פתרונות חלקיים אחרים ברמת המשתמש היא הקמת שרת דואר ארגוני נוסף, כגון Cyrus, שישמש בארכיון בלבד. מדוע לא להשתמש בשרת זה לצרכי הדואר האירגוני? אין סיבה שלא, למעט האובססיה של השימוש ב-Outlook ו-Exchange.

ישנן גם מערכות המעבירות את הדואר לשטח אחסון משני, ושומרות בשרת הדואר רק הפניה אליו. לכאורה פתרון אלגנטי, היות ומבחינה המתשמש אין שינוי בצורת העבודה, אך למעשה זהו פתרון מסוכן היות והוא יוצר תלות תפעולית של שרת הדואר במערכת חיצונית מחד, והוא ממסך את הבעיה ואינו פותר אותה.

הארכיון הטוב יותר הוא עדיין אחת משתי התמצונות המצורפות…

1. יש לנו מספיק פטישים אחרים
2. ואלו נתונים משנת 2003
3. ועל כך, בפוסט אחר
4. ושימוש חפוז בחרוז
5. Ctrl-A ואחר כך Shift-Delete
6. אפילו כתכנה חופשית