הטקסט הבא נחת בתא הדואר שלי:

אומרים שהשנה מחיר הדלק יוסיף לעלות לכמעט 9.5 ש"ח/ליטר.
נמאס לנו!
אנו רוצים שמחיר הדלק ירד? האם זה אפשרי?
זה אפשרי!!
אבל בשביל זה חייבים לפעול באופן מיידי.
שנה שעברה עלו כמה רעיונות כמו לדוגמא:"לא לקנות דלק בתאריך מסויים".
חברות הנפט צחקו כי ידעו שמי שלא מתדלק ביום ראשון מתדלק ביום שני. זאת היתה בשבילם הפרעה, אבל לא בעיה קשה.
למישהו היה רעיון שיתכן שיעבוד.
אם אנחנו רוצים שיעבוד:
חייבים להתאחד כדי להפוך את זה למציאות ולהשיג את המטרה !!
דלק 95 אוקטן נמכר בישראל ב-7.26ש"ח לליטר.
כולנו מודעים לעובדה שהחברות נפט מוציאים אותנו פריירים. אל תשכח כשהעלו את המחיר לכמעט 5.5ש"ח. אז אמרו לנו שזה כיוון שהייה מחסור של נפט.
עכשיו אין מחסור של נפט והיום שואבים הרבה יותר ממה שלפני 35 שנה, ואז המחיר היה של 1.20ש"ח.
חייבים לפעול בנחישות כדי להראות להם שיש לנו כוח כצרכנים ויכולים להשפיע במחירים!!
השיטה היחידה שקיימת היא לפגוע להם איפה שהכי כואב להם:
בכיס שלהם!
כולם ביחד יכולים לעשות את זה!!
איך?!?!
בגלל שכולנו חייבים את הרכב שלנו ולא יכולים לוותר על הדלק, אבל יכולים להשפיע במחירים:
נשיב מלחמה כולם ביחד נגד חברות הנפט !!!
מעכשיו:
לא לקנות יותר דלק בשתי החברות נפט החשובות בישראל:
פז ו-דלק
בואו נדמיין את ההשלכות:
כאשר 2 החברות הנפט ירגישו את הירידה במחירות יהיו חייבות להוזיל את מחיר הדלק. זה יבאי למלחמה שאנחנו כל כך רוצים בין החברות.
אבל בשביל שהמכה תהיה חזקה נצטרך להסכים -מיליוני לקוחות של פז ושל דלק לא לקנות שם.
מה שנעשה:שלח את המייל הזה לפחות או יותר 10 אנשים (כמובן להסתיר את הכתובות כדי למנוע שימושם כספאם ואם יש להם רכב, יותר טוב).
כשכל אחד מאלה ישלח אותו ל-10 אנשים נגיע ל-100 איש. כשהאלה ישלחו לעוד 10 אנשים, נהיה 1000 וכך הלאה.
אם כל אחד מאיתנו עושה את זה עוד היום תכף נהיה מיליוני אנשים שנתחיל להלחם נגד החברות נפט הגדולות!!
אנחנו יכולים לעשות את זה ולהצליח, אבל…
זה הכרחי שנקנה את הדלק שלנו במקום אחר שלא יהיה פז ו-דלק, בגלל זה אנחנו מבקשים ממך שבבקשה תשלח את המייל הזה.
מה אתה אומר? אתה איתנו?
תעביר אותו!

המחשבה הראשונה שלי הייתה כי זהו סחריר של חברה או חברות המתחרות בפז ובדלק¹. המחשבה השניה הייתה: אז מה? אחד מיסודות השוק החופשי הוא התחרות, ואפשרותו של הצרכן לבחור. אנו נוטים לחשוב כי אם מצב של אוליגופול או תאום מחירים (אמיתי, מדומה או כפועל יוצא של צרכנות עצלנית), אזי הפעלת כוח צרכני היא חסרת טעם, כי המתחרים בשוק יגנו אחר על השני.

אולי אחת מחברות הדלק ירוויחו ממהלך זה בטווח הקצר, אך הצרכנים ירוויחו בטווח הבינוני והארוך.

1. גילוי נאות: אני מחזיק בכרטיס תדלוק של אחת המתחרות

בביקור ב-eBay, ניסיתי להגיש הצעה על מוצר ממוכר עמו עשיתי עסקים בעבר. להפתעתי, סרב האתר לקבל את ההצעה, היות וישראל לא נכללה במדינות אליהן מוכן המוכר לשלוח. ואכן, בעמוד תנאי המשלוח, הופיע ישראל לצד מדינות כמו תימן וצפון קוריאה.

בדאגה מסויימת, פניתי למוכר לשאול לסיבת הכללתה של מדינת ישראל, מדינה נאורה ומתקדמת, ברשימה זו. תהיתי איך אגיב אם אקבל תשובה כי מדינת ישראל מוחרמת מטעמים מדיניים ופוליטיים. התשובה שקיבלתי הייתה מדכדכת לא פחות.

מסתבר כי חברת הדואר הישראלית איבדה חבילה של המוכר, הודתה בכך, אך סירבה לפצות אותו או את הקונה. הקונה, מצידו, דרש החזר מלא. כשלון גם כנותני שרות וגם כמקבלי שרות.

לשם השוואה, חברת אוויס חייבה אותי בטעות במהלך שכירות רכב בארה"ב לפי תעריף של רכב יקר יותר. נציג השרות בישראל דרש עותקי הזמנה, חיוב וכיו"ב, ולא חזר אלי. נציג השרות בארה"ב זיכה את חשבון כרטיס האשראי שלי, ואז התקשר אלי לוודא את הזיכוי בוצע כהלכה.

הצלחתי לשכנע את המוכר כי מדינת ישראל איננה אוסף של נוכלים וחדלי אישים, והוא הוריד אותנו מהרשימה השחורה, אך אין דעתי נוחה מכך. מה יקרה ביום שהוא יתקל שוב בגישה הישראלית של "כולם אחראיים, חוץ ממני".

לאחרונה החלטתי להשליך נפשי מנגד, להתעלם מהנחיית ישמר הקונה ולנסות לקנות שני מוצרים על סמך הידע של אנשי מכירות.
חפצתי בשני מוצרים, מזרים מדיה ואוזנית Bluetooth עם ביטול רעשים. להלן החוויות:

אוזנית Bluetooth (קניון קרית אונו):

• אופיס דיפו: לזכותם יאמן שאיש המכירות בתחום האלקטרוניקה היה כן, ואמר מיידית שאינו מתמצא בתחום, והפנה אותי לעיין ברשימת התכונות המופיעות על התווית שליד המכשירים. התווית אכן מפרטות את התכונות, אם אתה יודע מראש מה התכונות המעניינות אותך.
• דוכן אורנג': איש המכירות נחפז לפזר לפני את כל מרכולתו. כשאר שאלתי על תכונות מסוימות (ביטול רעשים, חיבור למספר מכשירים), ניסה לברר דרך המסוף על ההתקנים, ואז התקשר להתיעץ עם עמית וצימצם את המבחר.
• רשת באג: לאיש המכירות לא היה מושג לגבי התכונות של האוזניות שברשותו, והתקשר לעמית לברר מי בחברה יודע. לאחר מספר שיחות טלפון הסתבר כי האיש המבין אינו זמין…
• דוכן דינמיקה: לאחר ששאל מה התכונות המענינות אותי ומה טווח המחירים הציג את המכשירים הרלוונטיים.

נגן המדיה:

• KSP ראשון לציון: הציג בפני את המכשירים שברשותו, אך ציין כי לדעתו המכשיר המעניין יותר עבורי (Popcorn) אינו נמצא אצלו במלאי. הוא הציג לי את האתר של המוצר והציע לי מספר חנויות חלופיות לברור.
• BigBox רעננה: המוכר הציג לי מכשיר Archos שבפרוש לא היה מתאים, וממודל שיצורו הופסק. כאשר שאלתי אותו על מתאם לטלויזיה, הסתבר כי המתאם אינו שווק כלל.
• Bug איכילוב: המוכר הציג לי את מכשיר שלדבריו היה היחיד אותו הם מחזיקים במלאי (בעוד שבמדף לידו ניצב מכשיר של יצרן אחר…). כאשר שאלתי לגבי תכונות של המכשיר, הוא שקע בקריאה של תכונות המוצר שהופיעו על הקופסא.

מספר אבחנות:

• למעט KSP, לאף אחד מהחנויות לא עמדה מערכת מידע שהציגה מידע על המכשירים, למעט זמינות ומחיר.
• ל-KSP ולאורנג' היה אדם עם הידע הנחוץ זמין טלפונית.
• בממוצע, ביליתי כ-15 דקות בהמתנה לאיש המכירות לגלות את המידע הנחוץ לי, או לגלות את האדם המחזיק את הידע.

מסקנות:

• מערכת מידע (אפילו קלסר) שיכיל מידע לגבי המוצרים ורשימה של מומחים בחברה היו יכולים לקצר את זמן ההמתנה ואת תהליך הקניה.
• בשני מקרים, התבססות על הידע של המוכרים הייתה מביאה לרכישה לא נכונה בצורה מהותית.

לשם השוואה, רכישות אחרונות ברשת סופרפארם התאפיינו בכך שכל עובד יכל להפנות אותי, אם לא למוצר ישירות, למחלקה ולעובד מחלקה שהיה בעל הידע.

למרות שלא שם רכשתי, KSP ודינמיקה הם מקומות אליהם אחזור, היות והמידע שלהם היה אמין, ואם המוצר המתאים לי היה ברשותם, הייתי מרגיש נוח ברכישתו שם.

בנק לאומי מפרסם בטלויזיה את האתר שלהם, חשבון דיגיטלי. ים של Cool שפוך על הדוגמן. הוא משתמש במק.
התפעלתי. זה בנק רציני! רצתי לקנות מניות שלהם.
אופס. בפיירפוקס הוראת הקניה גולשת לתחתית העמוד, וחציה נעלמת. בספארי האתר מתעלם בנונשלנטיות מהוראת המשך לביצוע הקניה.
הדוגמן כנראה משתמש ב-BootCamp, שהרי לא יתכן שהבנק מטעה אותנו. אולי כדי להוסיף לתחתית הפרסומת הסתייגות בסגנון "המציג איננו גולש אמיתי".

אינני מובטל מבחינה פורמלית. יש לי תיק עצמאי, לפיכך ביטוח לאומי ושאר מוסדות הממשלה אינם מכירים במצב של אין עבודה. נו שויין.

עם זאת, אני מחפש עבודה במשרה מלאה. לשם כך יש לשלוח קורות חיים. לשם כך יש לעיין במודעות דרושים. מודעות דרושים בתחום מערכות המידע נעות בין עמימות לבין דרישות מדהימות בנקודתיות שלהן, ואני נותר מתלבט: האם לשלוח קורות חיים למשרות לא ברורות או למשרה שהנסיון וההכשרה שלי אינם מתאימים במלוא מאת האחוזים לדרישות. שאלה עקרה, כנראה. אחוזים בודדים בלבד עונים או מתיחסים לקורות החיים שנשלחו אליהם. אינני יודע מה הסיבה לכך. ההסבר המוביל שאני נתקל בו הוא שאנשי כוח אדם עמוסים מדי.¹. אני חושב שלא מעט מחברות ההשמה אינן מבינות לעומק את התחומים המקצועיים אותם הן מיצגות.

לפיכך, אחת ההמלצות אותן קיבלתי היא לייצר מספר קורות חיים שכל אחת תתאים לסוג אחר של מפרסם². חלקן כל כך שונות שאני תוהה אם אני אותו בן אדם, או שמה אני סכיצופרן…

תופעה נוספת היא הדרישה לקבלת קורות חיים בקובץ MS-Word. הסיבות נראית לי ברורה, כך יכולות חברות הישום להעלים את שמי ופרטי האישיים, ללא צורך להקליד את פרטי מחדש, ומרבית התוכנות הסורקות את קורות החיים למילות מפתח מתבססות על מבנה זה.

האם אמצא עבודה ממשלוח קורות חיים למודעת דרושים? מסופקתני. כל העבודות שהשגתי עד היום התבססו על שיטת קישון, פתק עליו כתוב: "הנ"ל מאנ"ש", מה שנקרא בהמשך "חבר מביא חבר", ובעידן המודרני "Social Networking".

ולקריאה נוספת.

ואם לא הבנתם את הרמז…..

1. בדיחה ששמעתי אומרת כי מנהל כוח אדם משליך מדי יום את ה-30% העליונים מקורות החיים המגיעים אליו לפח. כאשר נשאל מדוע הוא נוהג כך, השיב: "אנשים בלי מזל אני לא רוצה בחברה"
2. נכון לרגע זה חמש, אך עוד היד נטויה

לאחרונה חיפשתי מערכות איכסון לרשת (NAS). מרבית המוצרים שמצאתי למעניינים לא היו בנמצא בארץ, נמכרו בפערי מחירים של 30% ויותר, או לא היו זמינים במודלים העדכניים שלהם. ככל ישראלי אני מוטה מחיר, וגם חסיד של החדש והנוצץ. ואז נפתח סומסום, ולא הרחוב.

אתר מרתק הוא עלי באבא. זהו אתר מסחר המיועד לעסקים¹. אם הפער בין המחירים שאנו משלמים על טכנולוגיה בארץ למחירים בארה"ב, למשל, מרגיז אותנו, הפער בין מחירי ה-FOB למחיר שאנו משלמים הוא דרמטי.

לפני שאנו מתלהמים ומתלהבים, יש לזכור שמדובר במחירי שער המפעל (לא כולל משלוח, ביטוח, מיסים וכיו"ב), ועל פי רב מדובר במחירי כמויות (תחשבו על מכולות, לא על קופסאות). עם זאת הפער בין העלות לצרכן בארץ לבין זו שבארה"ב² גבוהה, אפילו אם נניח כי על היבואן לקיים מחזור גבוה ובלתי פוסק של ציוד על מנת לשמור על תמחור סביר ועדכניות. למזלם של היבואנים, עלויות המשלוח הישיר של פריט בודד ללקוח הסופי עדיין גבוהות והבירוקרטיה של המכס יכולה לשגע יוגי. בנוסף, טיפול ב-RMA מול משווקים בחו"ל הוא לא טרוויאלי.

מהי, איפוא, צרכנות נבונה במקרה של פערי מחירים דרמטיים?

• אם פער המחיר ליחידה בחו"ל מצדיק זאת (בחישוב של עלויות משלוח, מע"מ, מכס), ואם ניתן לקבל שרות (או שהפריט בעלות נמוכה מספיק שאובדן השרות אינו מהווה סיכון), אזי קניה ישירה מול ספק בחו"ל היא אופציה סבירה.
• אם פער המחירים נמוך, או שרות מקומי הוא מהותי, תמיד נשארת לנו זכות המיקוח והויכוח.

בהנתן הגודל של מדינת ישראל, והמצב הגיאופולטי של האזור, אינני מאמין כי נגיע אי פעם לעלות לצרכן של ארה"ב, או למבחר שיש לו. עם זאת תמיד יש לבחון כל מוצר המוצע לנו בארץ מול המבחר הקיים בחו"ל.

1. מה שנקרא B2B
2. ובמידה מסויימת באירופה

המק הוא פלטפורמה נחמדה לעבודה. יש לי שניים, G5 שולחני¹ ו-MacBook Pro. הכל באשמת בוס קודם שכפה אותם עלי הר כגיגית. עם הזמן התרגלתי.
אני לא חסיד של אפל כחברה². כמו מתחרותיה, אפל כמעט לגמרי להיות חברת טכנולוגיה, ועברה להיות חברת מותג. אני עוקב אחרי סטיב המזויף, היות והוא נראה לי מקור מידע אמין יותר מאפל.
האם הייתי רוכש היום מחשב מק לשימוש בישראל? ככל הנראה לא.
זה התחיל כאן. אם המחשב הוא כלי עבודה, באו אוי דיגיטל וניטרלו את האפקטיביות של המק ככלי עבודה עסקי.
המחיר בישראל הוא חסם מהותי. קניה בחו"ל, אפשרית, אך בהנתן כי המחיר עדיין אינו טרוויאלי, זה איננו פריט שניתן לוותר עליו לשלושה שבועות אם התקלקל.
המק עדיין אינו כלי עבודה מספיק טוב לוותר על סכומי הכסף או השרות.

1. וכיוון שאני איש משונה, מחוברת אליו מקלדת מסוג M
2. גם לא של מיקרוסופט או גוגל, לענין זה

צרכנים (consumers), לקוחות (clients), משתמשים (users). מושגים מהעולם של המשווקים.

לא אני הוא זה שמגדיר את עצמי כצרכן או לקוח. המשווק הוא זה שעושה זאת. על ידי יצירת פלחי שוק – אמיתיים או מדומים – ודחיסת הלקוחות הפוטנציאלים של לקבוצות של סוגי צרכים. אנחנו, כלקוחות, נוטים לתת למשווקים להתאים אותנו לתבנית במקום לנסות ולמצוא את התבנית המתאימה לנו.

בלא מעט מקרים אני נתקל בלקוחות שלי הנותנים לי להכתיב את תנאי השרות או מבדקי הקבלה של המערכת – תוך אמירה של "אתה המומחה, אתה תגיד" או "מה שמקובל בשוק". כל מערכת שנבנתה על בסיס הנחות אלו אכזבה את הלקוח – ואותי. במקרה אחד טען לקוח כי המערכת איטית, למרות שכל מבחני הביצועים הראו כי היא עומדת בתנאי הקבלה. לא הייתה כאן תלונה קנטרנית או ראיה סוביקטיבית בלבד, המערכת אכן הייתה איטית יותר מהדרוש, היות ותנאי הקבלה היו לפי "מה שמקובל בשוק", וכאן נדרשה מערכת שונה.

עם כל כניסה להתקשרות יש להבין את הדרך בה פועל הצד השני, ומה ניתן וסביר לצפות ממנו. כיום מרבית הארגונים הקטנים והבינוניים מולם אני עובד עוסקים בעיקר בשאלת מתח הרווחים של של השני, וכיצד לנצל אותו לטובתם. דוגמאות החוזרות על עצמן הן:

• רכישת או החכרת ציוד המתקשרת לרשת המחשבים המקומית כאשר לספק הציוד אין את הידע לתפעל את הציוד.
• התקשרות עם חברות סלולר ובחירת מכשירים על פי מסלולי תשלומים ולא היכולות של המכשיר או הרשת.
• מתן האפשרות לנותן שרות אחד להכתיב דרישות מערכת בצורה חד צדדית.
• חוסר האבחנה בין הגורם המשווק, הגורם התומך ושרות הלקוחות.¹

הסעיף האחרון הוא בעיני המהותי ביותר. אנו רוכשים ציוד ושרות מאנשי מכירות או גופי מכירות, שלא תמיד הם גם הגוף נותן השרות. יתר על כן, גם כשאר המוכר הוא גם נותן השרות, לא תמיד הוא המתאים ביותר לתת את אותו שרות. חשוב, אם כן, להבין מה המסלול אותו עובר השרות עד שהוא מגיע אלינו, אל מנת שנמנע מעצמנו נזקים.

לעסקים קטנים ובינוניים לא תמיד יש את היכולת או הזמן להגדיר בצורה מקיפה את הצרכים שלהם או להכיר את מהלכי השוק. אך יש להכיר בצורך בכך, ולצמצם את הסיכונים, על מנת שהתהליכי מול המשווקים ונותני השרות יהיו יעילים יותר.

1. דוגמאות קונקרטיות יותר:
• דיסקים קשיחים נמכרים על פי רב בשני ערוצים: קמעונאי (Retail) ויצרנים (OEM). הדיסקים הם זהים בשני הערוצים (למעט הקופסה ההדורה יותר של הערוץ הקמעונאי). עם זאת יש הבדל מהותי אחד. במקרה של תקלה יכול בעל דיסק שנרכש במסלול הקמעונאי לפנות למשווק, למפיץ או ליצרן לקבל חלופה. במסלול היצרנים רק המשווק יכול לפנות למפיץ או ליצרן לקבל חלופה, והלקוח יכול לפנות למשווק בלבד.
• מוצרי מיקרוסופט שנמכרו עם מחשב יכולים לקבל תמיכה רק מהמשווק.

מיקרוסופט מכריזה על מסיבות השקה גלובליות ל-Windows 7.  הרשם מציג את הסרטונים הויראליים¹ המיועדים להנחות את מארחי המסיבות. להלן דוגמית:

האם מיקרוסופט חוששים שמתשתמשים יתקשו לעבור ל-Windows 7? מי קהל היעד של התופעה הזאת?

1. ויראלים מהסוג הניתן לטיפול

אנשי IT נהנים מהכבוד המפוקפק של אנשים טכניים ומשמימים. אם אתה יושב ליד קבוצה מהם בבית קפה או בר ומקשיב לשיחה, ואם אינך חלק מהענף, מן הסתם תרדם תוך זמן קצר.
אנחנו לא היחידים. צפריר ריהן כותב על שיטה להפצת גופנים לאתרי אינטרנט (ולישומי אינטרנט). המאמר מעניין לא רק לגבי הסוגיה העיצובית – היכולת לשפר את איכויות אתרי האינטרנט מעבר ליכולות של במחשב של הצופה, אלא לא פחות לגבי סוגיות זכויות היוצרים. אם אתם רוצים מאמר מתלהם ותוקפני יותר, צפריר מפנה למאמר של מארק פילגאם.
השיטה מאפשרת, בין השאר, למשתמש בדופן להמנע מהפרה של זכויות יוצרים בטעות או בתום לב. זוהי השקפת עולם הרואה במשתמש בריה הגונה במהותה. זאת להבדיל מתפיסות של DRM, המניחות את ההפך.
מסתבר, דרך אגב, שגופן Helvetica חגג 50 שנה: