זמן רק לא כתבתי באנגלית, למרות לחץ מתון של הבוס שלי…. כעת, אולי בגלל זמן פנוי רב מדי, התחלתי שוב.
באותה הזדמנות, שידרגתי את האתר שלי, המתבסס על Drupal, שדישדש לו בגרסה 4 (!) עם יותר מדי טלאים על טלאים. אני הוגה באפשרות להעביר את כלל הבלוג לפלטפורמה זאת, אבל אני לא בטוח שיש לי כל כך הרבה זמן פנוי…

בא אחד, נחום ברנע, ודרך על יבלות הבלוגרים. לא כולם נעלבו, ורבים הגיבו לענין. אותי מטריד רק שנחום ברנע פוסל במומו, הוא אינו טורח לבדוק או להסביר מהו בלוג.

בלוגים התחילו בסוף שנות התשעים של המאה העשרים כיומני רשת. טקסטים המופיעים לפי סדר תאריכי, ומאפשרים לכותב לקשר לאתרים נוספים ללא מנגנון ניהול מורכב או שליטה ברזי  HTML. שרותים כמו בלוגר, תוכנות כמו WordPress, ואיכסון אתרים במחירים נמוכים הרחיבו את מעגל המשתמשים. טכנולוגיות כמו רסס ושרותים כמו טכנורטי ו-FeedBurner, הרחיבו הן את מעגלי הכותבים והן את מעגלי המשתמשים.

עד כאן טכנולוגיה. וכעת התוכן.

שום דבר לא הכתיב את סוגי התכנים של הבלוגים, אך זמינותם הפכה אותם לפופולרים אצל אלו שמצאו שהדפוס לא משרת את מטרותיהם בצורה היעילה ביותר, מסיבות כלכליות, פוליטיות, אידאולוגיות או סוגיות של זמינות ויעילות. סוגי הכתיבה אינם שונים מהותית מאלו הקיימים בדפוס – ידיעות, כתבות, דעות ופובליציסטיקה.

לעיתונות הדפוס לקח (ולוקח) זמן ליישם טכנולוגיות אינטרנט¹. ומסתבר שגם לעיתונאים. אם נחום ברנע היה מפרסם את טוריו ב-wordpress.com במקום בידיעות אחרונות, האם היה יורד ערכו כעיתונאי?

בלוגר כותב בבלוג, עיתונאי כותב בעיתון. איכותו של הכותב אינה נובעת מהמדיום, איכות המדיום אינה נובעת מהטכנולוגיה.

1. הזנות הרסס של אתרי העיתונות הם ברובם איומים

בעקבות הערה של עירא, ערכתי מספר שינויים בבלוג:

1. התקנתי תוסף Subscribe to Comments. נראה לי שהוא מתנגש עם Threaded Comments. דורש מעט כיוונון.
2. הוספתי קישורים לפרסומים ותגובות אחרונות. הורדתי אותם בעבר היות וחשבתי כי הם מעמיסים על האתר.
3. עדכנתי את ראש הפרסום לכלול תאריך.

אשמח לתגובות נוספות.

בפראפראזה על הגשש: למי זכות הקדימה בבלוגים? "זה שקורא או זה שכותב".

זו השאלה שמעלים חנן כהן ועידן, בעקבות מאמר של חנית על מצב הבלוגים המקצועיים בישראל. בעוד חנית רואה את הבעיה בצד הכותבים, חנן ועין דווקא רואים את הבעיה בצד הקוראים.

אפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את כל התורה כולה, מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה לספר, הרי זה משובח

רוצה לומר, שני הצדדים צודקים, עד מידה מסוימת. עשיית הבלוג היא של הכותב והקורא¹. הסינרגיה בין שני הצדדים היא שיוצרת בלוג איכותי. אין מדדים חד משמעיים למקצועי, או מקצועני בתחום זה. לא חסרים בלוגים מקצועיים באיכות נמוכה ובלוגים של חובבים באיכות גבוהה.

ההשוואה לחו"ל צריכה להיות בערבון מוגבל בלבד. תחומי הענין שונים וסדרי הגודל שונים. יתר על כן, יש לנו נטיה להביט לצפון אמריקה כמדד היחידי, ואין כאן מגבלה של שפה בלבד². לקנדה, אוסטרליה בריטניה ואירלנד מכנים משותפים לא מעטים עם ישראל, ואין כמעט חשיפה לתכנים ממקורות אלו. על אחת כמה וכמה ממדינות ארופאיות אחרות.

החוסר העקרי שאני רואה הוא העדר הענין בבלוגים מצד אנשי מקצוע ונותני שרות בעסקים קטנים, הן כקוראים והן ככותבים. כדי לקדם את העשיה אני רואה שתי דרכים מקבילות וחופפות:

1. הגברת הקריאה: הפנית אנשים לבלוגים המתאימים להם מקצועית או אישית; הנחלת שימוש בקוראי רסס; עידוד תגובות.
2. הגברת הכתיבה: דחיפת של בעלי ידע ודעה לכתוב; עידוד הכותבים הקיימים בתגובות או הפניות.

אני אופטימי. כמות הזנות הרסס שלי בעברית גדלה על חשבון אלו שבלע"ז. בעוד שכמות הפרסומים ירדה לאחרונה, אני אישית מוצא שהאיכויות עולות.

1. שימו לב, לא כתיבת הבלוג, שהיא עשיית הכותב בלבד, הקריאה, התגובה וההפניה הם עשית הקורא
2. אנגלית כמובן…

לא רק אני מקטר על מילים ריקות. גל מור מבקש פירגון.

אולי הגיע הזמן לעוד פרוייקט כתיבה קבוצתית?