מתוך שלא לשמה בה לשמה. מזה זמן אני מתכוון לתעד את ניהול יומן הפגישות שלי וספר הטלפונים. מסתבר כי יש כאן 10 מרכיבים, בדיוק לפרוייקט כתיבה קבוצתית בנושא "עשרה" של חנית.

המטרה היא לאפשר לי גישה ליומן ולספר הכתובות מהמחשב האישי שלי, מהטלפון ומהאינטרנט ולא רציתי להיות תלוי במחשב האישי שלי כנקודת סינכרון.

1. שועל האש מסנכרן את ספר הכתובות לפלאקסו¹
2. פלאקסו מסנכרן את ספר הכתובות ויומן הפגישות מול החשבון שלי ב-Yahoo²
3. פלאקסו מסנכרן את ספר הכתובות ויומן הפגישות מול החשבון שלי ב-Google
4. פלאקסו מסנכרן את חשבון LinkedIn שלי
5. שועל האש מסנכרן את ספר הכתובות ל-Scheduleworld,
6. תוסף Lightning מסנכרן את יומן הפגישות ל-Scheduleworld
7. Scheduleworld מסנכן את יומן הפגישות לחשבון הפרטי שלי ב-Google
8. החשבון הפרטי של ב-Google מסתנכרן מול החשבון ב-Google Apps³
9. טלפון נוקיה E61 מסנכרן את ספר הכתובות ויומן הפגישות מול Scheduleworld
10. את ספר הכתובות והיומן אני שומר גם כקובץ LDIF ו-iCAL

אם זה נראה לכם מטורלל, אני נאלץ להסכים. מי שאחראי לטרוף הזה הוא ניקולס קאר שטען כי ניתן לקבל תשתית IT ב-10$. הוא לא הביא בחשבון את עלות התרופות והפסיכולוגים.

ישנם גם פתרונות חלופיים (או משלימים):

1. GCalSync לא יציב מספיק לטעמי
2. שרות Hosted Exchange עם ActiveSync לאלו השבויים בידי Outlook.
3. להתקין Exchange אצלי⁴.
4. לקרוא את היומן דרך דפדפן הטלפון ולקבל התרעות על פגישות ב-SMS
5. להפוך את הארון ולמצוא את יומן הנייר הישן שלי⁵
6. לשמור הכל בראש…

פה אמנם יש רק שש, אבל אני אשמח לרעיונות נוספים.

1. יש להם כלי נוח לזיהוי רשומות כפולות ולשליחת עדכונים
2. חשבון בעל ערך היסטורי בעיקר
3. יש בעית API מול חשבונות ב-Google Apps
4. מה עשיתי רע
5. חלופה מפתה מאוד בשלב מסויים

כנס חברה דיגיטלית, מדיניות ואינטרנט היה ארוע מבלבל וקצת חסר מיקוד.

מושב ראשון: תרבות דיגיטלית – מאוטופיה למציאות

מעבר להנחיה קלילה ומשעשת של יוסי ורדי, הציג המושב (שלא בטובתו) את הבלבול והטשטוש של מהי תרבות דיגיטלית.

• מאיה בן צבי ממכללת הדסה (שלא הייתה בין חברי הפנל המקוריים) שפכה מים קרים על ההתלהבות מ-YouTube ומיני חפיצים כאשר הטילה ספק ביכולת מערכת החינוך הישראלית לנצל את יכולות טכנולוגיות חדשות.
• ניק פולטון, מרויטרס, היה היחידי שנגע בסוגית אמינות המידע והתוכן ברשת.

מושב שני: קרבות שליטה בזירת התקשורת – ספקי תשתיות, בעלי תוכן והאינטרנט

באוירה רצינית יותר, דיון שנגע בעיקר במאבקן של של חברות התקשרות הותיקות (קוי וסלולרי) על קיומן, בעולם שבו התוכן הוא העיקר.

• גארי שיינברג מבריטיש טלקום, הציג כיצד מתמודדת חברת טלפוניה ותיקה ומיושנת עם עולם תקשורת חדש: על ידי ניצול מקסימלי של טכנולוגיה (כמו תקשרות IP וקוד פתוח), והצגת ערכים מוספים חדשים (כמו טלפונית SIP).
• עמוס שפירא, מסלקום, הציג תפיסת עולם שמרנית יותר, בה הצרכן משלם על התקשרות והתכנים. הוא מאמין כי האופי האישי של הסלולר הוא שיכריע לטובתו, וכי רשתות WiFi ו-WiMax איננן מסוגלות (עדיין?) לתת את אותה רמת שרות לה מסוגלים מפעילי הסלולר.
• אסמה ווס, מ-Muniwireless, הציגה את הרשתות העירוניות כשילוב מעניין בין שרותים עירוניים לבין תשתית תקשרות פתוחה לציבור.

מושב שלישי: חשיבה מחדש על רגולציה

מושב מבולבל וחסר מיקוד. למרבית המשתתפים לא היה ברורה האבחנה בין ההשלכות של זכויות יוצרים, פטנטים ו-DRM על תכנים באינטרנט , לבין ישומם. עם זאת עלו שתי אבחנות מעניינות:

• דניאל רוזן, לשעבר הרגולטור של משרד התקשורת, קרא לרגולציה מינימלית ודינמית, ולהמנע מהשלכה מטכנולוגיה ורגולציה קיימת לאלו העתידיות. רגולציה, לדבריו, צריכה לסייע לקידום, ולא לעקב.
• פרופ' ניב אחיטוב תקף את נסיונות החקיקה בתחום התוכן, משום שלדבריו, הם אינם ברי אכיפה מבחינה טכנולוגית.

לסיכום

ישנו מאבק בין השליטים הישנים (המחוקקים, חברות הטלקו וחברות המדיה והתוכן הותיקות) ליצרני וצרכני התוכן. המודלים החוקיים והעסקיים של השליטים הישנים אינם נראים מתאימים לעידן הנוכחי, אך עדיין לא קמו שליטים חדשים ברורים.

ברמה הטכנית הנמוכה ביותר של האינטרנט (פרוטוקולים, נתבים וקוי תקשורת), קיימת מערכת עם יכולות בלתי מוגבלות ובעלת יכולת שרידה גבוהה בעלות נמוכה יחסית. מצב זה מושך את השטיח מתחת לרגליהם של ענקי התקשורת והמדיה. עם זאת, יש לזכור, כי ענקים אלו הם שהקימו את התשתית הזאת, והם יאבקו זמן רב לשמר את יכותם ורווחיהם.

בכל הדיון חסר לי הדיון בפעילות העסקית שאיננה מדיה. מה שקרוי בלע"ז Brick and morter. איפה נמצאים מוצרי הצריכה, העסקים הקטנים והלקוחות?

מעבר לסיכום

קיימתי מצוות אמירת שלום…

חברות הסלולר מאפשרות לשלוח עד כ-20 מסרונים (הודעות SMS) ללא תשלום מאתרי האינטרנט שלהם. זהו שרות זול ונוח שרבים אינם מודעים לו.

שרות זה בעיקר נוח לנותני שרות הרוצים להזכיר ללקוחותיהם פגישות, או למשלוח הודעות מזדמנות.