אין חידוש בכך שידיעה על ארוע נקודתי מביאה לתגובה חריפה. מותו הטרגי של עידן לוי ז"ל משפעת הביא לעומס על קופות החולים לקבלת חיסון נגד שפעת. להיקף של הארוע, או רמת הסיכון אי קשר לרמת התגובה:

שיעור התמותה בישראל היה בשנה שעברה כ- 3.6 מקרים למיליון, כולם סבלו ממחלות רקע. תמותה ממחלת שפעת בילד בריא היא נדירה מאוד, אך מוכרת בספרות הרפואית. בארה"ב נמצא כי קרוב לשליש מהילדים שנפטרו עקב שפעת החזירים לא סבלו ממחלות רקע

הכותרת של המאמר בו מופיע הציטוט מלמעלה היא"אדישות ופחד הציבור מביאים לתמותה משפעת".

אותו דבר קורה לגבי מקרי אונס והתאבדות המקושרים לפייסבוק:

בשבוע שבו הוזכרה הרשת החברתית בנשימה אחת עם אונס והתאבדות, התחבטו המומחים בהשלכותיה עלינו. "הכל קשור לסטטוס. האלימות נעשית מתוך רצון לצבור כוח בקבוצה", קבעו, בעוד אחרים הדגישו דווקא את התרומה החיובית

הכותרת: סטטוס של אלימות: איך הפך פייסבוק לכלי מסוכן?

יש מי שמנסה לצבור נקודות, אך אבירי האינטרנט, יונתן קלינגר, יובל דרור, הלל גרשוני, שוקי טאוסיג וגל מור מיהרו להגיב. וטוב שכך. בכדי לסכן את ילדנו לא צריך אינטרנט, וקשיים של קשרי הורים ילדים קיימים גם בעולם האמיתי. בדיונים היותר רציניים מנסים לקשר בין המתרחש באינטרנט לעולם האמיתי. את דעתי לגבי פייסבוק כבר הבעתי, ולא ראיתי עד כה סיבה לשנותה, וזו אינה עושה רושם על אף אחד.

אין זה מונע ממני, כמובן, להתייחס לנושא.

האינטרנט בכלל, ופייסבוק בפרט, הם גורם משבש בתחומים רבים. תגובת היתר שאנו רואים נובעת מכך שאנו מקבלים משוב שונה, או בצורה שונה מזו שאנו מצפים לה. אין זה יחודי לאינטרנט, הטלפון הסלולרי, למשל, שינה את תפיסתנו של זמינות מספר פעמים¹.

האינטרנט הכניס עולם חיצוני לתחום הפרטי בצורה שהשלכותיה, לטעמי, עדיין אינן ברורות. דלתות סגורות כבר אינן מחסום, דלתיים סגורות אינן מסתירות ולא תמיד יש מבוגר אחראי. אנו מנסים לחנך, וכאן חשיבותם של אבירי האינטרנט שהוזכרו לעיל, כמו קולומבוס החושף עולם חדש לעולם ישן. רק שכאן הלוחות הטקטוניים נעים בקצב מסחרר ובכיוונים שלעיתים נראים אקראיים, ואם לא די בכך, האלבטרוס החג מסביב לספינה נושא עמו מגנט…

פייסבוק מרכזת את הרע והטוב של האינטרנט. הרשעים חשים בטוחים מאחורי דלתות סגורות, הקורבנות אחדים נפגעים מתוך אי ההבנה כי הדמות מולם אינה בהכרח צלם האדם האמיתי העומד מאחוריה. קורבנות אחרים נפגעים היות והם מבינים כי כל דבר ארס ושטנה זוכים להפצה רבתי ולשימור לאורך זמן. בצד השני ישנו אחד מאמצעי התקשורת היעילים והנפוצים ביותר. לא מעט מטרות טובות זוכות לקידום והפצה בזכות פייסבוק, חברים ומשפחות שומרות באמצעותו על קשרו עסקים קטנים יכולים לקדם את עצמם ללא תשתית טכנולוגית יקרה. ומה עם המבוגר האחראי? כמעט כל מאמר ביקורת על פייסבוק מסתיים בכפתור לייק. הילדים שכן יקבלו מבוגר אחראי בחבר בפייסבוק הם לא אלו שאנו צריכים לדאוג להם… בפייסבוק אין סיירת הורים, ואני בספק אם פייסבוק ישמחו לקדם זאת, אלא אם כן תגיע תביעה משפטית.

כיצד, אם כן, יש להתיחס לפייסבוק. כמו לכל סביבה. להביט סביב ולראות אם נוח לכם שם, ואם אתם מרגישים נוח להשאיר את ילדך שם. כמו בגן משחקים או עם ספר חדש. לא לשקוע בשאננות. אם באותו גן משחקים אתם מתחילים להבחין במחטי מזרק ישנים או בקבוקים שבורים, אולי כדאי לחפש גן חדש. החלק הקשה הוא הערנות התמידית מחד, והצורך לתת לילדנו לצאת אל העולם ללא ההגנה המתמדת שלנו, לטובת הילד כמו גם לטובתנו.

הדבר להשמר ממנו הוא לשייך סמלים. במסגרת סיורי פרויקט ינשופים בגני תקווה, הבחנו בלא מעט קבוצות של בני נוער מתרכזים סביב נרגילות. אותן נרגילות הפכו בעיני הורים רבים לסמל של עברינות, סמים ואלכוהול. בפועל מצאתנו בפארקים טבק וקולה וחברה שיושבים ומקשקשים. לא מוצרי בריאות, כמובן, אבל לא סכנה קיומית לנפש הנוער. את האלכוהול ואת בני הנוער שנמלטו למראה מבוגר מצאנו במקומות אחרים.

1. מהופך שעה אבודה לשעת עבודה לנא לכבות טלפונים

חנן כהן תמה מדוע על כמות התקשורת של אתר אינטרנט לשרותי צד ג' ואומר:

ברור לי הצורך וברורים לי השימושים של האתרים האלה. אבל יש לי תחושה לא טובה בקשר לזה.

יש פה שרשרת שלא בטוח שבסופה יש כסף אמיתי.

אך לא רק כסף במובן של תשלום עבור פרסומות (או לחילופין תמורת המידע הנאגר על הגולש), יש לא מעט מקרים בהם האתר מסתמך על שרותי צד ג' לתפעולו השוטף. דוגמה לכך היא הדיון באתר חווית המשתמש העוסק בזיהוי משתמש וניהול תגובות. או שרותים נוספים, כמו סטטיסטיקות. המאפיין של כולם היא העובדה שהאתר פונה לשרותים חיצוניים, על פי רב דרך תסריטי Javascript. התקנה של תוסף NoScript ו-AdBlock, תגלה לכם לא מעט על התעבורה שמיצר האתר אליו אתם גולשים¹.

ממשקים אלו יכולים לתת לאתר ערכים מוספים רבים. קישור ל-Facebook הוא נוח ושימושי הן מבחינת זיהוי השתמשים והן להפצת התוכן. חלק² של האתרים מתמקדים בסדרה קטנה של מנגנונים מסוג זה – Facebook, כמובן, הוא הבולט שבהם. אחרים משתמשים במנגנונים נוספים שמהווים מתווכים. דוגמה לכך היא מנגנון תגובות כמו DiscUS, או קיצור וניהול כתובות כמו Bit.Ly.

ישנן מספר סוגיות במנגנונים אלו שיש להביא בחשבון לפני ובמהלך ישומם:

• פרטיות הגולש: האם מדיניות הפרטיות של המנגנון תואמת את מדיניות הפרטיות של האתר. האם תתכן זליגה של מידע על הגולש ללא דעתו, ואולי אף ללא דעת מנהלי האתר.
• אבטחת מידע: המנגנונים האמורים עלולים להתשתמש בקוד שאינו נובע ואינו מאוחסן באתר. לעיתים (בעיקר במקרה של פרסומות), הקוד האמור אולי אפילו איננו במקורו באותו שרות צד ג' אלא אצל מי מלקוחותיו.
• שימור המידע: שרותי צד ג' יעדיפו כי תשתמשו בקוד שלהם באתר שלכם. כך התוכן יהיה בפועל בשרתים שלהם. במצב של כשל או התנתקות מהשרות, אותו תוכן יכול להעלם.
• ממשק המשתמש: שימוש בקוד של שרותי צד ג' יכול לשבש את מבנה האתר או לחייב את האתר להתאים את את עצמו למבנה של אותו שרות צד ג'.
• נפח תקשורת: אנו רואים מגמה גוברת של שימוש באינטרנט סלולרי. שרותי צד ג' העושים שימוש ב-JavaScript מטילים את עומס התקשורת על הגולש ולא על האתר. הדבר לא משפיע רק על ביצועי האתר, אלא גם על העלות לגולש.

בכל האמור לעיל אין לראות שלילה גורפת של שימוש בשרותי צד ג', אלא מספר אזהרות. כלי ניהול תוכן כמו WordPress או Drupal מכילים תוספים לטיפול בלא מעט מהסוגיות האמורות, כמו למשל סינכרון תגובות בין האתר לבין עמוד ב-Facebook או LinkedIn, ללא מעורבות של הדפדפן. שימוש בתוספים אלו שומר גם על היחודיות והזמינות של האתר במקרה שאותם שרותי צד ג' לא זמינים.

1. באותה נשימה עלי להזהיר, שני התוספים הללו יכולים לשגע אתכם באתרי עתירי פרסומות ושרותי צד ג', הנפוצים במקומותנו
2. גדול מדי לטעמי

סגרתי את חשבון הפייסקבוק שלי ואת הקישורים מהאתרים שלי אליהם. היו להם שנתיים לתקן. חבל.

דרור פויר קורץ בעין ואומר כי "הרי כל מהות הפייסבוק היא ויתור על הפרטיות", והוא אינו היחיד, ושניהם טועים.

(עדכון: הנה עוד בת יענה).

כאשר כל אחד מאיתנו מפרסם (בעיתון או בבלוג), אנו עומדים על תיבת הסבון שלנו במודע ומופגן ופונים לקהל, אין לנו ציפיה לפרטיות. כאשר כל מי מאיתנו כותב דוא"ל לחבר או חברים, או משוחחים בטלפון, יש לנו צפיה מלאה לפרטיות.

פייסבוק התיימרה להיות פלטפורמת תקשרות בין חברים. לא במה. זו אחת הסיבות המרכזיות שהיא זכתה להצלחה גבוהה יותר מ-MySpace. השינוי והפרסום של הגדרות הפרטיות היו מטעים. משל היה ספק הדואר שלי מפרסם ברבים את כל הדואר שלי אם הייתי מבקש אישור מסירה.

נכון, ישנם משתמשים טיפשים. הדוגמה החביבה עלי היא אותם משתמשים שבתגובה לפרסום פומבי, שולחים תגובה "ניפגשים ביום ג'? אל תגיד לאישתי". אין מכאן לומר שעצם השליחה של הודעה ממני למאן דהו הופכת את ההודעה לפרסום. כאשר אני יושב עם חברים במסעדה, אני לא מצפה כי בעל המסעדה ישדר את העובדה שאכלתי בה (ואת תוכן השיחה) לכלל העולם.

ההכרזה "אל תשמשו בפייסבוק" משולה ל"אל תשלחו דואר לנמען ב-gmail או MSN. ישנם מספר דרכים לשפר את רמת הפרטיות בפייסבוק. פייסבוק עצמם מודים בכך, ואתרים נוספים מדריכים כיצד.

אין בכך לומר שאין צורך לבוא בטענות לפייסבוק. אך לעמוד מן הצד ולצקצק בלשון נראה לי טיפשי, ואולי אף מסוכן. אם אפילו Mozilla, עושה לנו פעולות מאחורי הגב, הבעיה היא במגמה, ולא במוצר. הכתובת הייתה על הקיר מאז 1999.

(עדכון: איתן כספי פרסם סרטון משעשע (?) על המידע שלנו וגוגל):

בעקבות מאמר של גל מור, החלטתי לבחון את Geni, אתר לבנית עצי משפחה¹.

זה הפך להיות עבורי חקר מקרה מעניין במערכות מידע, רשתות חברתיות וניהול ידע. בעיקר בעקבות פרסומים של ג'י קרוס והרולד ג'רש. טענתם המרכזית היא כי רשתות חברתיות ושיתוף ידע אינן סוגיות טכנולוגיות. "מדוע" הם שואלים "אנו נותנים למחלקות מערכות המידע להחליט מה הטוב ביותר בשבילנו?"

לאחר שבעץ המשפחתי ישנו כבר כ-550 נפשות, מהן כ-40 חברים יש לי תשובה חלקית.

אנו נותנים למחלקות מערכות המידע להחליט היות:

• איננו רוצים להחליט בעצמנו: קיבלתי מספר ביקורות על תכנות ובגים של Geni מבני משפחתי. אף לא אחד יזם פרויקט ממין זה בעבר², הציע חלופות או השתמש בפורומים או במערכת הסיוע של ג'ני.
• איננו רוצים רוצים לתמוך: בעיות או סוגיות של תפעול הופנו אלי.
• איננו רוצים לעבוד בשביל אחרים: ביותר ממקרה אחד שלחו אלי מידע³ בכדי שאני אכניס אותו לאתר.
• יש גבול ליכולות השיווק שלנו: כאשר אדם אינו מעוניין לשתף פעולה, כמה אנו מוכנים ללחוץ עליו על מנת שיוסיף את המידע הנחוץ לנו.

התשובה, במשפט אחד היא: מי שמקבל החלטה, הופך להיות מחלקת מערכת המידע.

אינני מצטער על ההשקעה ב-Geni. בדיעבד, יתכן כי אחד המתחרים היה מתאים יותר מבחינה פונקציונלית, אך לא הייתי זוכה למעקב אחר התפתחות הרשת והעץ. להבדיל מ-FaceBook או LinkedIn, תהליך היצירה הוא אישי יותר וממוקד יותר, בעקבות זאת הצפיה לשיתוף פעולה הוא גבוהה יותר, והאבחנות אליהן הגעתי חדות יותר.

מכאן שגם חזון תשתית מערכות מידע ב-10$, שמציג ניקולס קאר הוא עוד מוקדם. צודקים ג'י קרוס והרולד ג'רש: זו איננה סוגיה טכנולוגית,.

1. אלו החפצים לבחון כלים אלו לעומק צריכים גם להביט ב- My Heritage או ancestry.com
2. למעט סבתי שהביוגרפיה הקצרה שלה הוותה את בסיס הידע לעץ המשפחה
3. בדואר אלקטרוני, דהיינו לא ממקורות מידע המנותקים מהרשת