רק להראות שאין חדש:

כְּעַן יְדִיעַ לֶהֱוֵא לְמַלְכָּא דִּי הֵן קִרְיְתָא דָךְ תִּתְבְּנֵא וְשׁוּרַיָּה יִשְׁתַּכְלְלוּן, מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא יִנְתְּנוּן וְאַפְּתֹם מַלְכִים תְּהַנְזִק
(עזרא ד, יג)

משמע, אם תתן לאזרחים להוציא את כספם כראות עיניהם, ישאר פחות למלכות. דא עקא, שבמלכות מדובר, ולא עוד שבמלכות זרה.

לפני מספר שנים, בתוכנית "רואים עולם" שודרה כתבה בעקבות חילוף מפלגת השלטון בפינלנד. במסגרת התכנית היה ראיון עם חוטב עצים שנראה כאילו ברח מהפקה של כיפה אדומה¹. אותו חוטב עצים נשאל האם היה רוצה להיות שר בממשלה. חוטב העצים ליטף את זקנו, הרהר מעט וענה: "לא, יותר מדי אחריות, עדיף לי כאן".

חיכיתי חמש או שש דקות לשמוע את הצחוק. שלו, של המראיין, של מישהו. אבל לא. לא הייתה שמץ של אירוניה.

חלק ניכר מהמחאה החברתית של ימים אלו סובב סביב סוגיות המסים. האם נטל המס הוא גבוה או נמוך, את מי ועל מה צריך למסות ואיך צריך למסות. אנחנו רואים את מסים כאל עולה למלכות. האזרחים והממשלה הם ישויות נפרדות. מובילי המחאה הראשונים ניסו לשנות את הדיאלוג הזה, אך קשה לראות מי מהכנסת או הממשלה שהפנים זאת.

וינסטון צ'רצ'יל הבטיח לעמו דם, עמל יזע ודמעות. האם ישנו מנהיג פוליטי בישראל שיעיז לשאת נאום ממין זה היום ללא שיעשו ממנו חוכא ואיטלולא? מן הסתם לא, וזאת מהסיבה שבעוד שנטל המס ויוקר המחיה גבוהים, לא היה מספיק כסף להקים מערך כבאות שיוכל להתמודד עם שרפות הכרמל, להגן על הגבול הדרומי, לצייד את מערכת הרפואה הציבורית ולשמר (אם לא לשפר) את מערכת החינוך.

ולפני שינפנו לנו ביוון, איטליה או ספרד, יביטו נא באסטוניה. מדינה קטנה עם אויב היסטורי שהחליטה לאזן את כלכלתה בכדי להצטרף לשוק הארופי, במחיר כבר. אסטוניה עמדה בכך בזכות הדיון הציבורי והשקיפות של התהליך.

כאשר וורן באפט קרא למסות את העשירים, הוא מיד הותקף על ידי בעלי ענין וספקנים. אין בכך להפתיע. שני דורות של ניאו-ליברליזם פיתח בנו שריון עבה של ציניות. הן לגבי בעלי הממון והן לגבי השלטון.

בסיכומו של דבר מס הוא גבוה או נמוך לא רק ביחס להכנסה או למקום ממנו הוא נלקח, אלא קודם לכל למטרות להן הוא משמש. והמטרה הראשונה והעליונה היא הרווחה, הבטחון ואיכות החיים של האזרחים. שימור מסגרת התקציב, יציבות השוק ומאזן התשלומים הם כלים למטרה זאת. טומאס הנדריק אילווס הצליח לשכנע את עמו כי כלים אלו ראוים והמחיר משתלם. על ממשלת ישראל עדיין מוטל נטל ההוכחה.

ורק להזכיר למטילי האימה, הנה מבטו של ג'ון סטיוארט על שוודיה.

1. זקן פרא, כובע צמר, חולצת פלנל משובצת וגרזן עצום

הרבה מים

עירא אברמוב שם נפשו בכפו ויצא למחוזות ההומאופטיה לברר מספר סוגיות לקראת ארועי 1023¹.

כצופה מן הצד, ושומע חופשי במבוא לכימיה, הדיון הוא משעשע. הומאופטים מאוד רוצים הכרה כשיטה מדעית, אך מול שאלות הבוחנות את עמידת ההומאופטיה במתודולוגיות מדעיות או שיטות המחקר הנובעות מהתודולוגיה המדעית מניסות אותם מיד למחוזות הניסים הנסתר והפסיכולוגיה.

בכניסה מקרית לסופר פארם הבחנתי במדפים של מוצרים הומאופטים שהתהדרו בתקינה של GLP, GMP, ISO וההצהרה "נבחן קלינית". למשך קרוב לשניה נדהמתי, עד שנזכרתי כי  ישנו גם מוצר של ביופט המתהדר באותם תקנים². את המוצרים של שתי החברות אינני חושב שאצרוך.

המונח הבעיתי הוא "נבחן קלינית".

בחינה קלינית היא בחינה של מוצר³. המבחנים בודקים את העמידה של המוצר בתנאי המבחן, מוצר נחשב כנכשל אם גרם לתופעה שלילית (Adverse Effect) או לא עמד בתנאי המבחן. דהיינו, מתן גלולות פלצבו בצבעים שונים יכולה לעבור מבחן קליני. מכאן שהביטוי "נבחן קלינית" בפני עצמו הוא חסר משמעות, אלא אם כן נוסיף אליו את ההתויה מולה היא נבחנה.

האם יש להבין מכאן שהומאופטים הם נוכלים? לא נראה לי שעירא סבור כך. הוא רק תמה כיצד רופאים⁴, מסוגלים לתמוך בצורת טיפול שאינה עומדת בקירטריונים מדעיים. אני סבור שהתשובה פשוטה: רופא איננו בהכרח מדען. שבועת הרופא אינה מחייבת את הרופא לחשיבה המדעית, אלא לטובת המטופל. כפי שאנו מצפים מעורך הדין שיפעל לטובת מרשו או רואה חשבון לטובת לקוחו. אמנם רופא המתעלם מהמחקר המדעי בתחום הומאופטי, או מהעובדה כי המחקר הקליני הכולל חסיון כפול נוצר בגלל ההומאופטיה⁵, נראה לי חשוד כרופא רע, הוא אינו בהכרח נוכל.

הנוכלות, אם כבר, קיימת ברמה העסקית, הממסדית וממשלתית. קופות החולים ורשתות בתי המרקחת מצאו לעצמן מקור הכנסה נאה נוסף. היות ואנו, כלקוחות, מצפים כי גופים אלו יפעלו לטובתנו, אנו מניחים כי המוצרים והשרותים מבוססים על שיקולים מדעיים ורפואיים טהורים. הרגולטור הממשלתי כושל פעמיים, היות ונסיונות בקרה⁶ יוצרות גם הן רושם של מתן גושפנקא שאין לה אחיזה במציאות.

לא בכדי נזהרות חברות הפראמה הגדולות מתרופות "אלטרנטיביות". הן יודעות שמול התביעה היצוגית שתגיעה, לא יהיה להם כל ביסוס מדעי להשען עליו.

1. דרך אגב, ישנה תופעה קלינית של עודף מים, אבל אני סוטה מהנושא העיקרי
2. למעט, כמובן "נבחן קלינית", שבמקרה של ביופט מקבל משמעות אחרת
3. על פי רב מוצר פרמצבטי, אם כי מוצרי מזון וקוסמטיקה יכולים להכנס למבחנים ממין זה
4. בעלי תואר MD
5. ופסל אותה
6. כמו הדרישה כי מחטים המשמשות בדיקור יהיו סטריליות

את הכותרת הזאת לא נראה או נשמע יותר. כמו דברים אחרים מהעבר:

כבוד נשיא המדינה, ראש הממשלה, נשיא האוניברסיטה העברית, רקטור האוניברסיטה, חבר הנאמנים, מורי ורבותי.

ביראת כבוד עומד אני לפניכם, מורי הדור, כאן, במקום הקדום ומלא ההוד, הנשקף אל בירת הנצח שלנו וצופה על פני במותיהן של קדמוניות עמנו.

יחד עם אנשים דגולים אחרים, שבוודאי ראויים הם לכך מאוד, מבקשים אתם לחלוק לי את הכבוד הגדול, בהעניקכם לי את התואר "דוקטור לפילוסופיה". הרשו לי לומר את אשר על ליבי: רואה אני את עצמי כאן כנציגם של אלפי המפקדים ורבבות החיילים, שהביאו למדינה את הניצחון במלחמת ששת הימים; הנני נציגו של צה"ל כולו.

יכולה להישאל השאלה: מה טעם ראתה האוניברסיטה, להעניק דוקטור של כבוד בפילוסופיה דווקא לחייל, כאות הוקרה על פעולותיו במלחמה? מה לאנשי הצבא ולעולמה של האקדמיה המסמלת את חיי התרבות? מה לאלו העוסקים, לפי מקצועם, באלימות ולערכי הרוח? אך רואה אני בכבוד הזה, שהנכם חולקים באמצעותי לחברי אנשי הצבא, הכרה עמוקה שלכם, בייחודו של צה"ל, שאינו אלא ביטוי לייחודו של עם ישראל כולו.

מוסכם ומקובל בעולם שצה"ל שונה מצבאות רבים אחרים. אף על פי שמשימתו הראשונה במעלה היא המשימה הצבאית והביטחונית, נוטל הוא על עצמו שורה ארוכה של משימות, המכוונות לענייני שלום; לא לחורבן, כי אם לבניין והאדרת כוחה התרבותי והמוסרי של האומה. מפעלנו החינוכי ידוע לשבח ואף זכה להכרת האומה כולה, בהעניקה לצה"ל את פרס ישראל לחינוך לשנת תשכ"ו; הנח"ל, המשלב את עבודת הצבא עם עבודת האדמה, מורות הספר, הנרתמות למפעלי פיתוח חברתי, וכיוצא באלו, הן רק דוגמאות מספר לייחודו של צה"ל בתחום זה.¹

אקדמיה ועולם תרבות, צבא ומפעל חינוכי. מפיו של אדם שבגין 90,000$², פרש מהנהגת מפלגתו והמדינה 10 שנים מאוחר יותר:

האחריות משותפת לשנינו, מוסרית ופורמלית. אין מקום להפרדה בין לאה וביני, ואני נושא באחריות כמוה³

היום אנו כבר לא נדהמים ממעטפות דחוסות במזומנים, מהדרדרות החינוך והגאות באלימות. 40 שנה מהנאום על הר הצופים, 14 שנה לרצח.

1. רא"ל יצחק רבין, באוניברסיטה העברית שעל הר הצופים, יוני 1967
2. עליהם לא היה אמור לעמוד לדין לפי החוק של אותם ימים
3. "פנקס שירות", יצחק רבין, עמ' 560

היו"ר מקטר על קישורים מתים לאתר הארץ. אילנה ברודו מדברת על מות גאוסיטיס (הי"ד). מתבקשת השאלה, לאן הולך המידע והידע כאשר הענן מתאדה. השאלה עולה לא רק כאשר אתר או שרות נעלמים, אלא גם כאשר הם משתנים. אם תשנו את מבנה הקישורים באתר שלכם, כל הקישורים המפנים אליכם יכולים להפור ללא רלוונטיים.

אבל לא רק אתרי אינטרנט או שדרוגי גרסה עלולים להפות את המידע ללא נגיש. תוכנות המבוססות על תמחור שנתי יכולות להעלם אם אינכם יכולים לשלם את העלות השנתית. תוכנה ישנה עלולה להפסיק לתפקד היות והיא לא פועלת על חומרה חדשה. תוכנה מוגנת יכולה להפסיק לעבוד אם החומרה המשמשת להגנה מפסיקה לתפקד ואין לכם חוזה שרות או שהספק פשט את הרגל.

האם המידע שלנו יהיה נגיש עוד מאה שנים?

ואל תגידו שהכתובת לא הייתה על הקיר. בשנת 415 נשרפה הספריה של אלכסנדריה. רק בשנת 2002 היא הוקמה מחדש.

מתוך גלובס:

מתוך דה מרקר:

כל זה לא חדש, מסתבר. עודד, מ-BuySideMetrics, מביא ציטוט משנת 1968 על כלכלנים חדשים וצעירים.
אין חדש תחת השמש? אולי רק ויקיפדיה.

לפני חודש דחו בתי ספר בפתח תקווה תלמידים אתיופיים.
לפני שנים רבות ביקרתי בבית הספר התיכון של ליטל רוק, ארקנסו. בשנת 1957 סירב בית הספר לקבל תשעה תלמידים שחורים. הממשל האמריקני לא ניפנף באיומי תקציב ולא ניסה דיונים פשרניים:

ברגישות ובנחישות

52 שנים מביטול ההפרדה בבתי ספר האמריקנים. חודש בישראל.

למה מטילים קנס מים עלינו. שיטילו מס קרח על אלסקה וגרינלנד:

בשנת 1992 עזבתי את האוניברסיטה. אין עתיד בהסטוריה, אמרתי לחברי. מסתבר שכיוונתי לדעת חכמים. חכמים בלילה, כמובן.
מייחסים לג'ורג' סנטיאנה את הביטוי "מי שלא לומד מההסטוריה נידון לחזור עליה". במקור, הביטוי הוא "מי שלא זוכר את ההסטוריה נידון לחזור עליה". ויקיפדיה היא כלי, לא היחיד, ה-OED והאנציקלופדיה בריטניקה, הם שתי דוגמאות. והן היו קיימות שנות דור לפני הויקיפדיה.
האנציקלופדיה נוצרה לראשונה בשנות החמישים של המאה השמונה עשרה. היחסים בין העורכים והמתרגמים היו אנרגטיים בערך ברמה של אלו בויקיפדיה. דא עקא, שהעדר וירטואלית אילץ את המשתתפים להכות אחד את השני פיזית…
האנציקלופדיה היא אחת מאבני הדרך למה שאנו קוראים עידן התבונה.
ויקיפדיה נהנית מיחסי ציבור טובים, וחשוב לא פחות, מ-SEO מצויין. עד כדי כך טוב, שאני היום נוטה לבדוק החל מהתוצאה השלישית או הרביעית, היות והראשונות הן אלו של ויקיפדיה. אני גם משתמש בויקיפדיה, אך היום הצעד הראשון שלי הוא לגלול לסוף העמוד ולבחון את המקורות וההפניות. אם אני צריך ציטוט, אני אשתמש באחד מאותם מקורות ולא בויקיפדיה.
כן חשוב כמה פילים היו לחניבעל. חשוב גם לדעת כמה היו לו בתחילת המסע, כמה בסופו, והאם עצם השימוש בהם היה רלוונטי לתוצאות של קרבותיו. חשוב לא פחות מה מקור המידע לכך, ומה האמינות של אותו מקור.
ויקיפדיה היא התגלגלות של רעיון האנציקלופדיסטי המקורי, חשוב אולי באותו מידה, אך סובל מאותן בעיות של אבותיו ואולי אף יותר.
לשם השעשוע חפשו את האנציקלופדיה העברית כאן או כאן.

שר התחבורה רוצה לשנות את צורת התעתיק לערבית ואנגלית בשלטי הדרכים בישראל. לכאורה, צעד מיותר, שהרי התעתיק הרשמי כבר קיים, בהתאם לחוק פקודת התעבורה (מס' 73) סעיף 70(1). לכאורה סוגיה טכנית עם אנקדוטות משעשעות. ולפעמים מלווה בטיעונים אבסורדים.

שמות מקומות עוברים גילגולים, רובם נובעים מהשלטון באותו זמן, הדוגמא החביבה עלי:

• עמק יהושפט (שם מקורי)
• (שלטון הצלבנים) Vally of Johoshaphat
• ואדי ג'וז (שלטון העותמנים)
• נחל אגוז (ישראל)

גם תרגומים מתקופות קרובות יותר מביאים לשמות משעשעים. כך גבעת שפירא בירושלים נקראת הגבעה הצרפתית, כנראה על שמו של ג'ון פרנץ¹, ובערבית التل الفرنسية.
איננו היחידים מבין המדינות או האזורים הרב לשוניים: קנדה, שוויץ, קטלוניה וסקוטלנד. בכל מקום השילוט הרב לשוני נושא מטען פוליטי והסטורי כבד. שילוט הדרכים הוא סממן בולט ומהותי של השלטון. אין לי תשובה ברורה האם צריך לכתוב בשלט דרכים  Petah Tikqwa, Petakh Tikvah או שמה Melabes². האם צריך לכתוב רק את השם ואז תעתיק פונטי לאותיות לטיניות וערביות?
טכנית ניתן היה לכתוב גם את התעתיק וגם את השם: (Yam Kineret (Sea of Galilee³. מן הסתם זה לא היה סותם את הגולל על הדעות לכאן או לכאן, אבל אולי זה היה נותן פרנסה לכותבי השלטים. וגם זה משהו בעידן הכלכלי הנוכחי.
אגב אורחא: אם אני גר בדרך המלך, האם עלי לבקש מקרובי בארגנטינה לשלוח דואר ל-El Camino Real?

1. גנרל מהצבא הבריטי בזמן כיבוש ירושלים מידי האמפריה האוטומנית
2. שימו לב להתחמקות האלגנטית מסוגית ירושלים
3. עוד התחמקות…

הסברתי לעובד שלי:

בימי צעירותי, אנחנו, אנשי system הצעירים היו בעלי חזון, נמרצים ואנרגטים. הדבר היחידי שמנע מאיתנו לישם את הפתרונות המתקדמים והיעילים ביותר היו מנהלנו השמרניים וחסרי המעוף.
היום אין זה ככה. אתם, אנשי system הצעירים חסרי אחריות הנסחפים אחר כל צעצוע חדש ללא מחשבה. הדבר היחידי המונע מכם להוריד את החברה ביגון שאולה הם אנחנו, המנהלים השקולים ובעלי הניסיון.

החוצפן צחק עלי.

מוקדש לכבוד היו"ר.