משרד החינוך האריך את החוזה שלו מול מיקרוסופט בעלות של 45 מליון שקלים חדשים. בידיעות לא מצוין, אך ככל הנראה מדובר בחוזה של 3 שנים, ובעלות של כ-40$ לרשיון הכולל Windows ו-Office. זהו מחיר טוב, אפילו יותר טוב מרישיונות אקדמאים או ממשלתיים אחרים. מחיר טוב, אך כדברי פרסומת מעצבנת, האם זה מחיר מצויין?
משרד החינוך אפילו לא בחן חלופות, לפי כלכליסט:

"כל אלה שמדברים על הכנסת קוד פתוח למערכת החינוך מתכוונים לטוב, אבל אינם רואים את המציאות", אומרת סופיה מינץ, מנהלת פרויקט "חותם" במשרד החינוך. "חברות קוד פתוח לא עומדות אצלי בתור, ולצערי אין כיום בשוק תחליף אמיתי למערכת חלונות. הדרישה למערכות באה מבתי הספר עצמם וכמעט אין דרישה למערכות קוד פתוח".

מה?

• חברות קוד פתוח לא עומדות אצלי בתור: מעבר לעובדה כי את, כפקידת ציבור היא זאת שצריכה ליזום, Sun כבר רודפים אחריכם שנים.
• הדרישה למערכות באה מבתי הספר עצמם וכמעט אין דרישה למערכות קוד פתוח: מי מכשכש במי, ומי מקשקש בקומקום? האם בתי הספר גם בתחילו לקבוע מדיניות?

מספרים על הניסוי הבא:

ניסוי הקופים מוכיח תהליך מדיניות תאגידי
התחל עם כלוב ובו חמישה קופים. בתוך הכלוב, תלה בננה על חוט, והצב גרם מדרגות מתחתיה. בחלוף זמן לא רב, קוף ילך אל המדרגות ויתחיל לטפס לכיוון הבננה. ברגע שהוא נוגע במדרגות, רסס את כל קופים אחרים עם מים קרים. לאחר זמן מה, קוף נוסף יעשה ניסיון עם תוצאה זהה, וכל קופים אחרים הם ירוססו עם מים קרים. עד מהרה הקופים ינסו למנוע את זה.
עכשיו, הפסק עם המים הקרים. הוצא קוף אחד מן הכלוב, והחלף אותו באחד חדש. הקוף החדש יראה את הבננה וירצה לעלות במדרגות. לאימתו, כל קופים אחרים יחלו לתקוף אותו. אחרי עוד ניסיון תקיפה, הוא יודע שאם הוא ינסה לעלות במדרגות, הוא יותקף.
לאחר מכן, הוצא עוד אחד מחמישה הקופים המקורים והחלף אותו באחד חדש. האורח ילך למדרגות ויתקף. האורח הקודם לוקח חלק מהעונש בהתלהבות! כעת, להחליף קוף המקורי שלישי עם אחד חדש, ולאחר מכן רביעי, ואז את החמישי.
בכל פעם את הקוף החדש יתקרב להמדרגות, והוא יותקף. רוב הקופים הם מכים אותו בלי שיהיה להם מושג למה הם לא הורשו לעלות במדרגות או למה הם משתתפים בתקיפת את הקוף החדש. לאחר החלפת כל הקופים המקוריים, אף אחד מהקופים הנותרים מעולם לא רוסס עם מים קרים. עם זאת, אך קוף לא ינסה לגישת למדרגות לנסות להגיע להבננה. למה לא? כי ככל שהם יודעים ככה זה תמיד נעשה כאן.
וזה, חברים שלי, כיצד מדיניות החברה מתחילה.

ישנו ויכוח האם הניסוי האמור באמת התקיים, אבל במשרד החינוך, זה עובד. 45,000,000 ש"ח, שזה שווה ערך להכשרה מקצועית לכ-16,000 עובדים¹ או 45,000 מחשבי XO. מצד שני, מה זה 45 מליון שקלים, אולי נבקש מארקדי?

1. מחירי לעובד בודד בתעשיה

בעקבות פרץ התלהבות מחבילת Office 2007, אני הוגה בניסיון למצאו שיפור מהותי בשימושיות של החבילות המשרדיות מאז Office 4.3.

כמעט כל יצירת מסמך מורכב עוברת ליישום חיצוני (מערכות ERP, מחוללי דוחות וכיו"ב). החבילות המשרדיות משמשות לעיצוב הפלטים ממערכות אלו או לכתיבת קבצים פשוטים. מרבית הניסיונות ליישם מערכות מורכבות יותר (באמצעות Excel או Access), נכשלים. מסמכים מורכבים ב-Word הופכים להיות סיוט (בעיקר אם מנסים לבצע עבודות עריכה מול גורם נוסף). מצגות PowerPoint גודלות למפלצות עתירות מגבייטים.

אני חושש ש-OpenOfffice נגרר אחרי מגמה זאת. שמחתי שהמערכת איננה כוללת יותר דפדפן ולקוח דואר, אך הנטיה לחיקוי של ממשק המתשמש (סליחה, חווית המשתמש) של MS-Office, עלולה להיות בעוכריה.

חבילות התכנה המשרדית אמורות היות לתת כוח בידי המשתמש. אך התחרות בינן יצרה תכונתיות מתעלקת (תרגום חופשי שלי ל-Creeping featurism, הוספת תכונות לשם הוספת תכונות).

אינני רואה כי במקביל ישנו שימוש מושכל יותר בתכונות או בכלים. אני גם בספק אם ממשק המתשתמש החדש של Office 2007 יגרום למשתמשים להשתמש בסגנונות ב-Word, לשמור על אינדקסים סבירים ב-Access, לשלוח דואר במבנה תקני ב-Outlook או להפסיק להשתמש בעמודות ושורות ריקות ככליי עיצוב ב-Excel.

מספר שחקנים מנסים לשנות את התמונה על ידי יצירת ישומים מצומצמים יותר (למשל Google Docs או 37Signlas). היות ומדובר בישומי רשת, השיקול של ביצועים הוא מהותי, והמפתחים נזהרים מלהוסיף תכונות שאינן חיוניות לשימושיות המיידית. הדגש הוא על פונקציוליות. פיתוח ממין זה דורש אומץ לב. החשש מתלונה על חוסר ביכולת או בתכונה (לעיתים קרובות, תכונה או יכולת הניתנים לשימוש בתסריט או בשינוי במבנה התפריט על ידי המתשמש), גדול מהחשש לסירבול של התוכנה.

חשש זה הוא תוצר של תחרות התכונות של החבילות המשרדיות מסוף שנות ה-90 של המאה שעברה שיצר PC Magazine, שלא בטובתו. הסקירות ההשוואתיות גרמו ליצרני התוכנה למרוץ תכונות. ל-Microsoft, שניהלה את פיתוח כל התכנות בחבילה המשרדית שלה היה יתרון מול המתחרות.
היו ויש תכנות ממוקדות יותר. בסביבת חלונות: Ecco Pro, לניהול מידע אישי, NotaBene לעיבוד תמלילים אקדמי וספרים. תכנות אלו, ונסיונות לאיחוד של תכנות לחבילות (WordPerfect ו-Borland מחד, IBM ו-Lotus מאידך) טוטאו הצידה על ידי החבילה של Microsoft. אפילו החבילה הקלה של Microsoft, תכנת Works, כמעט איננה בנמצא.

בסביבות Macintosh ו-Linux המצב שונה. למרות קיומו של מוביל (OpenOffice), התחרות פחות בוטה והמגוון יותר גדול. העובדה כי קהל המשתמשים הוא עדיין ברובו מהעולם הטכני והאקדמי, יוצרת מגוון רב יותר של כלים יעודיים.

מרבית המשתמשים אינם מקבלים החלטה על שימוש בכלי מונוליטי או בכלים יעודיים או דנים ברצינות בבחירה בסוג הכלי (קינייני, חופשי או שרות), מתוך שיקולים פונקצינליים. הראיה לכך היא המסמכים הנוצרים מתוך הכלים הללו.

שושנה פורבס ממצת במספר שורות את השימוש המושכל במעבד תמלילים.

הדבר נכון לגבי תכנות אחרות: גליונות אלקטרונים, מצגות, דוא"ל ומסרים מיידים. אנו נוטים ליישם את הצורה, לעיתים לפני שאנו מסיימים עם התוכן (ובמקרים חמורים במיוחד, במקום לסיים את התוכן….).