תגית: SaaS

aboutsearch

עננה שחורה

הכתבה על הצימצומים בגוגל, מעניינת, אך דבר אחד מעניין בהעדרו: מצב המשתמשים בשרותי גוגל.

שרותי גוגל (כולל דואר אלקטרוני, יומנים ושיתוף מסמכים) נמצאים בשימוש אנשים פרטיים, עסקים קטנים וארגונים גדולים. חלקם משתמשים בשרותי החינם, חלקם בשרותים בתשלום.

גוגל, כמובן, אינו היחיד. יאהו, מיקרוסופט, AOL ואחרים מעניקים שרותים דומים. ישנן חברות הנותנות שרותים יעודיים, כמו SalesForce ,(קשרי לקוחות) Amazon S3 (איכסון שרותים), ואחרים. השרותים היעודיים אינם מיועדים לרב למשתמשי הקצה, אלא לנותני שרותים אחרים. כל השרותים הללו נכללים תחת הזומילה  SaaS, תכנה כשרות,

לכאורה, מצב המשק העולמי העגום מהווה הזדמנות פז לתוכנה כשרות. המקום להשקיע סכומים גדולים בתשתיות, ניתן לשלם לפי הצורך, או אפילו לא לשלם כלל, אם מוכנים לספוג מעט פרסומות. עוד לפני שנתיים חזה ניקולס קאר תשתית מערכות מידע ב-10 דולר.

אך האם לעולם חוסן? תפיסת הספגטי של גוגל נראתה מגניבה בימי ה-Dot.Gone, ולא איבדה מזהרה עד שהופיעה המשבר הנוכחי. כעת גוגל, כמו כל חברה אחרת, משליכה מעבר לסיפון כל משקל עודף1. מתי יהפוך שרות החיוני לך למשקל עודף לחברה?

בנוסף לך, המיחשוב בענן תלוי במשתנים אותם משתמש הקצה אינו רואה, ואינו תמיד יודע להעריך. הצפת ניו אורלינס היא טרגדיה אנושית, אך מה עם חוות השרתים של נותן שרותי התכנה שלך (או אחת מהן) נמצאית שם? מה עם תחנת הכוח של חוות השרתים נמצאית שם?

המעבר לענן טומן בחובו הזדמנויות, אך מחייב גם חישוב סיכונים מחודש. בעיקר לעסקים קטנים ובינוניים, שהפיתוי הכספי והתקציבי קורץ להם.

  1. או מה שעלול להראות כמשקל עודף בעיני בעלי המניות []

מי צריך מנמ"ר

שתי רשתות קמעונאיות באנגליה ביטלו את תפקיד המנמ"ר. מאמר ברג'יסטר בוחן את תבונת ההחלטה הזאת. מרטין אתרטון מציג שלושה מודלים של מנמ"ר:

  1. מערכות מידע כעבדים או כמרכז עלות – מנמ"ר חלש, הכפוף למנהל (כספים או תפעול), המגיב לדרישות של העסק.
  2. מערכות מידע כנותן שרות פנימי – מנמ"ר חזק, המנהל את מערכות המידע כארגון בתוך ארגון.
  3. מערכות מידע כחלק מההליך הארגוני – מנמ"ר המהווה חלק מתהליךקבלת ההחלטות של הארגון.

אתרטון רואה את המעבר בין השלבים כתהליך של התבגרות ארגונית. השלב השני הוא הוא השלב הקריטי. הארגון יכול להתקדם לשלב השלישי או לסגת לשלב הראשון. הבעיה, כפי שמציין ניקולאס קאר היא העלות של מערכות המידע מחד, והמורכבות מאידך. עיון במאמר של סינתיה רטיג', אליו מפנה קאר, מציע מודל חלופי לזה של אתרטון: מערכות מידע כשרות.

לכאורה, אין בכך חדשות מרעישות. מיקור חוץ איננו מודל חדש. החדשנות של הארכיטקטורה מונחית השרות (SOA) והתכנה כשרות (SaaS). היא במודל הלגו שלה. הלקוח בוחר מודולים של שרות מספקים שונים ואלו מתממשקים אחד עם השני. עם כל הרצון הטוב, קשה לראות של אורקל, מיקרוסופט וסאפ משתתפים ברצינות במודל שבו הלקוח יכול לבחור לעבור בקלות יחסית למודולים של חברה מתחרה. המודל העסקי שלהם יאפשר אולי תשלום חודשי, או תשלום לפי שימוש, וייתר חלק מההשקעה בתשתית((ואין לזלזל בהשקעה זאת)) , אך לא ייצר יותר חופש ללקוחות.

עם זאת, החזון של השרות דוחף אירגונים לראות את המנמ"ר כמיותר. תפקידיו של המנמ"ר יכולים לעבור ליחידת התפעול או הכספים. האם יש בכך מעבר לשלב 3 במודל של אתרטון, או לשלב 1?

לפי אתרטון, התשובה תלויה במטרות הארגון. אם המטרה היחידה היא לחסוך כסף ולהמנע משינויים, הרי יש כאן חזרה לשלב 1. הארגון טומן את ראשו בחול ונמנע משינויים ככל האפשר. אם, לעומת זאת, ההחלטה מתקבלת מתוך הכרה, וישנו רק שינוי של מיקום תחום ממערכות המידע ממלכה נפרדת לחלק מניהול החברה, הרי שיש כאן מעבר לשלב השלישי, והארגון פשוט פותר את עצמו מבוני האימפריות של מערכות המידע.

עסקים וארגונים קטנים ובינוניים מתמודדים אם הסוגיה ביתר שאת מארגונים גדולים. הדרג הניהול מצומצם יותר ונדרש לטווח גדול יותר של תחומי קבלת החלטות; ההשלכות של השקעה שגויה קשות יותר; תזרים המזומנים מצומצם יותר. חלק ניכר מההשקעה במערכות מידע, טוענת סינתיה רטיג', הן ענין של תקוה ואמונה. מנהלי עסקים קטנים ובינוניים הם חשדניים וחוששים מסיכונים. רובם יעדיפו להשאר בשלב 1. מודל התוכנה כשרות יהווה עבורם תרוץ מצויין לכך.

terms

המתחרים של Vista

במבט ראשון, שני המתחרים העיקריים של Vista על שולחן העבודה הם המקינטוש ולינוקס, בעוד Google Documents ו-OpenOffice.Org מתחרים על תחום היישומים המשרדיים.

בפועל יש למיקרוסופט מתחרה קשה יותר: מיקרוסופט.

למתחרה יש מערכת הפעלה שולחנית לא רעה (XP), מערכת הפעלה ליישומים ישנים (98) ואפילו מערכת הפעלה המסוגלת לנצל חומרה חדשה ביתר יעילות לסביבה מרובת משתמשים (Server 2003).

אם נבחון סביבה משרדית של כ-10 משתמשים, נראה כי שדרוג או רכישה של מחשב אחד המתאים לסביבת Vista יכול לתמוך ב-5 עד 10 מתשתמשים בעזרת Windows Terminal Services של שרת Windows 2003. על ידי שימוש בלקוחות "רזים" או שיחזור מחשבים ישנים בעזרת מודול המיחזור של קאנרי, גם אין צורך לשדרג מחשבים נוספים.

בעוד Office 2007 מעניקה מתיחת פנים לסביבת הישומים המשרדיים, אין בה תוספת פונקציונלית מהותית על גרסאות XP או 2003, ולא בטוח כי ביצועיו טובים יותר.
סביבת Windows Live גם היא עומדת להתחרות מול הסביבה השולחנית והארגונית של מיקרוסופט, ולעקר את אחת האווזות העיקריות מחוות ביצי הזהב: הצרוף של Outlook על שולחן העבודה עם Exchange על השרת.

ויסטה הולך ומצטייר כמוצר צריכה לשוק הביתי. יתכן מיקרוסופט מייצרת ריבוי פלטפורמות בכוונה, היות והתפיסת המיחשוב השולחני שלה מאויים על ידי ארבע מגמות:

  1. מערכות כשרות: פונקציות שדרשו יישום ותחזוקה קיימות כשרות; בתשלום, בחינם או במימון של פרסומות. מערכות ניהול קשרי לקוחות, כמו זאת של Salesforce.com, היא דוגמה לכך.
  2. קוד פתוח ותוכנה חופשית: ישנה כבר כמות גדולה של התוכנות המופצות תחת רשיונות חופשיים, או שהתשלום העיקרי הוא עבור תמיכה ושרות, ולא עבור עצם השימוש.
  3. מיחשוב מרכזי: יכולות העיבוד, ניהול הזיכרון וקיבולת הדיסקים של מחשבי ה-PC הגיעו למצב בו ההשקעה במחשב בודד למשתמש נראית כבזבוז משאבים.
  4. וירטואליזציה: התגברות העוצמה המחשובית מאפשרת שימוש משותף לא רק בין משתמשים, אלא גם בין מערכות הפעלה ויישומים.

למיקרוסופט ישנם פתרונות כמעט בכל אחד מהתחומים הללו, אבל כל אחד מהם נוגס בגרעין ההכנסות ובמקור הכוח של מיקרוסופט: ישומים משרדיים על מחשבי PC, עם רישוי המניח משתמש בודד מול מחשב בודד.

מעבר לכך, המותג מטשטש. אם ניישם מערכת קשרי לקוחות כמו SugerCRM מול בסיס נתונים של אורקל על מערכת השרתים של אמזון (המתשמשת בטכנולוגית קוד פתוח של Xen), מיהו המותג? מיקרוסופט היא חברת מותג לא פחות (ואולי אפילו יותר) מאשר חברת תכנה. מצב של שיתוף פעולה בו מותג אחר עלול להאפיל אל המותג המיקרוסופטי הוא לא מצב עניינים נורמלי עבורם.

כאשר העולם המונוליטי של מיקרוסופט מתערער מבפנים, למשתמשים יש צורך לבחון את החלופות. אם בודקים את החלופות, מתגלה יקום שלם של אפשרויות.

store

PC ≠ IT

המיחשוב האישי העביר את ניהול המידע מהיכלי הקודש של ה-Mainframe ומכוהניו הגדולים לידי העם. המחשב האישי הפך מצעצוע של חובבים, דרך כלי מתוחכם של יזמים וחדשנים, למוצר צריכה וכלי בסיסי לעסק, לימודים, תחביבים, משחקים וקידום עצמי. מערכות הפעלה מבוססות Unix ומערכת Netware של Novel, אפשרו קישור ושיתוף משאבים וידע על ידי יותר ארגונים ויחידים.

התהליך נראה (ולעיתים גם נקרא) מהפכה, אך חלק ניכר מהשינויים נבעו מסיבות כלכליות, פוליטיות וחברתיות פרוזאיות לא פחות מפריצות דרך טכנולוגיות. העסקה של Microsoft עם IBM על הפצת DOS עם מחשבי ה-PC, הויתור של Xerox על השליטה בממשק הגרפי והעכבר, המעבר ליצור המוני בדרום מזרח אסיה. חוק מור, המנבא את התקדמות יכולות המיחשוב, הוא כלכלי, יותר מאשר טכנולוגי.

המשך לקרוא

help
api