במבט ראשון, שני המתחרים העיקריים של Vista על שולחן העבודה הם המקינטוש ולינוקס, בעוד Google Documents ו-OpenOffice.Org מתחרים על תחום היישומים המשרדיים.

בפועל יש למיקרוסופט מתחרה קשה יותר: מיקרוסופט.

למתחרה יש מערכת הפעלה שולחנית לא רעה (XP), מערכת הפעלה ליישומים ישנים (98) ואפילו מערכת הפעלה המסוגלת לנצל חומרה חדשה ביתר יעילות לסביבה מרובת משתמשים (Server 2003).

אם נבחון סביבה משרדית של כ-10 משתמשים, נראה כי שדרוג או רכישה של מחשב אחד המתאים לסביבת Vista יכול לתמוך ב-5 עד 10 מתשתמשים בעזרת Windows Terminal Services של שרת Windows 2003. על ידי שימוש בלקוחות "רזים" או שיחזור מחשבים ישנים בעזרת מודול המיחזור של קאנרי, גם אין צורך לשדרג מחשבים נוספים.

בעוד Office 2007 מעניקה מתיחת פנים לסביבת הישומים המשרדיים, אין בה תוספת פונקציונלית מהותית על גרסאות XP או 2003, ולא בטוח כי ביצועיו טובים יותר.
סביבת Windows Live גם היא עומדת להתחרות מול הסביבה השולחנית והארגונית של מיקרוסופט, ולעקר את אחת האווזות העיקריות מחוות ביצי הזהב: הצרוף של Outlook על שולחן העבודה עם Exchange על השרת.

ויסטה הולך ומצטייר כמוצר צריכה לשוק הביתי. יתכן מיקרוסופט מייצרת ריבוי פלטפורמות בכוונה, היות והתפיסת המיחשוב השולחני שלה מאויים על ידי ארבע מגמות:

1. מערכות כשרות: פונקציות שדרשו יישום ותחזוקה קיימות כשרות; בתשלום, בחינם או במימון של פרסומות. מערכות ניהול קשרי לקוחות, כמו זאת של Salesforce.com, היא דוגמה לכך.
2. קוד פתוח ותוכנה חופשית: ישנה כבר כמות גדולה של התוכנות המופצות תחת רשיונות חופשיים, או שהתשלום העיקרי הוא עבור תמיכה ושרות, ולא עבור עצם השימוש.
3. מיחשוב מרכזי: יכולות העיבוד, ניהול הזיכרון וקיבולת הדיסקים של מחשבי ה-PC הגיעו למצב בו ההשקעה במחשב בודד למשתמש נראית כבזבוז משאבים.
4. וירטואליזציה: התגברות העוצמה המחשובית מאפשרת שימוש משותף לא רק בין משתמשים, אלא גם בין מערכות הפעלה ויישומים.

למיקרוסופט ישנם פתרונות כמעט בכל אחד מהתחומים הללו, אבל כל אחד מהם נוגס בגרעין ההכנסות ובמקור הכוח של מיקרוסופט: ישומים משרדיים על מחשבי PC, עם רישוי המניח משתמש בודד מול מחשב בודד.

מעבר לכך, המותג מטשטש. אם ניישם מערכת קשרי לקוחות כמו SugerCRM מול בסיס נתונים של אורקל על מערכת השרתים של אמזון (המתשמשת בטכנולוגית קוד פתוח של Xen), מיהו המותג? מיקרוסופט היא חברת מותג לא פחות (ואולי אפילו יותר) מאשר חברת תכנה. מצב של שיתוף פעולה בו מותג אחר עלול להאפיל אל המותג המיקרוסופטי הוא לא מצב עניינים נורמלי עבורם.

כאשר העולם המונוליטי של מיקרוסופט מתערער מבפנים, למשתמשים יש צורך לבחון את החלופות. אם בודקים את החלופות, מתגלה יקום שלם של אפשרויות.

וירטוליזציה היא היכולת לדמות סביבת עבודה פיזית מלאה העומדת בזכות עצמה. הטכנולוגיה והתפיסה אינם חדשים, למעשה הם קיימים משנות ה-60, בסביבת ה-Mainframe של IBM.
בתחום מערכות המידע פותחו מערכות וירטוליזציה בעיקר עבור מרכזי המידע של חברות גדולות וחברות האינטרנט על מנת לנצל בצורה מקסימלית את משאבי המיחשוב ולחסוך עלויות תפעוליות. וירטאליזציה ברמת התכנה מאפשרת לספקי אינטרנט לתת שרותי איכסון אתרים בזול, כאשר מערכת מחשב אחת נראית לעולם כמספר של אתרים נפרדים ובלתי קשורים. וירטוליציה של חומרה איפשרה לארגונים גדולים להתקין מספר מערכות הפעלה ויישומים מלאים על אותה חומרה.

לוירטואליזציה מספר יתרונות בולטים:

• הפרדה בין המערכת ההפעלה לשרת הפיזי. תהליכי שדרוג או העברת חומרה הופכים להיות פשוטים יותר, היות וניתן להעביר את המערכת הקיימת לתשתית פיזית חדשה עם פחות בעיות תאימות.
• גיבוי יעיל יותר. היות ומערכת ההפעלה נשמרת כקובץ על השרת, ניתן למשוך אותה ולשמר תמונת מצב של המערכת בזמן נתון.
• שדרוג בטוח יותר. יכולת השימור של תמונת המצב מאפשרת לגבות ולשדרג ישומים או מערכת הפעלה, ולחזור למצב קודם בצורה מהיר ויעילה.
• ניצול יעיל יותר של משאבי חומרה: השקעה בבקרי RAID, ספקי כוח כפולים, מערכת UPS וזכרון על השרת הפיזי, והקצאת משאבים לפי הצורך לשרתים וירטואליים.

היכולת הזאת נבעה משני גורמים עיקריים. עליה בביצועים של רכיבי מחשב (בעיקר דיסקים ומעבדים), וכלי תכנה כמו VMware או Xen, היוצרים את הסביבה הוירטואלית.

מספר מגמות הופכות את הסביבה הוירטולית למעניינת עבור עסקים קטנים ובינוניים:

• הזמינות של מעבדים עם תמיכה מובנית ביכולות וירטואליזציה מבית AMD ו-Intel הפכו את Xen לשחקן מהותי בזכות היכולת להריץ מערכות הפעלה קנייניות (כמו Windows) בסביבה וירטואלית.
• רכישת VirtualPC והפצתו על ידי Microsoft הגבירה את התחרות.
• VMware, כתגובה הוציאה שני מוצרי וירטאליזציה חינם.
• שיפורים גדולים ביכולות ובממשקי הניהול של שרתים וירטואליים

המשמעות היא שעסקים קטנים ובינוניים יכולים לנצל טכנולוגיות של וירטואליזציה בעלויות סבירות.

דוגמה למבנה רשת לסביבה של 10 מחשבים:

סביבה פיזית:

• 10 מחשבים PC
• 3 שרתים פיזיים (שרת Windows SBS לדואר ושיתוף, חומת אש, נתב דואר לסריקת וירוסים וזבל)

המשמעות: 13 מערכות הפעלה לתמיכה וניהול ו-3 מערכות חומרה קריטיות היכולות להכשל.

סביבה וירטואלית:

• 10 מסופים
• שרת פיזי אחד המפעיל 4 שרתים וירטואליים

• שרת Windows SBS לדואר ושיתוף
• חומת אש
• נתב דואר לסריקת וירוסים וזבל
• שרת מסופים לישומים

המשמעות: 5 מערכות הפעלה לתמיכה וניהול, ומערכת חומרה קריטית אחת. יתרה מכך, היות ומדובר בשרת פיזי אחד, ניתן להשקיע מעט יותר ולקבל רמת זמינות גבוהה יותר על ידי השקעה ביתירות של דיסקים (בעזרת בקר RAID) ומניעת כשלים חשמליים (עם ספקי כוח כפולים ומערכת UPS).

מערכת וירטואליזציה לעסקים קטנים:

• שרת Virtual Server של מיקרוסופט
• תכנת VMware Server
• מערכת Xen
  

עסקים בינוניים יכולים גם לבחון את האפשרויות הבאות:

• מערכת VMware ESX
• גרסת Enterprise של Xen

משעה 9:00 עד שעה 14:00, כמעט כל מצגת דומה לקודמתה:

החלפנו HPUX/SUN/UNISYS ב-RedHat והמערכת טסה בחצי מחיר.

למעט ההרצאה של יורם גינת מ-IBM שהתיחס למודלים כלכליים של פיתוח ושל גלעד בן יוסף מקודפידנס, שהתיחסם לבדיקות נאותות לא הייתה כמעט כל התיחסות לסיבות לבחירה בקוד פתוח. הסיבה לכך כמעט ברורה מאליה. סיפורי ההצלחה הם של מערכות מידע שהחליפו פתרון ארוז אחד בשני. קופסה שחורה אחת בשניה. כמעט כל המערכות עדיין מפעילות את בסיס הנתונים Oracle, והגדיל לעשות נציג כלל, אשר פסל על הסף על מסדי נתונים חופשים ללא ניסון להצדקה. אף מציג לא הראה תהליך של בחירה וניסוי רציונליים.

אינני מהתנגדים למסחור של לינוקס (חלק ניכר מעבודתי הוא בתחום זה), ואני שמח לראות עוד חברות איכותיות כמו טקוס (מתרגמי OpenOffice), בנפיט וטנגרם, נותנות שרות ומסייעות בישום פתרונות מבוססים על קוד פתוח. אני כן מסתייג משימוש בשיטות שיווק והצגה מתחום התכנה הקניינית, של הסתרת קשיים והצגת מידע חלקי (יכולות XEN להפעלת מערכות מבוססות Windows או הצורך בגרסה "מאושרת" של לינוקס לקבלת תמיכה מאורקל).
מבחינתי, הארועים הבולטים הם:

• העובדה כי מרבית המצגות היו בתכנת Impress על מחשבים ניידים שהריצו לינוקס.
• נוכחות של נציגי קופות החולים (כולל קופת חולים כללית)
• פרסומות של מיקרוסופט

סיפור ההצלחה של מאפיית דודידוביץ, הוזכר רק אגב אורחה בתאור "המאפייה ההיא מחיפה".

לסקירה נוספת (ואוהדת יותר), ראו את מאמרו של ליאור קפלן.