קטגוריות
דעה

מס או עולה

רק להראות שאין חדש:

כְּעַן יְדִיעַ לֶהֱוֵא לְמַלְכָּא דִּי הֵן קִרְיְתָא דָךְ תִּתְבְּנֵא וְשׁוּרַיָּה יִשְׁתַּכְלְלוּן, מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא יִנְתְּנוּן וְאַפְּתֹם מַלְכִים תְּהַנְזִק
(עזרא ד, יג)

משמע, אם תתן לאזרחים להוציא את כספם כראות עיניהם, ישאר פחות למלכות. דא עקא, שבמלכות מדובר, ולא עוד שבמלכות זרה.

לפני מספר שנים, בתוכנית "רואים עולם" שודרה כתבה בעקבות חילוף מפלגת השלטון בפינלנד. במסגרת התכנית היה ראיון עם חוטב עצים שנראה כאילו ברח מהפקה של כיפה אדומה ((זקן פרא, כובע צמר, חולצת פלנל משובצת וגרזן עצום)). אותו חוטב עצים נשאל האם היה רוצה להיות שר בממשלה. חוטב העצים ליטף את זקנו, הרהר מעט וענה: "לא, יותר מדי אחריות, עדיף לי כאן".

חיכיתי חמש או שש דקות לשמוע את הצחוק. שלו, של המראיין, של מישהו. אבל לא. לא הייתה שמץ של אירוניה.

חלק ניכר מהמחאה החברתית של ימים אלו סובב סביב סוגיות המסים. האם נטל המס הוא גבוה או נמוך, את מי ועל מה צריך למסות ואיך צריך למסות. אנחנו רואים את מסים כאל עולה למלכות. האזרחים והממשלה הם ישויות נפרדות. מובילי המחאה הראשונים ניסו לשנות את הדיאלוג הזה, אך קשה לראות מי מהכנסת או הממשלה שהפנים זאת.

וינסטון צ'רצ'יל הבטיח לעמו דם, עמל יזע ודמעות. האם ישנו מנהיג פוליטי בישראל שיעיז לשאת נאום ממין זה היום ללא שיעשו ממנו חוכא ואיטלולא? מן הסתם לא, וזאת מהסיבה שבעוד שנטל המס ויוקר המחיה גבוהים, לא היה מספיק כסף להקים מערך כבאות שיוכל להתמודד עם שרפות הכרמל, להגן על הגבול הדרומי, לצייד את מערכת הרפואה הציבורית ולשמר (אם לא לשפר) את מערכת החינוך.

ולפני שינפנו לנו ביוון, איטליה או ספרד, יביטו נא באסטוניה. מדינה קטנה עם אויב היסטורי שהחליטה לאזן את כלכלתה בכדי להצטרף לשוק הארופי, במחיר כבר. אסטוניה עמדה בכך בזכות הדיון הציבורי והשקיפות של התהליך.

כאשר וורן באפט קרא למסות את העשירים, הוא מיד הותקף על ידי בעלי ענין וספקנים. אין בכך להפתיע. שני דורות של ניאו-ליברליזם פיתח בנו שריון עבה של ציניות. הן לגבי בעלי הממון והן לגבי השלטון.

בסיכומו של דבר מס הוא גבוה או נמוך לא רק ביחס להכנסה או למקום ממנו הוא נלקח, אלא קודם לכל למטרות להן הוא משמש. והמטרה הראשונה והעליונה היא הרווחה, הבטחון ואיכות החיים של האזרחים. שימור מסגרת התקציב, יציבות השוק ומאזן התשלומים הם כלים למטרה זאת. טומאס הנדריק אילווס הצליח לשכנע את עמו כי כלים אלו ראוים והמחיר משתלם. על ממשלת ישראל עדיין מוטל נטל ההוכחה.

ורק להזכיר למטילי האימה, הנה מבטו של ג'ון סטיוארט על שוודיה.

The Daily Show With Jon Stewart Mon – Thurs 11p / 10c
The Stockholm Syndrome Pt. 1
www.thedailyshow.com
Daily Show Full Episodes Political Humor & Satire Blog The Daily Show on Facebook
קטגוריות
דעה

קרנפים וסוסים

למרות מאמציהם של אנשים טובים, עבר המאגר הביומטרי לשלב ישומי. בתקשורת הכתובה זה הנושא לסיקור מועט, ובעיקר תחת התחום הטכנולוגי.

שלוש נקודות:

  1. המאגר הביומטרי הוא שלב נוסף בשחיקה של זכויות אזרח, ובאטימות של הממשלה לחובתה לאזרחיה. אטימות זו אינה יחודית לממשלות, אך לממשלות צריכה להיות החובה של השקיפות מול האזרחים, דבר שלא בא לידי במקומותינו, למעט ברמת ההצהרה.
  2. המאגר הביומטרי אינו מחויב המציאות, ואינו משרת כל מטרה נוספת, הוא יקר ומיותר.
  3. מקבלי ההחלטות הפגינו חוסר הבנה מהותי ויסודי של המשמעות של הקמת המאגר. כאשר שרלוק הולמס מנסה להרגיע את ראש ממשלת בריטניה כי מסמכים שנגנבו לא נמצאו אצל מרגלים ידועים, היה זה בעולם בו מידע היה כרוך במדיה הפיסית בו הוא אוכסן, ושיכפולו היה צרך זמן ומשאבים שלא היו זמינים בצורה נרחבת.

אסור לשתף פעולה עם המאגר הביומטרי. יש להתיחס למידע שימסר כגנוב ואבוד מהרגע בו ניתן. זאת היות וברגע בו יתגלה כי המידע נגנב, דלף או נמסר, יהיה זה מאוחר מדי לתקן כל פרצת מידע, תקנה קלוקלת או רשלנות של פקיד.

אין ספק כי חייהם של אלו שלא ישתפו פעולה עם מאגר המידע הביומטרי לא יהיו נוחים, הפקידים מולם הם יעבדו, כמו כלל האוכלוסיה, לא יקבלו תדרוך מקיף על אבטחת מידע, ולא יהיה להם הזמן, הסבלנות או הסמכות להתמודד עם אזרחים מודאגים. לא נותר אלה לקוות שכאשר נגלה כי האורווה נפרצה, לא היו בה יותר מדי סוסים, כי לא הקרנפים הם אלו שישלמו את המחיר.

קטגוריות
כללי

ספקנות וצרכנות

הרבה מים
הרבה מים

עירא אברמוב שם נפשו בכפו ויצא למחוזות ההומאופטיה לברר מספר סוגיות לקראת ארועי 1023 ((דרך אגב, ישנה תופעה קלינית של עודף מים, אבל אני סוטה מהנושא העיקרי)).

כצופה מן הצד, ושומע חופשי במבוא לכימיה, הדיון הוא משעשע. הומאופטים מאוד רוצים הכרה כשיטה מדעית, אך מול שאלות הבוחנות את עמידת ההומאופטיה במתודולוגיות מדעיות או שיטות המחקר הנובעות מהתודולוגיה המדעית מניסות אותם מיד למחוזות הניסים הנסתר והפסיכולוגיה.

בכניסה מקרית לסופר פארם הבחנתי במדפים של מוצרים הומאופטים שהתהדרו בתקינה של GLP, GMP, ISO וההצהרה "נבחן קלינית". למשך קרוב לשניה נדהמתי, עד שנזכרתי כי  ישנו גם מוצר של ביופט המתהדר באותם תקנים ((למעט, כמובן "נבחן קלינית", שבמקרה של ביופט מקבל משמעות אחרת)). את המוצרים של שתי החברות אינני חושב שאצרוך.

המונח הבעיתי הוא "נבחן קלינית".

בחינה קלינית היא בחינה של מוצר ((על פי רב מוצר פרמצבטי, אם כי מוצרי מזון וקוסמטיקה יכולים להכנס למבחנים ממין זה)). המבחנים בודקים את העמידה של המוצר בתנאי המבחן, מוצר נחשב כנכשל אם גרם לתופעה שלילית (Adverse Effect) או לא עמד בתנאי המבחן. דהיינו, מתן גלולות פלצבו בצבעים שונים יכולה לעבור מבחן קליני. מכאן שהביטוי "נבחן קלינית" בפני עצמו הוא חסר משמעות, אלא אם כן נוסיף אליו את ההתויה מולה היא נבחנה.

האם יש להבין מכאן שהומאופטים הם נוכלים? לא נראה לי שעירא סבור כך. הוא רק תמה כיצד רופאים ((בעלי תואר MD)), מסוגלים לתמוך בצורת טיפול שאינה עומדת בקירטריונים מדעיים. אני סבור שהתשובה פשוטה: רופא איננו בהכרח מדען. שבועת הרופא אינה מחייבת את הרופא לחשיבה המדעית, אלא לטובת המטופל. כפי שאנו מצפים מעורך הדין שיפעל לטובת מרשו או רואה חשבון לטובת לקוחו. אמנם רופא המתעלם מהמחקר המדעי בתחום הומאופטי, או מהעובדה כי המחקר הקליני הכולל חסיון כפול נוצר בגלל ההומאופטיה ((ופסל אותה)), נראה לי חשוד כרופא רע, הוא אינו בהכרח נוכל.

הנוכלות, אם כבר, קיימת ברמה העסקית, הממסדית וממשלתית. קופות החולים ורשתות בתי המרקחת מצאו לעצמן מקור הכנסה נאה נוסף. היות ואנו, כלקוחות, מצפים כי גופים אלו יפעלו לטובתנו, אנו מניחים כי המוצרים והשרותים מבוססים על שיקולים מדעיים ורפואיים טהורים. הרגולטור הממשלתי כושל פעמיים, היות ונסיונות בקרה ((כמו הדרישה כי מחטים המשמשות בדיקור יהיו סטריליות)) יוצרות גם הן רושם של מתן גושפנקא שאין לה אחיזה במציאות.

לא בכדי נזהרות חברות הפראמה הגדולות מתרופות "אלטרנטיביות". הן יודעות שמול התביעה היצוגית שתגיעה, לא יהיה להם כל ביסוס מדעי להשען עליו.

קטגוריות
מערכות מידע

תאמין לו, לנו זה יעלה יותר

יונתן קלינגר נבהל, ובצדק, מהתקציבים המתוככנים לחוק המאגר הביומטרי. ואין לי אלא להסכים איתו. כל מספר שיזרק בשלב זה יהיה בין אצבע רטובה ברוח לבין נל"ת ((ניחוש לפי התחת)). המספר החשוב בשלב זה הוא של שלב הניתוח של המערכת – צרכים, סיכונים וטכנולוגיות. המסמך של מרכז המחקר ומידע מודה כי המידע היחידי עליו הוא יכול להתבסס הוא עלות ההדפסה של תעודה, וגם כאן המידע חסר…

מאין, אם כן, המספרים?

  • מה העלות של ניתוח המערכת. כלל האצבע שלי הוא של שהעלות האופטימית היא של 10% מההערכה הפסימית ביותר לעלות הפרויקט. אם נניח כי ה"מערכת הראשונית" תעלה 1.7 מיליון ש"ח, ואם נניח כי אותה מערכת תשמש במקום ניתוח המערכת, הרי שהפרויקט הוא בעלות של 17 מיליון ש"ח להקמה.
  • הנושא הבא הוא תחזוקה. כאן כלל האצבע הוא של 15-20% לשנה, דהיינו, 2.5 עד 3.5 מיליון ש"ח לשנה.
  • הוסף את עלויות ההדפסה, ותגיע למספרים דומים של המרכז למחקר ומידע.

אלא מאי. מעלות חסרת ביסוס של הפרויקט הגענו לעלות של התכנון ומכאן חזרה לעלות הפרויקט, נבואה שאמורה להגשים את עצמה.

הבא נבחן מספר חלופי:

  • בבריטניה כ-65 מליון תושבים, ועלות פרויקט תעודת הזהות החכמה הוא ב-5.5 מליארד ליש"ט.
  • אם נניח את אותם משתנים לגבי ישראל, שלה כ-7 מליון תושבים, נגיע ל-3.5 מליארד ש"ח, וזאת בהנחה כי הבריטים יותר טובים מאיתנו בניהול פרויקטי מיחשוב גדולים, והתחשיב שלהם מתאים יותר למציאות.
  • נוסיף להנחה שלעיל את העובדה כי בישראל כבר קיים מנגנון של תעודות זהות ורישום, ואת העובדה כי לאזרחי המדינה יש כבר תעודות קיימות, כך שאין צורך בישום מהיר, נהיה אופטימיים עד מאוד, ונוריד את עלות הפרויקט ב-60%.

יותר ממיליארד ש"ח.

מופרך? חיזרו למאמר של יונתן קלינגר בו הוא מביא את דוגמאות לפרויקטים ממשלתיים אחרים.

ולסיום, השר שטרית הבטיח רמת הגנה של 11? לא ידעתי שהוא חסיד של ספינל טפ.

קטגוריות
מערכות מידע דעה כללי

מועצת גני תקווה מחלקת את פרטי הילדים במערכת החינוך לכל דכפין

מועצה אזורית גני תקוהככל עירייה ומועצה שמכבדת את עצמה ((ואת תושביה?)), מועצת גני תקוה שלחה לתושבים מסמך מסכם של פעילותה. היא אף הגדילה לעשות ושלחה את המידע כחלק מיומן שולחני מהודר לשנת 2011 בכריכה קשה ונייר איכותי.

בסוף היומן ישנו ספר טלפון של תושבי המועצה.

לאחר ספר הטלפון מופיעים כל תלמידי בתי הספר בישוב, ממוינים לפי בית ספר (או גן) וכיתה. בשמם המלא, כתובתם ומספר הטלפון שלהם. רק תמונה הייתה חסרה… הייתי מתנחם מעט מהעובדה כי חלק מהנתונים שגויים, אך היות ויש גם ספר טלפונים, והישוב איננו גדול, ניתן להצליב מידע בצורה קלה.

קצת מתמיהה מדוע מצאה המועצה לנכון לפרסם את כל הנתונים הללו על הנייר ((בעוד מאוד מתמיהה העובדה כי בחרה לפרסת אותם כלל….)), אך מבט חטוף על אתר המועצה מבהיר כי ככל הנראה פשוט חסרה להם הטכנולוגיה המתאימה.

הייתי גם מתלונן על הביזבוז של עצם הוצאת יומן שולחני בעידן זה, ועוד יומן לשנה האזרחית בישוב בו חלק ניכר מהאוכלוסיה דתי או שומר מסורת, אבל אלו נראות לי כרגע תלונות קטנוניות.