נטען כלפי כי אני חריף מדי בהתייחסותי ללקוחותי. יש יותר משמץ של אמת בכך. כאשר אני יושב עם עמיתים מקצועיים, סטטלר וולדורף יכולים להצטייר כאוהבי אדם מלאי אפטיה ופרגון.
חלק מזה נובע ממי שאני באופן אישי וחלק ממי שאני באופן מקצועי.
אני סבור כי חלק ניכר ממה שעושה אותנו בני אדם הוא השכל (אגודלים עוזרים, כמובן). בקטגורית השכל אני כולל סקרנות, יכולת ביקרותית והומור. תכונות אלו נעלות יותר כאשר ניתן להפנות אותם כלפי עצמך. באופן אישי אני נרתע ממי שאני סבור שלוקה בחוסרים בתחומים אלו (אני סבור! שימו לב לביקורת העצמית…).
מהצד המקצועי, אחד מחסרונותי הוא חוסר סובלנות לטמינת הראש בחול. מערכות מידע הוא תחום מורכב. כמעט מדי יום אני נפגש עם אנשים הבוחרים באחד מהמסלולים:
- בורות מוצהרת. בדרך כלל באה לידי ביטוי "אני לא מבין כלום במחשבים".
- עוינות. "אתם אנשי המחשבים מסבכים את הכל".
- תחרותיות. "אני יודע על מערכת שאתה אולי לא מכיר…"
הסיבה שטיעונים אלו צורמים לי, היא שהיא מגיע מאנשי עסקים ומנהלים. אותם אנשי עסקים ומנהלים לא היו ממהרים להפטיר אותם אם היינו מחליפים את המילה מחשבים במלה כספים, ביטוח או כח אדם. זאת אפילו כאשר התמחותם המקצועית או תחום העיסוק של חברתם אינו נוגע כלל לתחומים אלו.
מערכות מידע אינן מיכולות הליבה של חברות וארגונים רבים, אבל הן חלק מהותי מהיכולת שלהם להתקיים ולהיות תחרותיים. כאשר מנהל אינו רואה זאת, הוא הופך לנלעג.
יתכן כי אני יכול להיות חביב יותר. אבל אז לא אהיה אני.
2 תגובות על “קוטר!”
זו הבעיה שלי לאורך כל הפוסטים שכתבת בתקופה האחרונה: אני רוצה לומר משהו, אבל אין לי משהו ספציפי לומר בקשר לפוסטים עצמם.
אז אגיב באופן כללי, ואומר שאני פשוט נהנה לקרוא את מה שאתה כותב, ובהרבה מאוד מקרים גם מזדהה עם תחושותיך.
תודה. עצם התגובה גרמה לי לשמחה.
(חרדת הבלוגרים, אתה יודע, אולי כל הכניסות הן רק רובוטים, והמנויים הם אלו שכחו את החשבון שלהם).