מהיום הראשון שאני מתגורר בזכות עצמי (1988), יש לי חסכם. כאשר גרתי בבית צמוד קרקע היו לי טפטפות ושעון מים. ילדי מקבלים אמוק אם אני משאיר ברז פתוח בזמן ציחצוח שיניים. יותר מ-20 שנה אני דואג ((בקטנה)) למשק המים.
ועכשיו: קנס מים. אני האשם בזיהום מאגרי המים של ישראל.
להוסיף חטא על פשע, דורשת ממני הרשות המקומית דיווח על מספר הנפשות בבית, על מנת לחשב את זכותי למים במחיר הגיוני. אולי רצוי שאשים קופה קטנה ליד המקלחת והשרותים – לטובת אורחים.
מצד שני, אולי המידע הזה, בשילוב עם המעגר הביומטרי, יסייע במניעת פשיעה, כי הרי שום דבר בחוק הזה לא יקדם את משק המים בישראל.
קטגוריות
2 תגובות על “הגיעו מים עד גועל נפש”
ואני בטוח שאתה סומך על רשות המים המקומית שתשמור (כי בטוח יש להם מערכות אבטחת מידע) את כל פרטינו האישיים בבטחה.
אפרופו כל הרעש סביב המאגרים הביומטריים.
חלק ניכר מהרשויות המקומיות מוציאות את מערכות המידע שלהם למיקור חוץ. אני בספק שהמושג ממש מוכר להם…