עוצו עצה ותופר

זהירות, קרח דק.

לפני מספר ימים קיבלתי מלקוח מסמך סקר סיכונים שערכה עבורו חברת IT, מהגדולות בארץ. במעבר על המסמך הבחנתי במספר אי דיוקים ומספר נקודות שהוחמצו. יחסתי זאת לעובדה שהיקף הפעילות שנקבע על ידי הלקוח, לוח הזמנים והעובדה כי לחברה אין הכרות מעמיקה עם ההסטוריה של הלקוח. זאת עד שהגעתי לפרק ההמלצות.

המסמך מסתיים הסדרת המלצות, כולן מבוססות על מוצרים שאותה חברת IT מייצגת. כולל המלצה להשליך לפח אלפי דולרים של ציוד תקשורת של HP תמורת ציוד של Cisco. זאת עבור יישום של פונקציוליות הקיימת גם בציוד הקיים של HP.

לאור ההמלצות, חזרתי וקראתי את הסקר. אי הדיוקים וההחמצות קיבלו פתאום מימד אחר.

אני יועץ, איצס גייבר, A computer Meaven, אובר גיק.אני מוכר עצות למחייתי. אינני מוכר ציוד, ולמעט חריגה חד פעמית, עליה אני מצטער, אינני מוכר או מייצג תוכנה.

אני גם תמים, כנראה. אותו סקר בחן את את המערכת שאני תכננתי וסייעתי להקים. ציפיתי לביקורת. הייתי מוכן אפילו לביקורת חריפה (שהרי מדובר במתחרים). אבל לא לרשימת קניות הקובעת – בואו תשפכו כסף, וכל בעיותיכם יפתרו.

אי אפשר לבוא בטענות רק לאותה חברת IT בלבד. הלקוח בא אליהם בדרישה לפתרון. הוא לא בא אליהם עם בעיה או סוגיה מוגדרת. משל למה הדבר דומה. נכנס לו אדם לסוכנות רכב ומבקש לראות לו רכב. קשה לי לראות סוכן של פיאט מגרד בראשו ואומר ללקוח: "לפי צרכיך, סוזוקי או פורד יתאימו יותר לצרכך."

הבעיתיות מסתכמת במילה אחת – פתרונות. זאת הפכה להיות מילת קסמים. מרב פתרונות, שכחנו לברר מה הסוגיות….