מי צריך מנמ"ר

שתי רשתות קמעונאיות באנגליה ביטלו את תפקיד המנמ"ר. מאמר ברג'יסטר בוחן את תבונת ההחלטה הזאת. מרטין אתרטון מציג שלושה מודלים של מנמ"ר:

1. מערכות מידע כעבדים או כמרכז עלות – מנמ"ר חלש, הכפוף למנהל (כספים או תפעול), המגיב לדרישות של העסק.
2. מערכות מידע כנותן שרות פנימי – מנמ"ר חזק, המנהל את מערכות המידע כארגון בתוך ארגון.
3. מערכות מידע כחלק מההליך הארגוני – מנמ"ר המהווה חלק מתהליךקבלת ההחלטות של הארגון.

אתרטון רואה את המעבר בין השלבים כתהליך של התבגרות ארגונית. השלב השני הוא הוא השלב הקריטי. הארגון יכול להתקדם לשלב השלישי או לסגת לשלב הראשון. הבעיה, כפי שמציין ניקולאס קאר היא העלות של מערכות המידע מחד, והמורכבות מאידך. עיון במאמר של סינתיה רטיג', אליו מפנה קאר, מציע מודל חלופי לזה של אתרטון: מערכות מידע כשרות.

לכאורה, אין בכך חדשות מרעישות. מיקור חוץ איננו מודל חדש. החדשנות של הארכיטקטורה מונחית השרות (SOA) והתכנה כשרות (SaaS). היא במודל הלגו שלה. הלקוח בוחר מודולים של שרות מספקים שונים ואלו מתממשקים אחד עם השני. עם כל הרצון הטוב, קשה לראות של אורקל, מיקרוסופט וסאפ משתתפים ברצינות במודל שבו הלקוח יכול לבחור לעבור בקלות יחסית למודולים של חברה מתחרה. המודל העסקי שלהם יאפשר אולי תשלום חודשי, או תשלום לפי שימוש, וייתר חלק מההשקעה בתשתית((ואין לזלזל בהשקעה זאת)) , אך לא ייצר יותר חופש ללקוחות.

עם זאת, החזון של השרות דוחף אירגונים לראות את המנמ"ר כמיותר. תפקידיו של המנמ"ר יכולים לעבור ליחידת התפעול או הכספים. האם יש בכך מעבר לשלב 3 במודל של אתרטון, או לשלב 1?

לפי אתרטון, התשובה תלויה במטרות הארגון. אם המטרה היחידה היא לחסוך כסף ולהמנע משינויים, הרי יש כאן חזרה לשלב 1. הארגון טומן את ראשו בחול ונמנע משינויים ככל האפשר. אם, לעומת זאת, ההחלטה מתקבלת מתוך הכרה, וישנו רק שינוי של מיקום תחום ממערכות המידע ממלכה נפרדת לחלק מניהול החברה, הרי שיש כאן מעבר לשלב השלישי, והארגון פשוט פותר את עצמו מבוני האימפריות של מערכות המידע.

עסקים וארגונים קטנים ובינוניים מתמודדים אם הסוגיה ביתר שאת מארגונים גדולים. הדרג הניהול מצומצם יותר ונדרש לטווח גדול יותר של תחומי קבלת החלטות; ההשלכות של השקעה שגויה קשות יותר; תזרים המזומנים מצומצם יותר. חלק ניכר מההשקעה במערכות מידע, טוענת סינתיה רטיג', הן ענין של תקוה ואמונה. מנהלי עסקים קטנים ובינוניים הם חשדניים וחוששים מסיכונים. רובם יעדיפו להשאר בשלב 1. מודל התוכנה כשרות יהווה עבורם תרוץ מצויין לכך.