עזבנו בית ורצינו קריאת מונה חשמל. דא עקא שהמונה בארון נעול עם חלון ((לצפיה במונה ללא סיכון שזה יסתער עליך וינשך אותך)), והחלון שרוט ומזוהם.
התקשרנו לחברת החשמל וזכינו למענה קולי שהודיע : " לאזור חיוג 02, לחץ 1, לאזור חיוג 03, לחץ 2…." לאחר שעברנו אתגר אינטלקטואלי זה, ניסתה המערכת להעביר אותנו למוקד השרות של פתח תקווה. כאן הגיעה המערכת לקצה יכולתה הטכנולוגית, והחזירה אותנו לראשית התפריט. לאחר כשעה של מלחמת לחיצות הגענו למוקד השרות של פתח תקוה, שם סרבה מוקדנית חמוצת קול להאמין כי לא ניתן לקרוא את המונה. לאחר תחנונים רבים הסכימה לשלוח מאן דהו לבחון את הנושא.
לאחר מספר ימים שבנו והתקשרנו לבחון את המצב. הפלא ופלא, המערכת זיהתה את מספר הטלפון ושאלה באדיבות דיגיטלית אם האם מספר החוזה הוא כזה וכזה. היות והמספר היה של החוזה בדירה החדשה השבתי בשלילה, והתבקשתי להקיש את מספר החוזה. מיד נחפזה המערכת וניתבה אותי למוקדנית חביבה ואדיבה שהקשיבה לסיפור בהבנה והזדהות עמוקים.
אבל, כאשר תהיתי לגבי מועד הגעתו של אותו מאן דהו ((הידוע במקומותנו גם בשם "הג'ינג'י עם המפתח")), התנצלה המוקדנית מקרב לב כי לא תוכל לעזור, היות והיא נמצאית במוקד באר שבע, והישועה רק במוקד פתח תקווה. על מנת לסייע בידי היא ביקשה להעביר אותי למוקד האמור. העברת השיחה הובילה אותי חזרה למבוך ניתוב השיחות….
אני עדיין במרדף אחר חברת החשמל. ובכל פעם שאני מניח למערכת לנתב את השיחה, אני מגיע למוקדניות החביבות של באר שבע. כאשר אני מנתב את המערכת לפתח תקווה, או כאשר אני מניח לבאר שבעיות החביבות לנתב אותי לשם, אני ממתין עד בוש או זוכה לתשובות חמוצות ולא ענייניות.
אין לי אלא להסיק כי שמעון פרס ((בימיו כשר לפיתוח אזורי הספר)), פעל רבות לקיום משנתו של בן גוריון…