mailprofile

אין דבר כזה טכנופוביה

גל מור מזכיר את המושגים טכנופוביה ואוריינות באותו מאמר הנוגע לחוק סינון האתרים.

אני מסתייג מהשימוש במושג טכנופוביה. פוביה היא מצב פסיכיאטרי. יש לה תופעות רבות, דיבור שטויות אינן אחת מהן, זהו סמפטום של בורות.

בכנס עסקים קטנים של דה-מרקר לפני כשנתיים ביכה אחד הדוברים – בעל בית דפוס – את מצב שוק העבודה. הוא לא יכל למצוא עובדים המסוגלים להפעיל את מכונות הדפוס המתקדמות, משובצות המחשב, שלו. נשמע מדהים, כאשר כל ילד יושב בממוצע שלוש שעות ביום מול ICQ.

הדיון גם מעלה בדעתי את מכשירי הוידאומט. על מנת להגן על רגשותנו, מציבים רבים מהם את סרטי התועבה מתחת לגובה העיניים, שלנו; בדיוק בגובה העיניים של ילדנו.

בימי ילדותי העשוקה ונטולת הדיגטליות לא היו הסכנות הללו. יצאנו לאוויר הפתוח. את הקייץ הייתי מבלה אצל סבי וסבתי בתל אביב. האוויר הפתוח כלל גם שיטוט בכיכר אתרים. מה מבין ילד ירושלמי…

7 תגובות ל-“אין דבר כזה טכנופוביה

  1. השימוש במילה טכנופוביה הוא לרוב אירוני. הרי ברור שאני לא חושב שהאנשים האלה סובלים מבעיה פסיכיאטרית. השימוש העיקרי במילה היום הוא לתיאור חשש חברתי ולא קליני מהטכנולוגיה.

  2. אני לא מסכים. אני רואה וראיתי הרבה פחד אמיתי משימוש במחשב. הפחד משימוש מוביל כמובן לבורות טכנולוגית. וזה לא משנה מי המשתמש.

    • מספר השגות:
      1. ישנו הבדל מהותי בין פחד לחרדה, ויש להזהר משימוש בלתי מובחן.
      2. הבורות היא מובילה לפחד.
      ואחרון אחרון חשוב:
      3. הבעיה שלי היא לא עם משתמשי קצה – הבעיה היא עם מקבלי החלטות. עם הבורים והפחדנים שבניהם, ועם אלו שמעודדים את הבורות ואת הפחדנות.

      • גיל, בתאור שלך כיסית את רוב מקבלי ההחלטות בארץ 🙂
        מניסיוני, מעט מאד מקבלי החלטות בארגונים מכל הגדלים (כולל בארגונים הכי גדולים במשק) מקבלים א ההחלטות שלהם בנושאי טכנולוגיות המידע בצורה מושכלת. כל מי שעבדתי אתו קיבל החלטות מהיסטריה ופחד..

        • הייתי רוצה להאמין כי זה לא כך.
          האם זה יחודי לתחום מערכות המידע?
          האם הבעיה היא מקבלי ההחלטות עצמם, אם שמה היועצים או מקורות המידע שלהם?

          • תראה, אני מכיר מקרוב את תחום מערכות המידע, לא מכיר ממש תחומים אחרים כדי לשפוט.
            אבל אני יכול להגיד, מידיעה אישית, שגם במקומות כמו מערכת הביטחון (במקומות הרגישים ביותר שלה) מקבלים החלטות כמו הצרות שלי.
            ראיתי איך מקבלים החלטה על מערכת הצפנה לאחת מהיחידות הסודיות ביותר על סמך שיחה עם איש מכירות ובלי בדיקה של אנשי מקצוע.
            הסיבה היא לא תמיד בורות, לפעמים זה בא ממקום של "על יותר מדי אבטחה לא יכעסו עלי" או שיקולים פוליטיים כאלו ואחרים…
            עצוב אבל זה המצב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

jobs