תגית: חינוך

tour

עולם ישן עד היסוד נחריבה

שרות גדול לעולם עשתה תעשיית המוזיקה לעולם כאשר הרגה את נספטר. נפסטר קמה לתחיה כשרות מסחרי בתשלום הגון.

נפסטר הייתה מוקד של שיתוף קבצים. השרתים שלה לא החזיקו את התוכן עצמו, אלא אינדקסים שהפנו למיקום האמיתי של הקבצים. מטרה קלה לאיתור וסגירה. כאשר השרתים לא תפקדו, לא ניתן היה לשתף את הקבצים.

שתי תוצאות, לכאורה הפוכות, היו למהלך:

  1. מערכות שיתוף הקבצים הפכו ליעילות יותר על ידי ביזור של הקבצים והמידע על מיקום הקבצים. בנוסף נוספו תכונות של הצפנת מידע, המונעות מעקב על התוכן של המידע.
  2. מסתבר כי ניתן למכור שירים בודדים בדולר. אפל הוסיפה לכך את ה-iPod ו-iTunes, והנה שוק נוסף.

למה לכאורה. היות והמלחמה נמשכת. במקום נפסטר, יש את מפרץ הפירטים. וכאן נוסף התעוב הארופאי לתרבות התאגידית האמריקנית. מתעוב זה התפתח ויכוח על זכויות שימוש וחופש המידע והפרט. לי, אישית, לא ברור הקשר המיידי בין חופש המידע לזכות להפר זכויות יוצרים, אך מתוך שלא לשמה בא לשמה.

הצביעות חוגגת גם בצד השני. ראו את ויאקום מול יו-טיוב.

news

טכנולוגיה לחינוך או חינוך לטכנולוגיה

מועצת גני תקוה משתתפת בפרויקט מ.ש.י. (קובץ PDF), בו רוכשים ההורים בשיתוף המועצה מחשב נייד לכל תלמיד. התוכנית לא עברה ללא בעיות וביקורות. כהורה לילד המשתתף בתכנית גם אני הייתי מוטרד. מחד גיסא, אני מעוניין כי ילדי יחשפו לכלי מערכות המידע בגיל צעיר יחסית וילמדו לנצלם לטובתם, מאידך גיסא נראה כי השותפים בפרויקט לא הצליחו לייצר סביבה תקשובית מתאימה.

נכון, אני חכם לאחר מעשה. נחשפתי לפרויקט בשלב מאוחר, כאשר החומרה, התכנה והתשתית כבר הוקמו, וסברתי כי לקום ולנסות לעצור את הפרויקט יהיה מזיק יותר מאשר לאפשר לו להתקדם. זאת מתוך הכרות של הבירוקטיה הארץ ישראלית, המניחה כי עדיף שיהיה פרויקט מתוקצב, פעיל ולא יעיל, מאשר שלא יהיה פרויקט כלל.

אספתי מספר הרצאות מ-TED, העוסקות בנושא. מהן אפשר ללמוד על מספר סוגיות הדורשות התיחסות:

  • תשתית – תקשורת, חומרה ותוכנה.
  • העברת ידע תפעולי – לתלמידים ולמורים
  • ניהול התכנים החינוכיים

פרויקט מחשב נייד לכל ילד, של ניקולס נגרפונטה עוסק בתשתית. הפרויקט נועד ליצר מחשב בעלות של 100$ שיופץ למדינות מפתחות. בעוד שהעלות כיום עדיין מעט גבוהה יותר, עדיין מדובר במחיר נגיש. מעבר להישגים הטכנולוגיים של המחשב שימו לב לקריאתו של נגרפונטה להחזרת לימודי התכנות לתכנית הלימודים הבסיסית.

בתקופה מסויימת היה ניתן לרכוש מחשבי XO במסגרת "קנה אחד, תרום אחד". למרבית הצער, תכנית זו נסגרה. יתר על כן, מדינה ישראל איננה נחשבת למדינה מתפתחת ולכן איננה על המפה של התכנית. עם זאת, מחשבי ה-NetBook ההופכים להיות פופולרים יותר, שואבים את השראתם ממחשבי ה-XO.

לגבי העברת ידע, הרצאתו של סוגטה מיטרה מראה כיצד ילדים מסוגלים לא רק ללמוד להפעיל מחשבים, אלא גם ללמד ילדים אחרים, וכפועל יוצא גם ללמוד וללמד מיומנויות נוספות, כמו אנגלית. משעשעת במיוחד הפניה של ילדה שלאחר חצי שנה מאז נחשפה לראשונה למחשב, דרשה שידרוג.

מעניין כי פרויקט זה לכאורה סותר את הרעיון של מחשב נייד לכל ילד. כאן הדגש הוא על שיתוף (הן של הידע והן של הטכנולוגיה) והסביבה הפומבית של ככר הכפר, לעומת הסביבה הבית ספרית.
לגבי התכנים, ריצ'רד בארנוויק, מציע מודל של קוד פתוח להפצת ידע חינוכי:

מה בין כל הרעיונות שלעין לבין פרויקט מ.ש.י.?

  • מחשבים כבדים – מהסדרות המיועדות לאנשי עסקים, עם תכנות קנייניות. התכנות הקנייניות אין מאפיינות רק את התכנות המותקנות על המחשבים, אלא גם את אתרי האינטרנט המשרתים את התלמידים והמורים.
  • התבססות על גופים מסחרים להחלטות הטכנולוגיות, והעובדה כי מפיצי התכנים הם גופים מסחריים לשם רווח, שלא בקלות יוותרו על מקור ההכנסה הנאה.
  • חוסר בתכנים. מנגנון הפצת התכנית והתוכניות עדיין מסורבל ומבוסס על טקסטים מודפסים.
    דוגמה לכך היא הדיון סביב החזרת ספר הסטוריה בגלל ויכוח על הצגת הצד הערבי של הגירוש של 1948. הצגת הטקסט מוקדם בפלטפורמה פתוחה, כמו גם האפשרות לתקנו או לשנותו מיידית (ולא משנה אם אתה בעד או נגד), הייתה חוסכת לא רק כסף, אלא גם מבוכה.

האם בעקבות זאת אני קורא לביטול התכנית? בהחלט לא. אבל יש להכיר בכשלים שארעו ולתקנם:

  • מחשבים קלים עם מערכות הפעלה קלות וחופשיות.
  • אתרי אינטרנט מותאמית תקן.
  • טקסטים מכוונים ולא מודפסים.
  • עידוד עבודה משותפת על שעורי בית.
  • לימודים טכניים (תכנות ותפעול), למורים, לתלמידים ואולי גם להורים.
contact
podcast

תמונה שווה 101 מילים

לפני חודש דחו בתי ספר בפתח תקווה תלמידים אתיופיים.
לפני שנים רבות ביקרתי בבית הספר התיכון של ליטל רוק, ארקנסו. בשנת 1957 סירב בית הספר לקבל תשעה תלמידים שחורים. הממשל האמריקני לא ניפנף באיומי תקציב ולא ניסה דיונים פשרניים:

ברגישות ובנחישות

ברגישות ובנחישות

52 שנים מביטול ההפרדה בבתי ספר האמריקנים. חודש בישראל.

יאאלה התלהמות

כותרת מכלכליסט:

science_rules

איזה פחד! טכנוקרטיה.

אופס. בעצם לא. אין כאן קריאה לביטול המערכת הדמוקרטית, אלא טענה בסיסית יותר:

מכיוון שאי אפשר לסמוך על הרצון החופשי של בני אדם, שאינו בהכרח מוביל אותם להחלטות הנכונות להם או לאחרים, יש להעביר חלק מכובד המשקל הזה לידי הרשויות; ומכיוון שאין שום סיבה להניח שברשויות – מהמחוקקים ועד הפקידים – יודעים לקבל החלטות נכונות, צריך להכניס לתמונה את המדענים. רק על סמך הידע שנצבר בתחומי המחקר השונים, טוען טראוט, באמת אפשר יהיה לגרום לבני אדם לשנות את העולם.

מדוע הכותרת ההיסטרית. האם הכותב חושב שקוראיו טיפשים1? כל מה שמתבקש הוא שפוליטיקאים יתנו משקל יתר לאנשי מקצוע שאינם סוקרי דעת קהל.

  1. ניתן לקרוא את התגובות ולהגיע למסקנות באופן אישי []
home

מסימני הזמן והגיל

הסברתי לעובד שלי:

בימי צעירותי, אנחנו, אנשי system הצעירים היו בעלי חזון, נמרצים ואנרגטים. הדבר היחידי שמנע מאיתנו לישם את הפתרונות המתקדמים והיעילים ביותר היו מנהלנו השמרניים וחסרי המעוף.
היום אין זה ככה. אתם, אנשי system הצעירים חסרי אחריות הנסחפים אחר כל צעצוע חדש ללא מחשבה. הדבר היחידי המונע מכם להוריד את החברה ביגון שאולה הם אנחנו, המנהלים השקולים ובעלי הניסיון.

החוצפן צחק עלי.

מוקדש לכבוד היו"ר.

advertise
suggest