קטגוריות
דעה

עולם ישן עד היסוד נחריבה

שרות גדול לעולם עשתה תעשיית המוזיקה לעולם כאשר הרגה את נספטר. נפסטר קמה לתחיה כשרות מסחרי בתשלום הגון.

נפסטר הייתה מוקד של שיתוף קבצים. השרתים שלה לא החזיקו את התוכן עצמו, אלא אינדקסים שהפנו למיקום האמיתי של הקבצים. מטרה קלה לאיתור וסגירה. כאשר השרתים לא תפקדו, לא ניתן היה לשתף את הקבצים.

שתי תוצאות, לכאורה הפוכות, היו למהלך:

  1. מערכות שיתוף הקבצים הפכו ליעילות יותר על ידי ביזור של הקבצים והמידע על מיקום הקבצים. בנוסף נוספו תכונות של הצפנת מידע, המונעות מעקב על התוכן של המידע.
  2. מסתבר כי ניתן למכור שירים בודדים בדולר. אפל הוסיפה לכך את ה-iPod ו-iTunes, והנה שוק נוסף.

למה לכאורה. היות והמלחמה נמשכת. במקום נפסטר, יש את מפרץ הפירטים. וכאן נוסף התעוב הארופאי לתרבות התאגידית האמריקנית. מתעוב זה התפתח ויכוח על זכויות שימוש וחופש המידע והפרט. לי, אישית, לא ברור הקשר המיידי בין חופש המידע לזכות להפר זכויות יוצרים, אך מתוך שלא לשמה בא לשמה.

הצביעות חוגגת גם בצד השני. ראו את ויאקום מול יו-טיוב.

קטגוריות
דעה

15 אגורות של תהילה

סיפור ששמעתי מחבר

שכירה שמאסה בשכרה הנמוך, מעסיקה הנמוך ואולי גם בדימוי עצמי נמוך החליטה לבחון קריירה חלופית ביבוא. היא מצאה מוצר צריכה אותו ניתן ליבא לישראל בעלות נמוכה ב-15 אגורות מזה של אותו מוצר צריכה הזמין בארץ ((מדובר במחיר הסיטונאי, כמובן)). היא החליטה לייבא את אותו מוצר צריכה, וכיום היא מרוויחה פי x ((לא זוכר את המספר המדוייק)), עובדת y שעות פחות, ושמחה בחלקה.

פער המחיר של אותו מוצר צריכה נובע, כמובן, מעלויות היצור הזולות יותר של המוצר בארץ המקור שלו, בין השאר מחוקי שכר מינימום ותעסוקת נוער גמישים יותר מבמקומתנו.

על פניו, סיפור נאה של יזמות. לא רק שיפרה נשואת הסיפור את מצבה, אלא מן הסתם גם יצרה פרנסה למספר אנשים נוספים (עמילי מכס, מובילים וכיו"ב), והורידה את עלותו של מוצר צריכה, שגם אם לא הגיעה ליצרן הסופי, העלה את הרווחים של המשתמשים בו מול הצרכן, ללא פגיעה כלכלית בצרכן.

עם זאת, מנקרת בראשי המחשבה, מה עם אותם אלו שיצרו ומיצרים את אותו מוצר צריכה בארץ?