רכישתה של VMware על ידי Broadcom הייתה יכולה להראות כעוד תהליך של מיזוג בין חברות בדומה למיזוג של Dell, EMC ו-VMware בשנת 2015. אז הייתה זאת עסקת מיזוג מהגדולות של עולם הטכנולוגיה. השילוב הזה הציב את Dellבמקום מיוחד מבחינת היכולת שלה להציע פתרונות בתחומי השרתים, האכסון והווירטואליזציה. עם זאת, מבנה העסקה הותיר בידי VMware שליטה בהתנהלות שלה מול לקוחות ובקביעת מדיניות פיתוח. מול לקוחות, Dell ו-VMware הציגו חזית של שותפות עסקיות, ולא של חברת ענק, וניתן היה להתנהל מול כל אחת מהן בנפרד.
העסקה הקודמת נבעה ממיקומן של שתי החברות כדומיננטיות, כל אחת בתחומה, Dell בתחום החומרה, ו-VMware c בתחום הווירטואליזציה. הדומיננטיות של VMware, עם שליטה של בין 41 לבין 45 אחוז משוק הווירטואליזציה, באה לידי ביטוי בשינויים בתמחור במהלך השנים. עם זאת, VMware השאירה מקום לעסקים קטנים (עם מסלול ה-Essentials), עסקים זעירים (עם אפשרות לשימוש ב-ESXi חינם) וחובבות או נותנות שרות עם VMUG Advantage. במקביל נוצרה סביבה של מוצרים שעבדו יחד, או התממשקו, עם המוצרים של VMware. חלקם השלימו תכונות שחסרו ב-VMware וחלקן חיברו את VMware לכלים ארגוניים וניהוליים הנמצאים בשימוש בארגונים מסוג ה-Enterprise. VMware גם עודדה קבוצות משתמשים עצמאיות והנגישה מידע טכנולוגי רב ללא קשר לסוג המשתמשים.
הרכישה על ידי Broadcom שונה. המדיניות של Broadcom היא למקסם את מסלולי ההכנסה הגדולים של החברה הנרכשת, על ידי התמקדות במוקדי ההכנסה הרווחיים ביותר (בעיקר מכירות רישיונות שנתיים בחברות גדולות) וצמצום מוקדי עלות (בעיקר בפיתוח, שיווק ותמיכה). פיטורים לרוחב VMware כבר התחילו. פיטורים לאחר רכישה הם אירוע לא ייחודי, היות ולשתי החברות יש עובדים המבצעים תפקידים מקבילים, בעיקר במטות. רק עם הזמן יהיה ניתן לראות מה ההשלכות של הפיטורים. את השינויים במדיניות המכירות וקשרי הלקוחות כבר אפשר לראות. הקורבן הראשון הוא אפשרות השימוש החינמית ב-ESXi. ליתר דיוק, אפשרות ההורדה שלו מאתר VMware. משתמשים קיימים לא סובלים הפרעה בפעילות, אבל הם מאבדים את היכולת לשדרג לגרסאות חדשות יותר.
העליות במחירים הגיעו גם הן. ההשפעה העיקרית שלהם היא על עסקים קטנים ובינוניים, בעיקר על נותני שרות ענן קטנים, המסתמכים על VMware כתשתית במסלול ה-VSCP. במקביל. VMware מבטל את הרישיונות הקבועים, ועוברת למודל תמחור שנתי. במודל הישן, נמכרו רישיון ושרותי תמיכה בנפרד. שרות התמיכה הבטיח גם עדכוני גרסה, אבל אלה לא היו נחוצים לתפקוד התכנה. VMware אינה היחידה בסוג כזה של מעבר (Adobe עוררה רעש כאשר עברה למסלול כזה, ו-Microsoft דוחפים משתמשים למעבר למסלולי Microsoft 365), אך Broadcom במקביל גם מבטלת את המסלולים הזולים יותר, כמו חלק ממסלולי ה-Essentials. שינוי זה מקפיץ את עלות התפעול של עסקים קטנים ובינוניים, שעכשיו צריכים לשלם על מסלולים המיועדים לחברות גדולות יותר.
לקוחות אינם מרוצים, אנשים טכניים אינם מרוצים, והמתחרים שמים לב, ומציעים הצעות בהתאם.
מה אמורה בעלת או מנהלת העסק, או מנהלת המחשוב לעשות עכשיו? ישנם מספר גורמים שישפיעו על סוג ההחלטה ועל הזמן המתאים לה.
האם התמחור החדש משנה את עלויות התפעול, או עלול לשנות את עליות התפעול בעתיד?
Vmware פרסמו רשימה של רישיונות הצפויים להשתנות. הרשימה היא מקום טוב להתחיל את הבדיקה. אבל אי אפשר להסתמך עליה בלבד, היות שיש התפתחויות מעבר לשינויי מודל התמחור והתמיכה. Dell, למשל, ביטלה את חוזה שיתוף הפעולה שלה עם VMware שנתיים מוקדם מהצפוי. שינויים ממין יכולים להשפיע על תמחור של מוצרי VMware שנרכשו דרך שותפים בטווח הקרוב, ועל תאימות וזמינות בטווח הארוך. בנוסף, Broadcomמוכרת חלק מהמוצרים לחברות אחרות. מחלקת ה-End User Computing, למשל, נמכרה ל-KKR. המחלקה כוללת מוצרים כמו Aria ו-Horizon. ההשפעה כאן יכולה להיות שונה, ורחבה יותר מעבר לעלות המוצר. עתיד המוצר, מבחינת פיתוח ותמיכה, עלול להיות שונה מאוד מהמצב הנוכחי.
אם את במסלול Essentials עם תמיכה, סביר להניח שכן: עלויות התפעול משתנות, או עלולות להשתנות בעתיד. אם את במסלול VMware vSphere Standard, אולי, אבל אם הרישיון היה כבר במסלול subscription, יכול להיות שלא.
אם צריך לבצע שינוי, מה ההשלכות של השינוי?
ל-VMware יש ממשקים עם הרבה מוצרי תכנה, חומה, ספקים ושירותים. אם ישנה מערכת או שרות הממשקים ל-VMware בארגון, צריך לבדוק מה ההשלכה של השינוי בממשק הזה. אם, למשל משתמשים ב-VEEAM לגיבוי, או NetApp לאכסון, האם פתרונות אלו יתאימו למערכת וירטואליזציה אחרת, ואם יתאימו, האם תהיה השלכה על העלות או התפעול של אותו פתרון. לא ידוע מה תהיה השפעה של השינויים הללו על אותם ממשקים. כפי שציינתי קודם, חלק מהשינויים לא יהיו גלויים באופן מידי, אלא יהיו פועל יוצא של שינויים ב-VMware אותם תבצע Broadcom במהלך החודשים, ואולי אף השנים הקרובות.
אם צפויה השפעה, מתי היא תקרה?
סביר להניח המפגש הראשון במסלולים והתמחור החדשים יקרה, עם חידוש חוזי התמיכה. אם אין לך חוזה תמיכה, ההתקלות תהיה עם צאת הגרסה הבאה. זה מצבן של אלו המשתמשות בגרסה החינמית של ESXi, או שלא חידשו את חוזי התמיכה שלהם. אפשר לפנות לנציגי המכירות, או השותפות העסקיות של VMware, אבל לא בטוח שלהם תהיה תשובה מובהקת.
מה יהיו עלויות ההחלפה?
כאשר בוחנים מוצרים חלופיים, העלות הישירה של רישוי התכנה הוא רק רכיב אחד. אפילו אם מוצר מתחרה מציע מחיר עדיף מבחינת הרישוי עלויות המעבר יכולות להיות גבוהות. העלויות שכדאי להביא בחשבון הם זמן של עובדי החברה, הדרכה, ועלות נשות מקצוע חיצוניות שיקראו לסייע בהמרת התשתית והסבת המחשבים הווירטואליים. לפעמים יש צורך בחומרה או תוכנה נוספת, כתחליף לתכנה או חומרה קיימת, או אולי אפילו באופן זמני לצורך ההסבה.
נקודות מרכזיות הן תאימות החומרה הקיימת לתכנה המתחרה, מה השינויים שצריך לעשות בממשקים למוצרים אחרים.
האם כדאי להחליף?
לאחר בחינת הגורמים המשפיעים, יתכן כי היקף ההשקעה בשינוי, בזמן וכסף, לא ינטרל את השפעת עליות המחירים והשינויים האחרים. כמו כן יתכן כי חלק מהגורמים המשפיעים יבוא לידי ביטוי בעתיד, ואז כדי להכין תכנית מעבר בסיסית, את התוכן (המוצרים והשירותים בהם יהיה צורך בפועל) להוסיף בעתיד. בכל מקרה, מנקודה זו ואילך, כדאי לבחון כל השקעה עתידית גם בהקשר של ההשלכות של המוצרים של VMware.
אם מצאת שההחלפה כדאית, או נחוצה, מה התחליף?
בעוד שהמתחרים ישמחו להציע חלופות, חלקם גם מנצלים את ההזדמנות לישר קו עם חלק מהתהליכים אותם עוברת VMware.חברות כמו Nutanix, Scale Computing ו-Verge.io יציעו חלופות לתחום התשתיות של VMware, Citrix, תנסה לתפוס את נתח השוק של VMware בעולם שולחנות העבודה הווירטואליים, ספקיות הענן גם הן יצטרפו, מן הסתם, עם הצעות בשני התחומים.
שני שחקנים מעניינים שלא זוכים כמעט להתייחסות בעיתונות העסקית, הם proxmox ו-xcp-ng. שני הפתרונות מפותחים כקוד פתוח ומציעים שרותי תמיכה בתשלום. נראה שסיקור הפתרונות האלה בעיתונות העסקית נדיר כל-כך כי לחברות המדוברות אין נוכחות בבורסות.
Proxmox קיימת משנת 2005 והמוצר שלה, Proxmox Virtual Environment מבוסס על טכנולוגית KVM ו-LXC לצורך וירטואליזציה, CEPH לניהול אכסון מבוזר, ושימוש ב-zfs או LVM לניהול אכסון מקומי. כל זאת עם מעטפת ניהול מבוססת Web שאינה דורשת שרת ייעודי. כמו כן ישנה תמיכה מובנית במאגדים (clusters), כולל מעבר חם בין שרתים, או הפעלת מערכת מחדש על שרת אחר במקרה של כשל. ל-Proxmox יש מערכת גיבוי מובנית היכולה לגבות לדיסק מקומי, או לרשת המקומית. במידה וצריך גיבויים בין אתרים, או תהליכי גיבוי מורכבים יותר, ל-Proxmox יש תכנה נלוות,Proxmox Backup Server, המאפשרת גם גיבויים לאתרים מרוחקים, לקלטות וחוקים לשמירה על גרסאות.
XCP-NG מבוססת על פרויקט Xen, הקיים מאז2003. הפרויקט היה התשתית של שרותי המחשוב של AWSוספקי שרותי ענן נוספים. הפרויקט הפך לחברה מסחרית, שנקנתה על ידי Citrix, ולוותה על ידי קרן שנועדה להגן על הקוד הפתוח.. עבודת התמיכה והפיתוח של Citrix לא זכתה להערכת המשתמשים, ופרויקטים חלופיים קמו, אחד מהם הוא XCP-NG של חברת Vates. בעוד XCP-NG אינו כולל את יכולות ניהול האכסון שמובנות ל-Proxmox, יכולות ניהול המאגדים שלו רחבה יותר, ודורשת מחשב מנהל (בדומה ל-vCenter), היכול לנהל מספר רב של מאגדים ממשק ניהול אחד. גם כאן ישנה מערכת גיבוי מובנית.
למרות שהמצרים מבוססים על טכנולוגיות ותיקות ומוכחות, חדירתם לשוק הייתה איטית ומצומצמת. וזאת ממספר סיבות:
VMware שמה דגש על משתמש הקצה מהתחלה עם מוצרים VM Workstation ו-VM Server. מוצרים אלו לא התבססו על יכולות מיוחדות של החומרה, והיו בעלי ממשק נוח לשימוש. VM Server גם היה חינמי, וקל להתקנה, מה שיצר בסיס משתמשים.
המימוש של טכנולוגיות KVM ו-Xen היו זקוקות למעבדים חדשים (פנטיום 4 עם יכולת VT, שלא היו מספיק נפוצים בתחילת שנות ה-2000) לממש את מלוא יכולתם, וגם אז נדרשה רמת ידע גבוהה למדי לתפעל אותן. XCP-NG ו-Proxmox הוסיפו לטכנולוגיות לא רק ביצועים, אלא גם ממשקי ניהול מתקדמים יותר, אך בשלב זה, VMwareכבר הייתה מובילה, והעובדה כי היא המשיכה לחלק בחינם את ESXi (שהחליף את VM Server), שמרה על מיקום זה גם אם במהלך השנים המחירים של VMwareעלו. עליות המחירים נבעו בין השאר מהיכולת של שרתים מודרניים להכיל יותר ויותר מחשבים ווירטואליים, דבר שפגע ברכישת הרישיונות. לא הזיק של-VMware כבר הייתה אחיזה איתנה בשוק, ונשות מקצוע עם שליטה ב-VMware לא היו חסרות.
שיפורי הביצועים הללו באו לידי ביטוי גם במחשבים המיועדים לשוק הביתי. מעבר לכוח העיבוד, נוספו עוד שלוש תכונות למחשבים המודרניים: גודל מינימליסטי, צריכת חשמל נמוכה, ומאוררים שקטים. התפתחה תופעה הנקראת homelabbing, שבה חובבים ונשות מקצוע מקימים לעצמם תשתיות מחשוב בבית. התופעה התגברה בזמן הקורונה. תרמו לה אימוץ טכנולוגיות של ״בית חכם״, עליה במודעות של משתמשים לפרטיות המידע שלהם וזיהוי התשלומים החודשיים לשרותי ענן כתחום שבו ניתן לחסוך. שתי מגמות אלו הביאו משתמשות ללמוד וליישם תשתיות פרטיות של מערכות מידע, במקום להסתמך על שרותי ענן. תופעות דומות היו גם העולם העסקי, אבל במידה מצומצמת יותר. מנהלים עדיין מעדיפים פתרונות מוכרים יותר. כפי שהיו אומרים פעם: No one ever got fired for buying IBMֿ, ולא משנה כמה יגידו ויכתבו כי זה ביטוי שעבר זמנו.
ל-proxmox ו-xcp-ng יש יתרון מובנה על מוצרים אחרים באותו תחום: מסלולי יציאה. הראשון צריך להיות מובן מאליו: אלו תכנות המפותחות במודל של קוד פתוח. כפי שגילתה Citrix, אם יש אי שביעות רצון של לקוחות, מישהו אחר יכול לקחת את הקוד ולהוציא מוצר מתחרה. השני הוא הטכנולוגיות עליהן הן מבוססות, KVMו-Xen, שמלבד היותן ותיקות ומוכחות, הן כבר מיושמות בפועל אצל מתחרים, כמו RedHat ו-XenServer.
כפי ציינתי קודם, המעבר מ-VMware למוצר אחר, אינו תמיד טריוויאלי. בעוד שניתן לייצא מחשבים ווירטואליים מ-VMware ולייבא אותן למוצר אחר, העברת התצורה של השרתים הפיזיים והמערכות המשיקות יכולה להיות מאתגרת, בעיקר בהעברה של תצורות רשת ואכסון. אך בחינת האפשרות בזמן הזה יכולה להיות חשובה, ולו רק כתוכנית מגרה.
גילוי נאות: אני עובד CA לשעבר, שגם היא נרכשה על ידי Broadcom.