ספקנות וצרכנות

עירא אברמוב שם נפשו בכפו ויצא למחוזות ההומאופטיה לברר מספר סוגיות לקראת ארועי 1023 ((דרך אגב, ישנה תופעה קלינית של עודף מים, אבל אני סוטה מהנושא העיקרי)).

כצופה מן הצד, ושומע חופשי במבוא לכימיה, הדיון הוא משעשע. הומאופטים מאוד רוצים הכרה כשיטה מדעית, אך מול שאלות הבוחנות את עמידת ההומאופטיה במתודולוגיות מדעיות או שיטות המחקר הנובעות מהתודולוגיה המדעית מניסות אותם מיד למחוזות הניסים הנסתר והפסיכולוגיה.

בכניסה מקרית לסופר פארם הבחנתי במדפים של מוצרים הומאופטים שהתהדרו בתקינה של GLP, GMP, ISO וההצהרה "נבחן קלינית". למשך קרוב לשניה נדהמתי, עד שנזכרתי כי  ישנו גם מוצר של ביופט המתהדר באותם תקנים ((למעט, כמובן "נבחן קלינית", שבמקרה של ביופט מקבל משמעות אחרת)). את המוצרים של שתי החברות אינני חושב שאצרוך.

המונח הבעיתי הוא "נבחן קלינית".

בחינה קלינית היא בחינה של מוצר ((על פי רב מוצר פרמצבטי, אם כי מוצרי מזון וקוסמטיקה יכולים להכנס למבחנים ממין זה)). המבחנים בודקים את העמידה של המוצר בתנאי המבחן, מוצר נחשב כנכשל אם גרם לתופעה שלילית (Adverse Effect) או לא עמד בתנאי המבחן. דהיינו, מתן גלולות פלצבו בצבעים שונים יכולה לעבור מבחן קליני. מכאן שהביטוי "נבחן קלינית" בפני עצמו הוא חסר משמעות, אלא אם כן נוסיף אליו את ההתויה מולה היא נבחנה.

האם יש להבין מכאן שהומאופטים הם נוכלים? לא נראה לי שעירא סבור כך. הוא רק תמה כיצד רופאים ((בעלי תואר MD)), מסוגלים לתמוך בצורת טיפול שאינה עומדת בקירטריונים מדעיים. אני סבור שהתשובה פשוטה: רופא איננו בהכרח מדען. שבועת הרופא אינה מחייבת את הרופא לחשיבה המדעית, אלא לטובת המטופל. כפי שאנו מצפים מעורך הדין שיפעל לטובת מרשו או רואה חשבון לטובת לקוחו. אמנם רופא המתעלם מהמחקר המדעי בתחום הומאופטי, או מהעובדה כי המחקר הקליני הכולל חסיון כפול נוצר בגלל ההומאופטיה ((ופסל אותה)), נראה לי חשוד כרופא רע, הוא אינו בהכרח נוכל.

הנוכלות, אם כבר, קיימת ברמה העסקית, הממסדית וממשלתית. קופות החולים ורשתות בתי המרקחת מצאו לעצמן מקור הכנסה נאה נוסף. היות ואנו, כלקוחות, מצפים כי גופים אלו יפעלו לטובתנו, אנו מניחים כי המוצרים והשרותים מבוססים על שיקולים מדעיים ורפואיים טהורים. הרגולטור הממשלתי כושל פעמיים, היות ונסיונות בקרה ((כמו הדרישה כי מחטים המשמשות בדיקור יהיו סטריליות)) יוצרות גם הן רושם של מתן גושפנקא שאין לה אחיזה במציאות.

לא בכדי נזהרות חברות הפראמה הגדולות מתרופות "אלטרנטיביות". הן יודעות שמול התביעה היצוגית שתגיעה, לא יהיה להם כל ביסוס מדעי להשען עליו.