rss

ללמוד מהרשתות הקמעוניות

בכניסה לרשת בה אנו עורכים את הקניות שלנו ישנם שני שומרים. אחד בודק את הנכנסים ("יש נשק?") והשני בודק את היוצאים (מעיף מבט בחשבונית ובעגלה). ברשתות היוקרתיות יותר ישנם שערים מגנטיים ומצלמות. ברשתות מסוימות ישנן אפילו מצלמות המכוונות לקופות, לוודא כי אין קנוניה בין הקופאי(ת) לקונה.

בחברה מסויימת, פוטר אחד העובדים. מספר חודשים מאוחר יותר הבחינו בעלי החברה כי המתחרים שלהם מוציאים מוצרים דומים במידה חשודה למוצריהם. בבדיקה ראשונית עולה כי לחברה אין תפיסה של ניהול משתמשים, הרשאות גישה או רישום פעולות. יש חומת אש ואנטי וירוס ("יש נשק?"), אך העובד עזב עם עגלה מלאה, וללא חשבונית…

יתכן (היות ואני מכיר רק צד אחד של הסיפור), כי העובד מוכשר וחכם, והידע שלו היה צבור בראשו, או שהיה כאן שילוב של מעסיק חדש ובעל יזמה עם עובד בעל ניסיון. כעת לא ניתן לדעת.

הבה נבחון אפשרות חמורה יותר. יתכן כי המעסיק החדש כבר ידע מראש על המוצרים, ורק ניצל את פיטורי העובד לזכות בידע הבלתי אמצעי שלו לפיתוחם.

מרבית דליפת המידע מארגונים מתחילה מבפנים. לעיתים על ידי עובדים ממורמרים, לעיתים על ידי רושעות או רוגלות המופצות בדואר, ולעיתים תכופות מידי על ידי חוסר מודעות:

  • שימוש בשרתי דואר חיצוניים ללא הצפנה או אבטחה
  • תוכנות מסרים מיידיים וטלפונית אינטרנט העוקפות את חומות האש
  • מתן הרשאות גורפות למשתמשים

בלא מעט מקרים מפגינים בעלי עסקים קלות דעת בנוגע למיחשוב שלא היו מעלים על דעתם בניהול כל תחום אחר של העסק. כבר כתבתי בעבר, המחשב על שולחן העבודה איננו המחשב בו משחקים הילדים, ולא הייתם נותנים את תקציב החברה למשחק מונופול…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

blog