הרבה זה מאז שהייתי פה. יותר מ-10 שנים.
כאשר הפכתי לשכיר, חשבתי שאין הזה טעם. גם הייתי שכיר, וגם סוג הלקוחות מולם עבדתי השתנה. מרבית הלקוחות היו חברות אמריקניות גדולות, התחום היה ניהול זהויות. לא חשבתי מה שלמדתי שם יהיה בעל ערך לעסקים קטנים. זה לא היה נכון, אבל על זה בפעם אחרת.
לאחר מספר שנים בחברה ישראלית קטנה, החברה נקנתה על ידי חברה אמריקנית גדולה. לאחר שנתיים נוספות, החברה הגדולה נקנתה על ידי חברה עוד יותר גדולה.
המוצר שבזכותו הגענו לחברה הגדולה, בקול תרועה והתלהבות, נבחן בעיניים קרות ומחושבות של החברה היותר גדולה, ונמצאו חסרים. קיבלנו הודעה מוקדמת ארוכת טווח, פיצוים הוגנים ובונוס על נכונותנו להעביר את הידע לקבוצה קטנה שתתחזק את המוצר עד מותו.
חשבתי לחזור להיות עצמאי, אך הגידול היה איטי מדי. ומצאתי עבודה בחברת IT שנותנת שרות לחברות ישראלית. כאן קיבלתי תזכורת לשתי הבעיות העיקריות של תחום ה-IT הישראלי: נותני השרות, והלקוחות.
התפטרתי בדיוק לתחילת הקורונה. מסתבר שזה היה התזמון המושלם. הצורך בשרותי IT מבוססי ענן עלה. חברות ביוטכנולוגיה גייסו כספים. עבודה מרחוק הפכה להיות מקובלת.
חזרתי למקום שהייתי בו לפני תריסר שנים. יותר מבוגר ועם יותר ניסיון, ואולי גם קצת יותר נבון. לא פחות חשוב מזה, עם מעט יותר כסף בבנק. הכסף הזה אפשר לי להיות בררן בלקוחות. במבט אחורה, ההחלטה להיות עצמאי, לפני יותר מרבע מאה, ללא תשתית והבנה פיננסית, הייתה טרוף. אבל הייתי צעיר, וחשבתי שאני יודע הכל. היום אני בוגר יותר, ואני בטוח שאני יודע הכל….