שני ארועים השבוע היו תוצאה של הזנחה. התקלה של סלקום והשרפה בכרמל. יש מי שקורא להתפטרות כוללת וגורפת של הממשלה. המדד הבולט הוא המדד הכלכלי. נחסוך מכם את הבדיחה על האיכר החוסך בחציר לסוסו, הסוס כבר ברח. עצוב כי 41 הרוגים (מרביתם עובדי ציבור שנפלו במהלך מילוי תפקידים) נחוצים יהיו לדיון הציבורי בשרפת הכרמל.
בתחום מערכות המידע, אנו רואים זאת מדי יום. קשה לשכנע את מקבלי ההחלטות להשקיע בהכנה למצב שאולי לעולם לא יקרה, קשה לא פחות להעריך מה ההשקעה הסבירה. במקרה של סלקום. הפרשה למעשה הסתיימה. עם כל הטענות שעלו, אני בספק אם הארוע ישנה בצורה מהותית את כמות הלקוחות או הדוח הרבעוני של החברה.
במקרה של יערות הכרמל, אני חושש ממגמה דומה. יותר מדי אנשים מנסים להטיל אימים על יכולת שרותי הכבאות במקרה של מלחמה. הכתובת הייתה על הקיר, מה שקיבלנו הפעם הייתה התוצאה. אבל, כמקובל במקומתנו, תהייה חקירה, תהייה ועדה, אולי אפילו יהיה גוף מנהל, אבל לא הייתי ממהר לברך את חברת בובמדיר על לקוח חדש. אני לא חושב שמדובר פשוט בהשקפת עולם של "יהיה בסדר". זהו סוג של ריאלפוליטיק ציני. הממשלה, כמו חברות פרטיות, מוכנה לשלם את העלות של הזנחה. מנכ"ל סלקום לא יאבד את תפקידו בגלל התקלה בשרת, ראש הממשלה לא יפסיד בבחירות בגלל יערות הכרמל.