קטגוריות
מערכות מידע

קוד פתוח כנייר הלקמוס

כאשר אני מגלה אתר חדש, אני פותח אותו בשועל האש. כאשר אני בוחן מערכת העובדת עם מסמכים, אני מנסה אותה מול OpenOffice.

ישנם עוד דפדפנים וישנן עוד חבילות משרדיות. המטרה שלי איננה לבדוק תאימות של התכנה לכל סביבה אפשרית, אלא את נכונות המפתח להתמודד מול סביבה משתנה וצרכים משתנים. אני חסיד של מערכות הבנויות לפי סטנדרטים פתוחים. ומערכות קוד פתוח נוטות יותר לכוון זה.

הנטיה של מפתחי קוד פתוח לסטנדרטים פתוחים איננה רק אידאולוגית, אלא גם טכנית. פרויקטים רבים הם קטנים או מורכבים מקהל של מפתחים המפוזרים גאוגרפית ובין חברות שונות. שמירה על סטנדרטים מבטיחה שיתוף פעולה בתוך הפרויקט ובין פרויקטים.

הדבקות בסטנדרטים פתוחים יכולה להיות דראקונית לא פחות מדבקות בטכנולוגיות קנייניות. הראיה היא בקושי להתמודד עם דואר זבל תוך שמירה על פרוטוקול SMTP המשמש למשלוח דואר מקדמת דנא.

סטנדרטים פתוחים יכולים גם לקום מסביבות קנייניות. מבנה ה-PDF של Adobe הוא דוגמה מצויינת לכך. כיום ניתן לייצר ולקרוא קבצי PDF ללא כל שימוש בכלים מבית היוצר של Adobe.

מה הערך המוסף למשתמש. בקצרה: אריכות ימים. סטנדרטים מאריכים ימים יותר מטכנולוגיה. שינויים בסטנדרטים מלווים בתהליך ביקורת חיצוני מקיף יותר, ועל פי רב כוללים תיעוד רב יותר של ההבדלים והשינויים.

אין זה מפתיע, אם כן, שפרויקטים של מעבר אל ומ-MS-SQL, ושידרוגי גרסאות בסביבה זו הם מהירים ובעלי פחות נטיה לכשלים מפרויקטים דומים על סביבת MS-Access. שניהם מוצרים מבית תוכנה קינייני וסגור, אך MS-SQL הוא מוצר התואם לסטנדרטים של ANSI-SQL, ו-MS-Access לא.

כמובן, התמונה לא תמיד פשוטה כל כך. לשועל האש ול-Internet Explorer (כמו גם לדפדפנים אחרים) יש נטיה לפרש תגיות סטנדרטיות בצורות שונות, כך שהיישום הוא לא פחות חשוב מהסטנדרט.

קטגוריות
ניהול

"ללמד אותם לקח"

כתבה דה-מרקר על תביעה של חברת הראל נגד נס על סך של 100 מיליון שקלים ((ידיעה לא חדשה ממש)) מהווה קדימון למאמר מתלהם של רפאל פוגל. פוגל קורא לתביעה "שלב התבגרות הכרחי שצריכה לעבור תעשיית התוכנה הישראלית" ומסיים:

בסופו של דבר, מן הבוררות המסקרנת הזו יצא מנצח אחד בטוח – שוק התוכנה הישראלי. בפרויקט הגדול הבא כולם יזכרו את הפרשה הזו, כולם יבקשו ויבטיחו רק את מה שאפשר לקיים, וכולם יזכרו שפרויקט שלא מצליח יכול לגרור את שני הצדדים לתסבוכת מאוד מאוד רצינית.

אשרי המאמין. חברת הפניקס לא הייתה צריכה את התביעה כדי לקבל רגליים קרות. פסק הבורר יהיה רק קביעה של האחריות העסקית והכספית. ספק רב אם פסק הבוררות יהיה מסמך מפורט ועינייני כמו בחינת כשל ישום מערכות ניהול המעבדה של ה-FBI, הבעיות של יישום מערכת המיחשוב של שרות הבריאות הלאומי של בריטניה או הפסקת פרויקט משרד ממוחשב של לוידס.

לשון אחר: אין חדש תחת השמש.

לעסקים קטנים ובינוניים רמת הסיכון היא גבוהה יותר. יחידת מערכות המידע ((במידה וקיימת כזאת)) היא קטנה יותר ותזרים המזומנים והמשאבים מותיר פחות אפשרות לתיקון או לאתחול מחדש של פרויקטים. כללי האצבע שלי לעסקים קטנים:

  • כמו כל פרויקט במיקור חוץ: אל תתן לספק לנהל את הפרויקט. אם אין לך יחידת מערכות מידע, קח ספק אחר כמנהל לפרויקט.
  • כתוב מפרטים ותנאי קבלה עם מנהל הפרויקט לכל שלב בפרויקט. הקצה תקציב ולוחות זמנים בהתאם.
  • קבע מרווחי בטחון ראליים המתאימים לך בלוחות הזמנים. זכור כי כל תקלה שתתגלה צריכה זמן לפתרון.
  • קבע אבני דרך ברות מדידה ודרוש אספקה (Deliverable) לכל שלב. בדוק את המוצר לעומק לפי מבדקי הקבלה. אל תניח כי תקלה תוכל להיות מתוקנת לאחר מעשה.
  • אל תמשיך לשלב הבא ללא סיום של השלב הקודם. ככל שמתרחק הזמן מזיהוי כשל, כך קשה לתקן אותו.
  • היה נכון להפסיק או להקפיא את הפרויקט בכל אחד מהמצבים הבאים:
    • טעות בהגדרת הדרישות או תנאי הקבלה
    • אי עמידה בלוחות זמנים של הספק, או אי יכולת שלך לעמוד בזמנים
  • אחרון אחרון חשוב: אל תנסה להציל את הכסף שהשקעתה על ידי השקעת כסף נוסף באותו פרויקט.

לפני מספר שנים הכרתי מנהלת פרויקט שעצרה את פרויקט מאחר וסברה (לדעתי במידה רבה של צדק) כי הפרויקט לא יעמוד בדרישות. במשך תקופה ארוכה היא סבלה מרגשי אשם על כך שהיא הפסיקה את הפרויקט לאחר שהחברה כבר הוציאה 20,000$. רגשי האשם לובו על ידי מנהל החברה. טענותי כי היא למעשה הצילה את החברה מבזבוז של סכום הגדול פי 30 לא שיכנע אותה ((או את המנהל)).

כיום, בתפקיד בכיר יותר בחברה אחרת, גם היא וגם אני מביטים אחורה בחיוך. ראינו חברה מכירה בכשלון של פרויקט רק לאחר שהוציאה עליו למעלה מ-2 מליון דולר. ראינו גם חברה מוציאה פרויקט של 350,000 דולר לגמלאות לטובת מערכת חדשה בסכום דומה ששירתה את מטרות החברה בצורה טובה יותר.

לכל המקרים מכנה משותף: הנכונות לקבל מורכבות של פרויקטים בתחום מערכות מידע ולקבל החלטות קרות ושקולות.

קטגוריות
מערכות מידע דעה

האם כל כך קשה לכתוב תכנה נכון?

גילוי נאות: אינני מתכנת. כתבתי מעט קוד, ניהלתי מתכנתים וניהלתי פרויקטים של תכנה אך אינני מתכנת בעצמי.

במהלך התקנת תכנה לניהול שכר עובדים התברר כי התכנה אינה יכולה לפעול אלא אם כן למשתמש יש הרשאות ברמת Administrator. הרשאות מסוג זה נועדו על מנת לבצע שינויים במערכת ההפעלה, והעובדה כי התכנה דורשת הרשאות מסוג זה משמעותה כי התכנה מבצעת פעולות קריאה או כתיבה לאזורים בה אין לה שום עניין או צורך להיות.

כאשר משתמש עובד ברמת Administrator, לכל תכנה שהוא מפעיל גישה לכל מערכת ההפעלה. לכאורה החיים קלים יותר כך, אפשר להתקין ולהסיר תכנות במהירות ולא צריך לחשוב על הרשאות וסוגיות מסובכות ממין זה.

באותה מידה אפשר גם להוריד את מכסי השקעים כדי שהתקעים יכנסו יותר בקלות….

במקרה של תכנות ישנות ישנם מצבים בהם על מנהל המערכת (היחידי לו אמורות להיות הרשאות גישה מיוחדות) לאפשר קריאה או כתיבה לספריות או קבצים במיקומים לא סטנדרטים. בדרך כלל מדובר בתכנות שנכתבו לסביבות Window 3.X או Windows 95.

זה לא היה המצב. התמיכה הטכנית של יצרן התכנה התעקש כי על המשתמש להיות בעל הרשאות Administrator, ללא הסבר מדוע.

קל לשער מה הסיבה האמיתית. מפתחי התכנה עובדים בעצמם עם הרשאות Administrator על תחנות העבודה שלהם, ואף אחד לא טרח לבדוק לאן, למה ואיך מתבצעות פעולות הקריאה והכתיבה של התכנה. אפילו מפתחים לא צריכים לעבוד ברמת הרשאה מסוג זה, אלא אם כן מדובר בפיתוח ברמת חומרה או מערכת הפעלה, ואפילו אז, רק לבדיקת התכנה.

מדוע, אם כן, נפוץ כל כך המנהג של מתן הרשאות Administrator למשתמשים? אמרו חז"ל: הזמן קצר, המלאכה מרובה, הפועלים עצלים ובעל הבית לוחץ.

ההמלצה שלי היתה: להחזיר את התכנה ולדרוש את הכסף חזרה.

קטגוריות
מערכות מידע אינטרנט דעה

מיתוסים על מערכות מידע

בעקבות יוזמה של חנית: פרוייקט כתיבה קבוצתית, הגיתי במספר מיתוסים מתחום המיחשוב ומערכות המידע.

חברות תוכנה זה הייטק.

  • חברות תוכנה עבר מזמן עברו לייצור בהודו, סין, מזרח ארופה, או כל מקום שבו תכנתים הם קודם לכל זולים. כמו כל חברה לייצור נעליים.
  • רכישת תוכנה מסחרית קיניינית היא מספקים, הקונים ממפיצים, התלויים במשווקים. לא משנה אם אתם עושים זאת באתר אינטרנט או בחנות במורד הרחוב, לא קונים Windows מ-Microsoft, ולא קונים שקדי מרק מאוסם.
  • גרסאות חדשות של תוכנה מסחרית הן כמו חברות אופנה. לאחר יציאת הגרסה האחרונה מסתירים ככל האפשר את הגרסאות הישנות, שמה נראה שאין הבדל כל כך גדול. שלא במפתיע, יש גם מסלולי רכישה לתוכנות ישנות.

הדגש על מסחרי, איננו מקרי. התנהגותם של פרויקטים בקוד פתוח שונה, בעיקר משום שהתלות שלהם בהכנסות מרישוי נמוכה יותר. התלות הכלכלית שלהם (אם קיימת כזאת) היא על פי רב ברמת שרות. הנקודה שאני רוצה להעביר היא שמבחינה מסחרית עסקית, התנהלות שוק מערכות המידע אינה שונה מהתנהלות ענפים אותם אנו רואים כ-Low Tech.

מיחשוב זה חדשנות.

  • מרבית חברות אבטחת המידע מייצרות מוצרים שנועדו לאפשר המשך עבודה בתוכנות, מערכות הפעלה ויישומים הסובלים מפגמים, ולא פתרונות לבעיות האבטחה הראשוניות.
  • חלק ניכר מהמוצרים בתחום התקשורת הם ניתוב של פרוטוקולים ישנים על גבי תשתית חדשה.
  • Outlook (אנחה עמוקה, נושא זה יזכה לפרסום בנפרד…)

ככה עושות כולן.

המיתוס ב-ה הידיעה. אם כל העסקים פועלים בצורה זו, כנראה שזה נכון. המיתוס מופיע במספר צורות:

  • ספקי תוכנה או חומרה המסבירים לך למה עליך להתאים את כל הסביבה הארגונית שלך למוצר שלהם.
  • ספקי שרות המצפים כי תיתן להם גישה בלתי מופרעת או מבוקרת למערכות המידע הארגונית שלך
  • Outlook (אנחה)

אם נתעלם מסוגית המזון האהוב על זבובים, הבא נשאל:

  1. מאיפה לך? (מדור המחשבים של העיתון היומי שלך לא נחשב, צר לי).
  2. כמה עסקים פושטים את הרגל בשנה הראשונה (נו, ככה עושים כולם, לא)?
  3. של מי העסק הזה? ומי משלם למי?

לא היית קונה X ממספר ספקים שונים.

  •  את המכונית שלי קניתי מסוכנות רכב, את הרדיו מחנות חשמל, צמיגים אני מחליף אצל הפנצ'ר מאכר.
  • את הדירה קניתי מפלוני, את הריהוט מאלמוני, את אשתי קיבלתי בנסיבות אחרות.

שנאמר, אישה נאה, כלים נאים ודירה נאה מרחיבים דעתו של אדם.

קטגוריות
ניהול

למתנדבים Hey-dud

מדוע אין יותר פרויקטים כמו הטמעת מערכת לינוקס בחצור הגלילית? האם פרויקט ממין זה מקדם או מעכב את כניסת הקוד בפתוח והתכנה החופשית למערכת החינוך?בכנס מו"ח האחרון, כמו גם בקודמים לו, נראו פרויקטים רבים וטובים המנצלים כלים טכנולוגיים. מצד שני אנו מתבשרים על רמת תפוצה של 29 ילדים לכל מחשב בית ספרי. נסיונות לעקוף את הבעיה על ידי מחשבים לכל ילד או מערכת מרכזית (בהנחה כי למרבית הילדים מחשבים בבית), אינם מסייעים לפתרון הבעיה.

מדוע במדינה בה עמותות מצליחות לעמוד בפרץ של קריסת מערכת הרווחה, ושרותי החרום מתבססים על רבבות מתנדבים אין הצלחה דומה במערכת החינוך.