מיתוסים על מערכות מידע

בעקבות יוזמה של חנית: פרוייקט כתיבה קבוצתית, הגיתי במספר מיתוסים מתחום המיחשוב ומערכות המידע.

חברות תוכנה זה הייטק.

• חברות תוכנה עבר מזמן עברו לייצור בהודו, סין, מזרח ארופה, או כל מקום שבו תכנתים הם קודם לכל זולים. כמו כל חברה לייצור נעליים.
• רכישת תוכנה מסחרית קיניינית היא מספקים, הקונים ממפיצים, התלויים במשווקים. לא משנה אם אתם עושים זאת באתר אינטרנט או בחנות במורד הרחוב, לא קונים Windows מ-Microsoft, ולא קונים שקדי מרק מאוסם.
• גרסאות חדשות של תוכנה מסחרית הן כמו חברות אופנה. לאחר יציאת הגרסה האחרונה מסתירים ככל האפשר את הגרסאות הישנות, שמה נראה שאין הבדל כל כך גדול. שלא במפתיע, יש גם מסלולי רכישה לתוכנות ישנות.

הדגש על מסחרי, איננו מקרי. התנהגותם של פרויקטים בקוד פתוח שונה, בעיקר משום שהתלות שלהם בהכנסות מרישוי נמוכה יותר. התלות הכלכלית שלהם (אם קיימת כזאת) היא על פי רב ברמת שרות. הנקודה שאני רוצה להעביר היא שמבחינה מסחרית עסקית, התנהלות שוק מערכות המידע אינה שונה מהתנהלות ענפים אותם אנו רואים כ-Low Tech.

מיחשוב זה חדשנות.

• מרבית חברות אבטחת המידע מייצרות מוצרים שנועדו לאפשר המשך עבודה בתוכנות, מערכות הפעלה ויישומים הסובלים מפגמים, ולא פתרונות לבעיות האבטחה הראשוניות.
• חלק ניכר מהמוצרים בתחום התקשורת הם ניתוב של פרוטוקולים ישנים על גבי תשתית חדשה.
• Outlook (אנחה עמוקה, נושא זה יזכה לפרסום בנפרד…)

ככה עושות כולן.

המיתוס ב-ה הידיעה. אם כל העסקים פועלים בצורה זו, כנראה שזה נכון. המיתוס מופיע במספר צורות:

• ספקי תוכנה או חומרה המסבירים לך למה עליך להתאים את כל הסביבה הארגונית שלך למוצר שלהם.
• ספקי שרות המצפים כי תיתן להם גישה בלתי מופרעת או מבוקרת למערכות המידע הארגונית שלך
• Outlook (אנחה)

אם נתעלם מסוגית המזון האהוב על זבובים, הבא נשאל:

1. מאיפה לך? (מדור המחשבים של העיתון היומי שלך לא נחשב, צר לי).
2. כמה עסקים פושטים את הרגל בשנה הראשונה (נו, ככה עושים כולם, לא)?
3. של מי העסק הזה? ומי משלם למי?

לא היית קונה X ממספר ספקים שונים.

•  את המכונית שלי קניתי מסוכנות רכב, את הרדיו מחנות חשמל, צמיגים אני מחליף אצל הפנצ'ר מאכר.
• את הדירה קניתי מפלוני, את הריהוט מאלמוני, את אשתי קיבלתי בנסיבות אחרות.

שנאמר, אישה נאה, כלים נאים ודירה נאה מרחיבים דעתו של אדם.