סיפור ששמעתי מחבר
שכירה שמאסה בשכרה הנמוך, מעסיקה הנמוך ואולי גם בדימוי עצמי נמוך החליטה לבחון קריירה חלופית ביבוא. היא מצאה מוצר צריכה אותו ניתן ליבא לישראל בעלות נמוכה ב-15 אגורות מזה של אותו מוצר צריכה הזמין בארץ ((מדובר במחיר הסיטונאי, כמובן)). היא החליטה לייבא את אותו מוצר צריכה, וכיום היא מרוויחה פי x ((לא זוכר את המספר המדוייק)), עובדת y שעות פחות, ושמחה בחלקה.
פער המחיר של אותו מוצר צריכה נובע, כמובן, מעלויות היצור הזולות יותר של המוצר בארץ המקור שלו, בין השאר מחוקי שכר מינימום ותעסוקת נוער גמישים יותר מבמקומתנו.
על פניו, סיפור נאה של יזמות. לא רק שיפרה נשואת הסיפור את מצבה, אלא מן הסתם גם יצרה פרנסה למספר אנשים נוספים (עמילי מכס, מובילים וכיו"ב), והורידה את עלותו של מוצר צריכה, שגם אם לא הגיעה ליצרן הסופי, העלה את הרווחים של המשתמשים בו מול הצרכן, ללא פגיעה כלכלית בצרכן.
עם זאת, מנקרת בראשי המחשבה, מה עם אותם אלו שיצרו ומיצרים את אותו מוצר צריכה בארץ?