קטגוריה: משולחן היועץ

סליחה, בכמה שני חינם?

ספרו של כריס אנדרסון על כלכלת החינם עולה 27 דולר:

cost_of_free

מזכיר לי שיחה עם לקוח פונציאלי (אחד שטרם שילם או התחייב על תשלום):

  • ש: מה בנוגע לאיזה יעוץ חינם?
  • ת: אין בעיה, עצה בתשלום תעלה לך 75$, עצה בחינם תעלה לך 92$.

נכון שאנחנו מוטי מחיר, אך באינטרנט נוצרה תרבות של חינם. תרבות זו חילחלה מעבר לאינטרנט. דוגמה מובהקת לכך היא עיתונות הדפוס. השקפותיו של אנדרסון אינן עוברות ללא ביקורת, אך אין בכך לשנות את העובדה כי לפחות בתחום המדיה אנו מצפים יותר ויותר לקבל סחורה בחינם.

כריס אנדרסון על הזנב הארוך1:

הנה שיחה מאת כריס אנדרסון אחר, על עתיד TED. מעבר ממודל של חברה למעמד של עמותה ללא כוונת רווח, המעניק את התכנים בחינם:

תפעול TED איננו חינם. הארגון מגייס כספים. אנחנו סוג אחד של לקוחות שאינו משלם, אבל אין כאן חינם. tanstaafl.

  1. לטעמי, וראיציה על תאורית הטיפטוף מטה, מבית היוצר של רייגן, תאצ'ר ונתניהו, בצירוף חוק מור []

לא האם, איזה

בעבר כתבתי על כך שוירטוליזציה הפכה להיות זמינה לעסקים קטנים. כעת אני סבור שיש לקחת אמירה זו שלב אחד הלאה:

התקנה של מערכת הפעלה אחת על ישירות שרת פיזי אחד היא טעות.

כעת, כמובן, הסתייגות. ישנם מצבים של עומסים או דרישות מיוחדות בהם יש להתקין את מערכת ההפעלה ישירות על החומרה – אך את אלו יש לראות כיום כיוצאים מן הכלל, ורצוי גם לבחון את הסיבה לאותו יוצא מן הכלל ולתקן אותו.

הסיבה לפסקנות זו היא יותר מדי מקרים בהם אני נתקל מצד יצרני תוכנה או חברות שרות שברגע בו הן הופכות להיות מודעות כי הישום שלהם או השרות כולל תמיכה בסביבה וירטואלית הופכים את הסוגיה הזאת למרכזית. אינני לגמרי בטוח לסיבה לכך.

במקרה מסויים בו טען ספק תכנה כי המערכת איננה נתמכת על סביבה וירטואלית ביקשתי רשימה של חומרה מאושרת (HCL) עליה התוכנה מאושרת להפעלה. לא הייתה רשימה שכזאת. לא במפתיע, התוכנה סבלה מאותם פגמים בסביבה פיזית מלאה.

במקרה של ספקי שרות העדר הרצון לתמוך בסביבות וירטוליות מעורר חשד רב יותר. האם יהיה זה סביר כי חברת שרות תסכים לתמוך בשרתי Dell או IBM אך לא בשרתי HP – וזאת רק מתוך הנימוק ש"זו טכנולוגיה שאנחנו לא מכירים". אולי אני חשדן מדי, אך ספק שרות ממין זה מן הסתם להוט יותר למכור שרתים נוספים.

טיעון של "אנו עובדים רק עם Hyper-V, היות ואנו שותפים של מיקרוסופט", לעומת זאת הוא טיעון סביר. היות והוא נובע משיקולים עסקיים טהורים של הספק.

support
jobs

מעונן חלקית

מחשוב עננים (cloud computing), אינו חדש, אך תופס תאוצה (והייפ). והסיבות אינן רק טכנולוגיות, אלא יותר עסקיות וכלכליות. המחשבה המנחה: טכנולוגיה הופכת למוצר צריכה, והגיוני יותר לרכוש אותה כמו כל מוצר צריכה או שרות אחר, יתר על כן, חברות אינן רואות את מערכות המידע כמעניקות ערך מוסף לארגון.
מאידך, ישנה רתיעה מהוצאת מערכות המידע מהארגון. לעיתים מתוך חשדנות במוטיבציות של הספקים, לעיתים מתוך דאגה לרמת אבטחת המידע ולעיתים מתוך דאגה על ביצועים.
יתר על כן, תמחור מחשוב העננים עדיין לא מאפשר השוואה מובהקת מספיק לבחון את יתרונותיה או חסרונותיה הכלכליים מול ה-Data center הקלסי.
המודל המתבקש לעתיד הנראה לעין, הוא לפיכך מודל היברידי. והנה דוגמה לכך – מערכת דואר של ארגון בינוני, המפוזר בין מספר אתרים, ואולי גם מספר מדינות.
במודל הקלסי, שרת הדואר הארגוני נמצא במטה הארגון. הסניפים המרוחקים מתחברים דרך קוי תקשורת יעודיים או בתקשורת VPN למרכז. אם הסניף המרוחק גדול במיוחד, יתכן כי יהיה בו שרת משני לטובת המשתמשים של אותו סניף. עובדים מחוץ לאתרי החברה מתחברים באמצעות פורטל Web, קישורי VPN או ניתוב דואר למחשבי כף יד או טלפונים חכמים.
כעת נבחן מספר חלופות של מחשוב עננים:

  • שרות יעודי: במקרה של דואר אלקטרוני, ספקי אינטרנט נתנו שרות זה כבר שנים, וספקי דואר יעודיים (Hotmail למשל) התחרו ומתחרים בהם. כיום שרותים אלו כמעט פסו מן העולם. ספקיות האינטרנט מציעות תיבות דואר זעומות ובסיסיות, וספקי הדואר נבלעו בפורטלים (Hotmail הוא חלק ממערכת Microsoft Live) או נעלמו.
  • שרותים מאורחים (Co-hosted): כאן אפשרו ספקיות אינטרנט ללקוחות להחזיק שרת דואר יעודי באתר הספק, כאשר נטל האחזקה והשרות של החומרה והתוכנה מתחלקים בצורות שונות בין הספק ללקוח. מודל זה כמעט זהה למודל הקלסי, למעט מיקומם הפיזי של השרתים, בעיקר בעסקים קטנים ובינונים, בהם אין יחידת IT מובנית.
  • ענן, או grid: הספק מעניק את תשתית החומרה, התקשורת (ולעיתים גם את מערכת ההפעלה), עליה מתקין הלקוח את מערכת הדואר. דוגמא לכך הוא ה"ענן האלסטי" של אמזון.
  • תוכנה כשרות, או SaaS: כאן מקבל הלקוח סביבת עבודה השייכת במלואה לספק ובאחריותו. הדוגמה המובהקת היא שרותי Google Apps, אך גם ספק תכנה קלסי כמו מיקרוסופט מציעה את שרת הדואר שלה כשרות. לעיתים השרות קיים כחלק מסביבת שרותים נוספת, כמו במקרה של השרות לעסקים קטנים של יאהו.

המודלים של ענן או שרות הם המעניינים ביותר, היות ואלו הם המעניקים את הערך המוסף לעסק. במקרה שלנו (דואר אלקטרוני), ניתן לראות את היתרונות הבאים:

  • חומרה: אין צורך בחומרה יעודית לשרתים בתוך הארגון.
  • עומס תקשורת: ירידה בעומס על התקשורת מחוץ לאתר המרכזי של החברה (מאתרי משנה או ממשתמשים העובדים מבחוץ).
  • מורכבות תקשרות: אין צורך בניהול מערכות  VPN

עם זאת, יש להביא בחשבון מגבלות וסיכונים:

  • תקשרות: הארגון הופך לתלוי יותר בתקשרות הנתונים החיצונית שלו, בתמורה לתלות בחומרה מקומית.
  • קשיחות: ספקים יהיו קשיחים יותר במגבלות הרישוי והנפחים שלהם.
  • ממשקים: סביבת הממשקים (למשתמש או ליישומים) תהיה על פי רב מוגבלת יותר (יאהו, למשל, מאפשר משיכת דואר בפרוטוקול POP3 בלבד).
  • צד ג': בעוד ההשקעה בחלק מתכנות צד ג' (במקרה זה מסנני דואר זבל או אנטי וירוס לשרת הדואר) הופכות להיות מיותרות, יש לבחון מה ההשקעות בשרותים נלווים (כגון גיבוי הדואר)
  • ניהול: במקרה של דואר אלקטרוני, ניהול משתמשים, יהיה על פי רב נפרד ממערכת ניהול המשתמשים הפנים אירגונית, למרות שחלק מהספקים (למשל גוגל) מאפשרים קישור בין ניהול המשתמשים הפנים ארגוני לזה של הספק.

במקביל לכדאיות הכללית יש לבחון את נקודת הזמן המתאימה למעבר לענן. חברה המקימה שרת דואר חדש, המקימה סניף גדול או השוקלת שידרוג שרת קיים היא המועמדת המובקת לבחינה של הוצאת הדואר לענן.

מספר נקודות שיש לבחון מול כל ספק.

  • תנאי השרות והזמינות, הידועים בראשי התבות SLA או Service Level Agreement: אלו קובעים את קוי הבסיס לזמינות השרות ומה זמן התגובה לתקלה והקנס לאי עמידה בו.
  • יבוא: מה הכלים והאפשרויות של יבוא מידע (המקרה זה דואר קיים) למערכת החדשה
  • יצוא: לא פחות חשוב – מה האפשרויות של יצוא המידע במצב של סיום השרות.
  • שימור ואיחזור מידע: מה הכלים לשימור מידע, גיבויו (האם ניתן למשל לגבות את הדואר למערכת מקומית?)
  • ממשקים: האם קיימים ממשקים למערכות בהם משתמשים בחברה (למשל טלפונים חכמים)

איזון נבון וזיהוי של אותן מערכות שניתן להעביר בחלקן או במלואן לענן יכול לייעל לא רק בהיבט של העברת מוקד עלויות אל מחוץ לחברה, אלא גם למקד את ההשקעות המרכזיות של תחום ה-IT ליישומים היחודיים לחברה.

home

הגיג על אחריות אישית

בראיון עבודה לחברת יעוץ הסביר לי המראיין את השקפת עולמו:

אם אני היועץ, אין מצב שבו הפרויקט יכול להכשל

לא הייתה זו אמירה של שחצנות. זו השקפתו על אחריותו של היועץ כלפי הלקוח וכלפי הפרויקט. זהו נטל כבד.

תמיד סברתי כי על היועץ לראות עצמו כחלק מהארגון לו הוא מייעץ. לכן המעבר מיעוץ לשכיר היה במידה מסויימת הקלה. כך היה לי בוס אחד ואחריות אחת, ולא שש או שבע בוסים מקבילים.

פרויקטים נכשלים, לפעמים בגלל היועץ, לפעמים למרות היועץ ולפעמים בלי קשר ליועץ. הנכוחות, לפני המעשה, לקחת אחריות, היא מפחידה ומרשימה במידה שווה. אני חייב לומר שקיבלתי על עצמי פרויקטים בעבר שלא הייתי בטוח ביכולתם להצליח. המשפט הזה גרם לי לחשוב שנית.

conditions

עננה שחורה

הכתבה על הצימצומים בגוגל, מעניינת, אך דבר אחד מעניין בהעדרו: מצב המשתמשים בשרותי גוגל.

שרותי גוגל (כולל דואר אלקטרוני, יומנים ושיתוף מסמכים) נמצאים בשימוש אנשים פרטיים, עסקים קטנים וארגונים גדולים. חלקם משתמשים בשרותי החינם, חלקם בשרותים בתשלום.

גוגל, כמובן, אינו היחיד. יאהו, מיקרוסופט, AOL ואחרים מעניקים שרותים דומים. ישנן חברות הנותנות שרותים יעודיים, כמו SalesForce ,(קשרי לקוחות) Amazon S3 (איכסון שרותים), ואחרים. השרותים היעודיים אינם מיועדים לרב למשתמשי הקצה, אלא לנותני שרותים אחרים. כל השרותים הללו נכללים תחת הזומילה  SaaS, תכנה כשרות,

לכאורה, מצב המשק העולמי העגום מהווה הזדמנות פז לתוכנה כשרות. המקום להשקיע סכומים גדולים בתשתיות, ניתן לשלם לפי הצורך, או אפילו לא לשלם כלל, אם מוכנים לספוג מעט פרסומות. עוד לפני שנתיים חזה ניקולס קאר תשתית מערכות מידע ב-10 דולר.

אך האם לעולם חוסן? תפיסת הספגטי של גוגל נראתה מגניבה בימי ה-Dot.Gone, ולא איבדה מזהרה עד שהופיעה המשבר הנוכחי. כעת גוגל, כמו כל חברה אחרת, משליכה מעבר לסיפון כל משקל עודף1. מתי יהפוך שרות החיוני לך למשקל עודף לחברה?

בנוסף לך, המיחשוב בענן תלוי במשתנים אותם משתמש הקצה אינו רואה, ואינו תמיד יודע להעריך. הצפת ניו אורלינס היא טרגדיה אנושית, אך מה עם חוות השרתים של נותן שרותי התכנה שלך (או אחת מהן) נמצאית שם? מה עם תחנת הכוח של חוות השרתים נמצאית שם?

המעבר לענן טומן בחובו הזדמנויות, אך מחייב גם חישוב סיכונים מחודש. בעיקר לעסקים קטנים ובינוניים, שהפיתוי הכספי והתקציבי קורץ להם.

  1. או מה שעלול להראות כמשקל עודף בעיני בעלי המניות []
copyright
search