קטגוריות
משולחן המנמ"ר

יום של מרירות

שלשום החברה נסגרה. זהו.
המנכ"ל, היושב באמריקה, אישר לעובדים גישה היום לחברה לאיסוף חפציהם האישיים. להבדיל מפיטורי העבר היום היה יום של זעם והתלהמות. החל מהשמצות על המנהלים וכלה בתאוריות קונספירציה על כספי החברה והאם וכיצד יקבלו העובדים את הפיצויים המגיעים להם.
המצב, ללא ספק, מטריד. אין חברה יותר, גם עובדי מחלקת משאבי אנוש וכספים פוטרו. אין עם מי לדבר.
בעצם יש, לחברה יש מפרק, פעולתה האחרונה של ההנהלה הייתה למנות אותו. דא עקא שהוא יושב באמריקה, וטרם בוצעה ההערכות לטפל בעובדים הישראלים. הנהלת החברה התעלמה או לא הביאה בחשבון את ההבדלים בין האתרים. כעת, ניסיונות לממש נכסים וקניינים רוחניים תקועים, היות ואף אחד מעובדי החברה הישראלים אינו מוכן לשתף פעולה.
המצב קצת מגוחך. העובדים אינם משתפים פעולה, היות והם אינם סומכים על ה"חברה" (ישות שכבר אינה קיימת) ועלולים לגרום לשיבוש התהליך שנועד להגן על זכויותיהם כנושים. הפחד של העובדים מובן, חייבים להם כספים. נאום הסיכום של המנכ"ל היה קטסטרופלי. במקום להודיע על המפרק ולהודיע כי תוך מספר ימים יהיה איש קשר לעובדים, הוא הותיר אותם באוויר. תחושת הפרנויה לובתה על ידי מספר עובדים שחשו נפגעים במיוחד, בין אם מתוך חשש כספי, ובין אם מתוך תחושת עלבון אישי.
יתכן כי תמוה מדוע אני כותב בגוף שלישי. ההסבר שלי מורכב ממספר סיבות:

  • אין זאת הפעם הראשונה שמקור הכנסה שלי נמוג.
  • החברה נסגרה לפני יומיים. תגובה חפוזה ופזיזה רק תגרום למפרק לראות את העובדים כגורם בעייתי.
  • העובדה כי מנהלים בחברה פעלו בחוסר מקצועיות אינה סיבה שגם אני אתנהג כך.
  • צר לי על העובדים, עמיתי וחברי. צר לי גם על אובדן אותם תרופות ופיתוחים שכל כך היו יכולים להועיל.

    קטגוריות
    מערכות מידע משולחן המנמ"ר

    דואר וארכיון

    Gnizaאחת המטלות המתישות של יחידת מערכות המידע היא רדיפה אחר המשתמשים שתאי הדואר שלהם מתמלאים. על מנת להסיר ספק, אנשי IT אינם עושים זאת להנאתם האישים. אין לנו פטיש של תאי דואר קטנים ((יש לנו מספיק פטישים אחרים)), אז למה אנחנו נודניקים כאלה, כאשר יש שרתי דואר המחזקים למעלה מ-200,000 תאי דואר ((ואלו נתונים משנת 2003)). ובכן:

    1. הצרוף הבלתי קדוש של Outlook ו-Exchange. יותר דואר = פחות ביצועים.
    2. הזבל. לא SPAM, אלא המצגות המתוקות עם החתולים ונופי שקעה מקסימים.
    3. הכל, ועכשיו. המתשמש רוצה להגיע לכל דבר דואר מכל מקום.
    4. אולי יום אחד זה יהיה חשוב. כמו שקיות הסופר שבמזווה.

    אלמלא הסיבה הראשונה, ניתן היה לטעון כי זוהי רק סוגיה של שטח אכסון. ודיסקים, כידוע, זולים ((ועל כך, בפוסט אחר)).

    כל זה מצביע על שימוש קלוקל בדוא"ל ((ושימוש חפוז בחרוז)), ובעיקר בנטיה להשתמש בוא כמערכת לניהול קבצים וגרסאות:

    דיצה כותבת קובץ ושולחת לגילה ורינה. גילה עורכת את הקובץ ושולחת את התיקונים לדיצה ורינה, אבל גם לחדווה ולשמחה. שמחה מצרפת חוות דעת משפטית ושולחת לכולם, למעט לדיצה שבנתיים שלחה עותק מהתיקונים של גילה לצהלה, שהגיה אותן ושלחה לכולן.

    כעת ילדים, מי ידע לומר מה כמות העותקים במערכת הדואר, מה העותק העדכני ביותר ואצל מי הוא נמצא?

    כאשר משתמשים מתוסכלים שואלים אותי כיצר בכל זאת לשמור ארכיון, אני נמנע מההצעה בראשונה העולה בראשי ((Ctrl-A ואחר כך Shift-Delete)). היות ומרבית קהל היעד שלי משתמש ב-Outlook, הפתרון לכאורה הוא לשמור קבצי PST. דא עקא:

    • קבצי PST אינם מתפקדים בצורה יעילה מעל נפחים של כ-2GB.File
    • לא ניתן לפתוח אותם משני מקומות.
    • לא ניתן לגבות אותם בצורה יעילה.
    • ניתן להשתמש בהם רק מתוך Outlook.
    • ניהול קבצי PST ב-Outlook הוא מסורבל, גם למתמש עם הבנה טכנית.
    • ניהול קבצי ה-PST תלוי במשתמש.

    יתר על כל האמור לעיל, האם באמת אנו רוצים לשמור ארכיון דואר?

    על מנת להיות יעיל ארכיון הדואר צריך להיות מיושם ברמת שרת הדואר, כל שכל דואר נכנס או יוצא מתויק בו. האם אנו באמת רוצים שכל דבר דואר נכנס ויוצא יתויק? אם כן, הרי שהפתרון פשוט, מערכת הדואר תמחק כל דואר שנקרא על ידי המשתמש תוך זמן נתון, ואם עולה צורך, ניתן לשלוף את הדואר מהארכיב. הפתרונות קיימים כתוכנה ((אפילו כתכנה חופשית)), כחומרה או כשרות.

    פתרונות חלקיים אחרים ברמת המשתמש היא הקמת שרת דואר ארגוני נוסף, כגון Cyrus, שישמש בארכיון בלבד. מדוע לא להשתמש בשרת זה לצרכי הדואר האירגוני? אין סיבה שלא, למעט האובססיה של השימוש ב-Outlook ו-Exchange.

    ישנן גם מערכות המעבירות את הדואר לשטח אחסון משני, ושומרות בשרת הדואר רק הפניה אליו. לכאורה פתרון אלגנטי, היות ומבחינה המתשמש אין שינוי בצורת העבודה, אך למעשה זהו פתרון מסוכן היות והוא יוצר תלות תפעולית של שרת הדואר במערכת חיצונית מחד, והוא ממסך את הבעיה ואינו פותר אותה.

    הארכיון הטוב יותר הוא עדיין אחת משתי התמצונות המצורפות…

    קטגוריות
    מערכות מידע משולחן המנמ"ר אינטרנט

    סקלביוליות

    ניסיתי למצוא מונח בעברית ל-Scalability. התרגום היחידי שמצאתי הוא הקישור המביך הבא ((ואני לא היחידי שמחפש מונח שכזה)).

    הסיבה לחיפוש היא מספר תקלות מערכתיות שארעו בחודשים האחרונים בחברה, פעמיים במערכת הדואר וארבע פעמים בבסיס הנתונים המרכזי.לא במפתיע – התלונות והמענות התרכזו אלי ((ועלי)). אבל, לאלוהי המיחשוב יש חוש הומור.

    • כאשר שרת הדואר הפסיק לתפקד, אחד המתשמשים נחפז לפתוח חשבון gmail לניתוב חלק המפעולות העסקיות. נחשו מה קרה אז.
    • שבוע שעבר טען באזני משתמש אחר כי מהירות התגובה של שרת הנתונים הארגוני איננה סבירה ונתן כדוגמה את אתי האינטרנט של הבנקים. גיחי גיחי.

    צחוק בצד, אחד הטיעונים של אנשי ה-IT היא: "תנו לנו משאבים כמו X, ותקבלו שרות כמו X". גוגל, למשל, מתחייבת לזמינות של 99.9% (חודשית). דהיינו 72 שעות כשל, עדיין מהווה עמידה בתנאים. אני מצליח לשמור על 99.4%. אבל זמינות ועמידה בתנאי שרות אינה מעניינית את המשתמש ברגע שבו הוא זקוק לשרות. לא בכדי מיקור החוץ זוכה לכותרות, הן בשרות והן בפיתוח.

    מכאן לסלקביוליות. הבעיה איננה חדשה והיא מכונה C10K בתחום שרתי האינטרנט, אך היא נכונה גם לתחומים אחרים, ולא רק במערכות במידע. בעיות סקלביוליות נובעות בלא מעט מקרים מתכנון לקוי שאינו חוזה את העומס הצפוי, או לעיתים מתכנון זהיר מדי שגורם למערכת לנקוט באמצעי הגנה מדי. אנחנו פשוט לא מוכנים לקבל צליל תפוס באינטרנט. מאותה סיבה אנו נוסעים במכונית, ונתקעים בפקק, במקום לנסוע בתחבורה ציבורית.

    סקלביוליות איננה רק ביכולת הגידול, אלא גם ביכולת הצימצום. במשבר הכלכלי הנוכחי הותיר חברות עם עומס רב של מערכות מורכבות בתלויות זו בזו. תחזוקת החומרה, התוכנה וספקי השרות הם נטל משמעותי אך בלא מעט מקרים הוצאת תת-מערכת לא חיונית אחת תגרום לקריסה או ירושה בתפקוד של מערכת אחרת. גם כאן, בסוגיה אינה יחודית למערכות מידע. הנטיה של חברות לבצע פיטורים אופקיים בכדי לרצות משקיעים או סגירת מחלקות פיתוח לקיצוץ עליות הן דוגמאות לכך.

    תכנון הוא אבן יסוד לסקלביוליות, אך לא פחות מכך היא ההכרה בגבולות, הן של הטכנולוגיה והן של האדם.

    קטגוריות
    משולחן המנמ"ר

    טיק טק

    או שמה, גלינג גלינג.
    הכסף בקופה אוזל.
    כבר עשינו Restructure של החובות. כבר פיטרנו יותר ממחצית החברה. חצי קומה בארץ וקומה בחו"ל סגורות.
    the end is at hand
    האוירה עגומה, ועם זאת, אנשים עדיין עובדים. לא רק על מטלות יומיות, גם על פרויקטים. בפגישות הצוות עדיין מדברים על הרבעון הבא. אני והבוס רבים על האם נעבור מ-Exchange 2003 ל-Exchange 2010 או שנחפש שרת דואר אחר. בפגישות חברה אני נוזף באנשים על חוסר הסדר בשרת הקבצים.
    בסוף החודש נדע אם החברה ממשיכה להתקיים או לאו.

    קטגוריות
    משולחן המנמ"ר

    חה חה חה

    בימים אלו אני מפנה את חדריהם של עובדים שפוטרו. בזמן אני גורר את העגלה עם המחשבים שלהם למחסן איני יכול שלא להזכר בקטע הבא: