אנשי IT נהנים מהכבוד המפוקפק של אנשים טכניים ומשמימים. אם אתה יושב ליד קבוצה מהם בבית קפה או בר ומקשיב לשיחה, ואם אינך חלק מהענף, מן הסתם תרדם תוך זמן קצר.
אנחנו לא היחידים. צפריר ריהן כותב על שיטה להפצת גופנים לאתרי אינטרנט (ולישומי אינטרנט). המאמר מעניין לא רק לגבי הסוגיה העיצובית – היכולת לשפר את איכויות אתרי האינטרנט מעבר ליכולות של במחשב של הצופה, אלא לא פחות לגבי סוגיות זכויות היוצרים. אם אתם רוצים מאמר מתלהם ותוקפני יותר, צפריר מפנה למאמר של מארק פילגאם.
השיטה מאפשרת, בין השאר, למשתמש בדופן להמנע מהפרה של זכויות יוצרים בטעות או בתום לב. זוהי השקפת עולם הרואה במשתמש בריה הגונה במהותה. זאת להבדיל מתפיסות של DRM, המניחות את ההפך.
מסתבר, דרך אגב, שגופן Helvetica חגג 50 שנה:
תגית: web
דואר וארכיון
אחת המטלות המתישות של יחידת מערכות המידע היא רדיפה אחר המשתמשים שתאי הדואר שלהם מתמלאים. על מנת להסיר ספק, אנשי IT אינם עושים זאת להנאתם האישים. אין לנו פטיש של תאי דואר קטנים ((יש לנו מספיק פטישים אחרים)), אז למה אנחנו נודניקים כאלה, כאשר יש שרתי דואר המחזקים למעלה מ-200,000 תאי דואר ((ואלו נתונים משנת 2003)). ובכן:
- הצרוף הבלתי קדוש של Outlook ו-Exchange. יותר דואר = פחות ביצועים.
- הזבל. לא SPAM, אלא המצגות המתוקות עם החתולים ונופי שקעה מקסימים.
- הכל, ועכשיו. המתשמש רוצה להגיע לכל דבר דואר מכל מקום.
- אולי יום אחד זה יהיה חשוב. כמו שקיות הסופר שבמזווה.
אלמלא הסיבה הראשונה, ניתן היה לטעון כי זוהי רק סוגיה של שטח אכסון. ודיסקים, כידוע, זולים ((ועל כך, בפוסט אחר)).
כל זה מצביע על שימוש קלוקל בדוא"ל ((ושימוש חפוז בחרוז)), ובעיקר בנטיה להשתמש בוא כמערכת לניהול קבצים וגרסאות:
דיצה כותבת קובץ ושולחת לגילה ורינה. גילה עורכת את הקובץ ושולחת את התיקונים לדיצה ורינה, אבל גם לחדווה ולשמחה. שמחה מצרפת חוות דעת משפטית ושולחת לכולם, למעט לדיצה שבנתיים שלחה עותק מהתיקונים של גילה לצהלה, שהגיה אותן ושלחה לכולן.
כעת ילדים, מי ידע לומר מה כמות העותקים במערכת הדואר, מה העותק העדכני ביותר ואצל מי הוא נמצא?
כאשר משתמשים מתוסכלים שואלים אותי כיצר בכל זאת לשמור ארכיון, אני נמנע מההצעה בראשונה העולה בראשי ((Ctrl-A ואחר כך Shift-Delete)). היות ומרבית קהל היעד שלי משתמש ב-Outlook, הפתרון לכאורה הוא לשמור קבצי PST. דא עקא:
- קבצי PST אינם מתפקדים בצורה יעילה מעל נפחים של כ-2GB.
- לא ניתן לפתוח אותם משני מקומות.
- לא ניתן לגבות אותם בצורה יעילה.
- ניתן להשתמש בהם רק מתוך Outlook.
- ניהול קבצי PST ב-Outlook הוא מסורבל, גם למתמש עם הבנה טכנית.
- ניהול קבצי ה-PST תלוי במשתמש.
יתר על כל האמור לעיל, האם באמת אנו רוצים לשמור ארכיון דואר?
על מנת להיות יעיל ארכיון הדואר צריך להיות מיושם ברמת שרת הדואר, כל שכל דואר נכנס או יוצא מתויק בו. האם אנו באמת רוצים שכל דבר דואר נכנס ויוצא יתויק? אם כן, הרי שהפתרון פשוט, מערכת הדואר תמחק כל דואר שנקרא על ידי המשתמש תוך זמן נתון, ואם עולה צורך, ניתן לשלוף את הדואר מהארכיב. הפתרונות קיימים כתוכנה ((אפילו כתכנה חופשית)), כחומרה או כשרות.
פתרונות חלקיים אחרים ברמת המשתמש היא הקמת שרת דואר ארגוני נוסף, כגון Cyrus, שישמש בארכיון בלבד. מדוע לא להשתמש בשרת זה לצרכי הדואר האירגוני? אין סיבה שלא, למעט האובססיה של השימוש ב-Outlook ו-Exchange.
ישנן גם מערכות המעבירות את הדואר לשטח אחסון משני, ושומרות בשרת הדואר רק הפניה אליו. לכאורה פתרון אלגנטי, היות ומבחינה המתשמש אין שינוי בצורת העבודה, אך למעשה זהו פתרון מסוכן היות והוא יוצר תלות תפעולית של שרת הדואר במערכת חיצונית מחד, והוא ממסך את הבעיה ואינו פותר אותה.
הארכיון הטוב יותר הוא עדיין אחת משתי התמצונות המצורפות…
מעבדות לחרות
אמר רבי סטיבן איש עבודה:
מה העבדות הזאת לכם לתכנה קלוקלת וחומרה זולה. חרות היא נוצצת.
אמר רבי סטיבן המרקד:
מה העבדות הזאת לכם ליקר ולנוצץ, חרות היא בזול.
אמר רבי ריכרד מאיגנציוס:
מה העבדות הזאת לכם?
אמר מרן יו"ר ד"ר יובל דרור דאדא:
לא עבדי הטכנולוגיה, עבדי היעילות אנחנו ((וכיוון שכפר ביעילות הוציא את עצמו מן הכלל)).
את פתח להם, שהרי לא הא בהא טליא. יעילות, טכנולוגיה, כסף ואידאולוגיה לא ירדו יחדיו כרוכים מהשמים. אמר אדוארד הפתן השחור על מנפטות הכותנה:
I am one of these people who are quite happy to wear cotton, but have no idea how it works
צא ולמד שחרות, היא חרות מבורות. דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ואז תדע ממי אתה עתיד לקבל את החשבון.
של מי המחשב הזה?
כמה מהפעילות הפרטית שלכם מתבצעת ממקום העבודה? כמה מהעבודה שלכם מתבצעת מהסביבה והזמן הפרטי שלכם?
מן הסתם הרבה. בשני המקרים.
שיטות התיגמול והניהול של משאבים כמו המכונית והטלפון הסלולרי הפכו לממוסדות, וכעת המחשב האישי על הכוונת. הכיוון הוא פשוט: תן לעובד תקציב ומפרט כללי והעובד יבנה / יקנה לעצמו מחשב, ישיג לעצמו קישוריות לאינטרנט ויצור לעצמו סביבת עבודה נוחה. הרווחים ברורים:
- פחות תלונות קטנוניות (מקלדות, עכברים, צבע המארז)
- פחות קריאות שרות שאינן קשורות לעבודה (חיבור התקנים כמו מצלמות פרטיות)
- פחות תחזוקה לחומרה (האחריות נמצאית אצל המשתמש)
- פחות חידושי חומרה (משתמשים פחות ששים לחומרה חדשה אם הם אלו הצריכים להעביר את כל ההגדרות למחשב חדש….)
במוסדות אקדמאים השיטה כבר מקובלת תקופה ארוכה. היות ומדובר בארגונים גדולים, המוסד גם יוצא למכרזים, ומקבל מחירים טובים ((וכרווח נוסף המיחשוב יוצא מתקציבי המחקר, לא מתקציבי התפעול…)).כמובן שלא הכל נלהבים ממגמה זו:
- אבטחת מידע: האם להשאיר את אבטחת פתח הגישה למערכות המידע האירגוני שלכם בידי המשתמשים?
- אחריות: כאשר משהו משתבש, אל מי פונה המשתמש?
- שייכות ובעלות: כאשר העובד עוזב, או מקבל תקציב למחשב חדש, מה קורה למחשב הישן, מה קורה למידע הארגוני שעליו, מה קורה למידע הפרטי?
אוסיף ואומר, שהנסיון מתחום הטלפוניה הסלולרית והמכוניות איננו מעודד. בלא מעט מקרים שיטת הבחירה איננה מבוססת על תועלתיות של הארגון.מגמה אחת אותה אני מקבל היא הצורך להתנתק מה-PC כמוקד המיחשוב האירגוני. דיכוז היישומים לשרתים (בין אם בארגון או אצל נותן שרות), שרותי מובני WEB הזמינים גם מהתקנים שאינם PC קלאסיים הם אבני הדרך המהותיות ביותר.
לא אוהב Outlook
נקלעתי לפרויקט ארוך טווח. כלי התקשורת המרכזי הוא ה-Outlook. על זה אמר רבן פלדרמאוס:
Has not the Jewish people suffered enough
בימי צעירותנו, הסבירו לנו כי ישנה מגבלת נפח הגורמת ל-Outlook לקרוס, וכל גרסה חדשה אפשרה נפח נתונים גדול יותר. דיון זה, ביכולות ניהול הנתונים של Outlook הוא בדיעבד, טפל. Outlook מצליח לקרוס בכל גרסה וכל נפח נתונים, ויתר על כן, קריסות אל, אינן הבעיה העיקרית של תכנה זו.
Outlook הוא הפרה החולבת של מיקרוסופט. היות והוא היה "חינם", כחלק מחבילת ה-Office, הוא הצליח להוציא מהשוק תכנות דואר וניהול מידע אישי משובחות ממנו, שנמכרו או הופצו בתכנות עצמאיות – Ecco, Act, Eudora, zMail ואחרים. יתר על כן, על מנת לנצל את מלוא היכולות שלו, היה צורך בשרת Exchange שמצדו חייב מערכת הפעלה Windows. גרסאות אחרונות של Exchange מחייבות גם שימוש בשרותי Active Directory.
לכאורה, מאפשר Outlook שימוש במקשרים גם לסביבות אחרות (Lotus Notes, Novel GroupWize, Zimbra ו-Scalix למשל). מקשרים אלו רק מוסיפים לתקורה המנהלתית וחוסר היציבות של Outlook, בין השאר משום ש-Outlook נבנה לשימוש בממשק תכנה בשם MAPI, בעוד שכל כלי אחר פעל על ידי פרוטוקולים פתוחים כמו IMAP, או ממשקי תכנה כלליים יותר כמו DDE או OLE. לא בכדי יצירת רשימות תפוצה לדואר מתוך רשימת הנמענים של Outlook ל-Word היא תהליך לאנשים עתירי זמן וסבלנות.
לאנשים אלו גם קיים אתר סליפסטיק. אתר זה מציג פתרונות כיצד ניתן לאלץ את Outlook לבצע פעולות שיתוף וסינכרון, כמו גם להתמודד עם חלק מהבעיות השוטפות של Outlook.
אני מוצא את הנטיה לראות ב-Outlook כאבר הבוחן למנהלי המידע האישיים כעצובה. Evolution ו-Kontact, מעולם הלינוקס, עושים מאמצים אדירים להדמות ל-Outlook מבחינת ממשק המשתמש והיכולות. מבט חטוף ב-Zimbra או eGroupware מראה מה שרת שיתוף יכול לעשות. Yahoo, Plaxo ו-Google Apps מאפשרים זאת גם ללא השקעה תשתיתית.
ומה על שולחן העבודה? אין מקום ליומן ולספר הכתובות על השולחן העבודה. מקומם בדפדפן ובטלפון.
אם נקבל את שינוי הפרגידמה הזאת, ניתן יהיה להתקדם. האמת, ניתן יהיה לחזור לאחור. מי שהתשמש בתכנת Ecco, יבין את כוונתי. התכנה איפשרה שיתוף נתונים על רשתות מקומיות ללא תכנות תשתית. ניתן היה להתשמש בספר כתובות מתוך WinFax ותכנות דואר. כל פריט מידע היה בר קישור לפריטי מידע נוספים (פגישות או אנשי קשר, למשל), ניתן היה ליצור "מחברות" לנושאים שונים ולשייך להם פריטי מידע.
מדוע, אם כן לא להשתמש ב-Ecco? חברת NetManage, שרכשה את הזכויות לתכנה, החליטה להפסיק לפתח אותה. למרות שהתכנה ניתנת להורדה ללא תשלום, קשה להצדיק את השימוש בה. היות והופסק הפיתוח של התכנה היא איננה מאפשרת שימוש בכלים ויכולות חדשים כמו vCard ו-vCal, שיתוף דרך WebDAV או סינכרון בפרוטוקולים כמו ActiveSync או SyncML, שפותחו לאחר שהחברה הפסיקה את הפיתוח. אני משתמש בתוכנה אך רק לצרכים פנימיים, והיא עדיין עובדת (אפילו על Windows XP או Wine).
Ecco היא הראיה כי תיוג מידע היה קיים עוד לפני ימי ה-Web 2.0 העליזים, וממשק ה-Explorer אינו חזות הכל.