בא אחד, נחום ברנע, ודרך על יבלות הבלוגרים. לא כולם נעלבו, ורבים הגיבו לענין. אותי מטריד רק שנחום ברנע פוסל במומו, הוא אינו טורח לבדוק או להסביר מהו בלוג.
בלוגים התחילו בסוף שנות התשעים של המאה העשרים כיומני רשת. טקסטים המופיעים לפי סדר תאריכי, ומאפשרים לכותב לקשר לאתרים נוספים ללא מנגנון ניהול מורכב או שליטה ברזי HTML. שרותים כמו בלוגר, תוכנות כמו WordPress, ואיכסון אתרים במחירים נמוכים הרחיבו את מעגל המשתמשים. טכנולוגיות כמו רסס ושרותים כמו טכנורטי ו-FeedBurner, הרחיבו הן את מעגלי הכותבים והן את מעגלי המשתמשים.
עד כאן טכנולוגיה. וכעת התוכן.
שום דבר לא הכתיב את סוגי התכנים של הבלוגים, אך זמינותם הפכה אותם לפופולרים אצל אלו שמצאו שהדפוס לא משרת את מטרותיהם בצורה היעילה ביותר, מסיבות כלכליות, פוליטיות, אידאולוגיות או סוגיות של זמינות ויעילות. סוגי הכתיבה אינם שונים מהותית מאלו הקיימים בדפוס – ידיעות, כתבות, דעות ופובליציסטיקה.
לעיתונות הדפוס לקח (ולוקח) זמן ליישם טכנולוגיות אינטרנט ((הזנות הרסס של אתרי העיתונות הם ברובם איומים)). ומסתבר שגם לעיתונאים. אם נחום ברנע היה מפרסם את טוריו ב-wordpress.com במקום בידיעות אחרונות, האם היה יורד ערכו כעיתונאי?
בלוגר כותב בבלוג, עיתונאי כותב בעיתון. איכותו של הכותב אינה נובעת מהמדיום, איכות המדיום אינה נובעת מהטכנולוגיה.
