אין לי סיבה להטיל ספק ביושרה של כתבי 360, ואין לי סיבה להטיל ספק במהימנותם של הנתונים שהוצגו בתחקיר רופא טוב, רופא לחיים. עם זאת יש לי ביקורת על הצגת המידע. והביקורת נובעת מהנקודה הבאה:
מה יחשוב מטופל בביקור הבא אצל הרופא, כאשר יראה את הצעצועים שהשאירו אצלו התועמלים הרפואיים.
יש מרחק רב בין רופאים המפירים את תקנות בריאות הציבור ואת נהלי ועדת הלסינקי, לבין רופאים שתועמלנים רפואיים משאירים במשרדם צעצוע בסוף הביקור. גם הרמיזה שרופאים מקבלים שווה כסף בסגל וציוד, בעוד שמטרידה, אינה זוכה למבט מקיף יותר של מצב המוסדות הרפואיים בישראל.
כתבה חשובה שהיה ראוי שיקדישו לה וראיה רחבה, כמתבקש מהשם 360, הפכה ל-sound byte, וחבל.
תגית: אחריות
קטגוריות
ספקנות וצרכנות
עירא אברמוב שם נפשו בכפו ויצא למחוזות ההומאופטיה לברר מספר סוגיות לקראת ארועי 1023 ((דרך אגב, ישנה תופעה קלינית של עודף מים, אבל אני סוטה מהנושא העיקרי)).
כצופה מן הצד, ושומע חופשי במבוא לכימיה, הדיון הוא משעשע. הומאופטים מאוד רוצים הכרה כשיטה מדעית, אך מול שאלות הבוחנות את עמידת ההומאופטיה במתודולוגיות מדעיות או שיטות המחקר הנובעות מהתודולוגיה המדעית מניסות אותם מיד למחוזות הניסים הנסתר והפסיכולוגיה.
בכניסה מקרית לסופר פארם הבחנתי במדפים של מוצרים הומאופטים שהתהדרו בתקינה של GLP, GMP, ISO וההצהרה "נבחן קלינית". למשך קרוב לשניה נדהמתי, עד שנזכרתי כי ישנו גם מוצר של ביופט המתהדר באותם תקנים ((למעט, כמובן "נבחן קלינית", שבמקרה של ביופט מקבל משמעות אחרת)). את המוצרים של שתי החברות אינני חושב שאצרוך.
המונח הבעיתי הוא "נבחן קלינית".
בחינה קלינית היא בחינה של מוצר ((על פי רב מוצר פרמצבטי, אם כי מוצרי מזון וקוסמטיקה יכולים להכנס למבחנים ממין זה)). המבחנים בודקים את העמידה של המוצר בתנאי המבחן, מוצר נחשב כנכשל אם גרם לתופעה שלילית (Adverse Effect) או לא עמד בתנאי המבחן. דהיינו, מתן גלולות פלצבו בצבעים שונים יכולה לעבור מבחן קליני. מכאן שהביטוי "נבחן קלינית" בפני עצמו הוא חסר משמעות, אלא אם כן נוסיף אליו את ההתויה מולה היא נבחנה.
האם יש להבין מכאן שהומאופטים הם נוכלים? לא נראה לי שעירא סבור כך. הוא רק תמה כיצד רופאים ((בעלי תואר MD)), מסוגלים לתמוך בצורת טיפול שאינה עומדת בקירטריונים מדעיים. אני סבור שהתשובה פשוטה: רופא איננו בהכרח מדען. שבועת הרופא אינה מחייבת את הרופא לחשיבה המדעית, אלא לטובת המטופל. כפי שאנו מצפים מעורך הדין שיפעל לטובת מרשו או רואה חשבון לטובת לקוחו. אמנם רופא המתעלם מהמחקר המדעי בתחום הומאופטי, או מהעובדה כי המחקר הקליני הכולל חסיון כפול נוצר בגלל ההומאופטיה ((ופסל אותה)), נראה לי חשוד כרופא רע, הוא אינו בהכרח נוכל.
הנוכלות, אם כבר, קיימת ברמה העסקית, הממסדית וממשלתית. קופות החולים ורשתות בתי המרקחת מצאו לעצמן מקור הכנסה נאה נוסף. היות ואנו, כלקוחות, מצפים כי גופים אלו יפעלו לטובתנו, אנו מניחים כי המוצרים והשרותים מבוססים על שיקולים מדעיים ורפואיים טהורים. הרגולטור הממשלתי כושל פעמיים, היות ונסיונות בקרה ((כמו הדרישה כי מחטים המשמשות בדיקור יהיו סטריליות)) יוצרות גם הן רושם של מתן גושפנקא שאין לה אחיזה במציאות.
לא בכדי נזהרות חברות הפראמה הגדולות מתרופות "אלטרנטיביות". הן יודעות שמול התביעה היצוגית שתגיעה, לא יהיה להם כל ביסוס מדעי להשען עליו.
קטגוריות
הארוע השנתי של איל"ן תל אביב
ידידי איל"ן היקרים!
במשך השנים הייתם בודאי ערים לפעילות של איל"ן בתל אביב הדואג לילדים ובוגרים עם מוגבלויות פיזיות שונות. איל"ן תל אביב תומך באמצעות גני ילדים ובתי ספר מיוחדים, מפעל מוגן, עזרה ישירה למשפחות, קייטנות וימי נופש, ועוד…..
חזון איל"ן תל אביב בשנים האחרונות הנו פרויקט קהילתי מיוחד במינו מרכז יום שיקומי לנכים בוגרים שאינם מתאימים לאף אחת מהמסגרות הקיימות, ושיאפשר להם להמשיך לגור עם משפחותיהם בקהילה.
אנו עובדים על הקמתו של המרכז השיקומי שנים רבות. לאחרונה קיבלנו חלקת אדמה באדיבות ראש העיר תל אביב-יפו .על מגרש זה נקים מרכז יום לאנשים עם צרכים מיוחדים לשיקום, העשרה, פעילות גופנית, תעסוקה ועוד..
למטרה נעלה זו יתקיים ערב תרבותי עם האמן דוד ד'אור ביום שלישי כ'ז בשבט תשע"א, 01.02.2011, באולם רקנאטי במוזיאון תל-אביב, בשעה 20:30.
מחיר כרטיס V.I.P – 500 ₪ .
מחיר כרטיס רגיל – 300 ₪ .
מחיר רכישות מרוכזות – 200 ₪
אנא עזרו לנו להגשים את החלום. כל ההכנסות קודש לקידום פרויקט מרכז היום.
אנו ממליצים להקדים ולרכוש כרטיסים עוד החודש וכך להנות מהטבות לסוף שנת המס. ההוצאה מוכרת בסעיף 46א לפקודת מס הכנסה.
טל: 03-5281217 03-5281218
בברכה
חנה לאור
יו'ר איל"ן תל אביב
אין חידוש בכך שידיעה על ארוע נקודתי מביאה לתגובה חריפה. מותו הטרגי של עידן לוי ז"ל משפעת הביא לעומס על קופות החולים לקבלת חיסון נגד שפעת. להיקף של הארוע, או רמת הסיכון אי קשר לרמת התגובה:
שיעור התמותה בישראל היה בשנה שעברה כ- 3.6 מקרים למיליון, כולם סבלו ממחלות רקע. תמותה ממחלת שפעת בילד בריא היא נדירה מאוד, אך מוכרת בספרות הרפואית. בארה"ב נמצא כי קרוב לשליש מהילדים שנפטרו עקב שפעת החזירים לא סבלו ממחלות רקע
הכותרת של המאמר בו מופיע הציטוט מלמעלה היא"אדישות ופחד הציבור מביאים לתמותה משפעת".
אותו דבר קורה לגבי מקרי אונס והתאבדות המקושרים לפייסבוק:
בשבוע שבו הוזכרה הרשת החברתית בנשימה אחת עם אונס והתאבדות, התחבטו המומחים בהשלכותיה עלינו. "הכל קשור לסטטוס. האלימות נעשית מתוך רצון לצבור כוח בקבוצה", קבעו, בעוד אחרים הדגישו דווקא את התרומה החיובית
הכותרת: סטטוס של אלימות: איך הפך פייסבוק לכלי מסוכן?
יש מי שמנסה לצבור נקודות, אך אבירי האינטרנט, יונתן קלינגר, יובל דרור, הלל גרשוני, שוקי טאוסיג וגל מור מיהרו להגיב. וטוב שכך. בכדי לסכן את ילדנו לא צריך אינטרנט, וקשיים של קשרי הורים ילדים קיימים גם בעולם האמיתי. בדיונים היותר רציניים מנסים לקשר בין המתרחש באינטרנט לעולם האמיתי. את דעתי לגבי פייסבוק כבר הבעתי, ולא ראיתי עד כה סיבה לשנותה, וזו אינה עושה רושם על אף אחד.
אין זה מונע ממני, כמובן, להתייחס לנושא.
האינטרנט בכלל, ופייסבוק בפרט, הם גורם משבש בתחומים רבים. תגובת היתר שאנו רואים נובעת מכך שאנו מקבלים משוב שונה, או בצורה שונה מזו שאנו מצפים לה. אין זה יחודי לאינטרנט, הטלפון הסלולרי, למשל, שינה את תפיסתנו של זמינות מספר פעמים ((מהופך שעה אבודה לשעת עבודה לנא לכבות טלפונים)).
האינטרנט הכניס עולם חיצוני לתחום הפרטי בצורה שהשלכותיה, לטעמי, עדיין אינן ברורות. דלתות סגורות כבר אינן מחסום, דלתיים סגורות אינן מסתירות ולא תמיד יש מבוגר אחראי. אנו מנסים לחנך, וכאן חשיבותם של אבירי האינטרנט שהוזכרו לעיל, כמו קולומבוס החושף עולם חדש לעולם ישן. רק שכאן הלוחות הטקטוניים נעים בקצב מסחרר ובכיוונים שלעיתים נראים אקראיים, ואם לא די בכך, האלבטרוס החג מסביב לספינה נושא עמו מגנט…
פייסבוק מרכזת את הרע והטוב של האינטרנט. הרשעים חשים בטוחים מאחורי דלתות סגורות, הקורבנות אחדים נפגעים מתוך אי ההבנה כי הדמות מולם אינה בהכרח צלם האדם האמיתי העומד מאחוריה. קורבנות אחרים נפגעים היות והם מבינים כי כל דבר ארס ושטנה זוכים להפצה רבתי ולשימור לאורך זמן. בצד השני ישנו אחד מאמצעי התקשורת היעילים והנפוצים ביותר. לא מעט מטרות טובות זוכות לקידום והפצה בזכות פייסבוק, חברים ומשפחות שומרות באמצעותו על קשרו עסקים קטנים יכולים לקדם את עצמם ללא תשתית טכנולוגית יקרה. ומה עם המבוגר האחראי? כמעט כל מאמר ביקורת על פייסבוק מסתיים בכפתור לייק. הילדים שכן יקבלו מבוגר אחראי בחבר בפייסבוק הם לא אלו שאנו צריכים לדאוג להם… בפייסבוק אין סיירת הורים, ואני בספק אם פייסבוק ישמחו לקדם זאת, אלא אם כן תגיע תביעה משפטית.
כיצד, אם כן, יש להתיחס לפייסבוק. כמו לכל סביבה. להביט סביב ולראות אם נוח לכם שם, ואם אתם מרגישים נוח להשאיר את ילדך שם. כמו בגן משחקים או עם ספר חדש. לא לשקוע בשאננות. אם באותו גן משחקים אתם מתחילים להבחין במחטי מזרק ישנים או בקבוקים שבורים, אולי כדאי לחפש גן חדש. החלק הקשה הוא הערנות התמידית מחד, והצורך לתת לילדנו לצאת אל העולם ללא ההגנה המתמדת שלנו, לטובת הילד כמו גם לטובתנו.
הדבר להשמר ממנו הוא לשייך סמלים. במסגרת סיורי פרויקט ינשופים בגני תקווה, הבחנו בלא מעט קבוצות של בני נוער מתרכזים סביב נרגילות. אותן נרגילות הפכו בעיני הורים רבים לסמל של עברינות, סמים ואלכוהול. בפועל מצאתנו בפארקים טבק וקולה וחברה שיושבים ומקשקשים. לא מוצרי בריאות, כמובן, אבל לא סכנה קיומית לנפש הנוער. את האלכוהול ואת בני הנוער שנמלטו למראה מבוגר מצאנו במקומות אחרים.
ככל עירייה ומועצה שמכבדת את עצמה ((ואת תושביה?)), מועצת גני תקוה שלחה לתושבים מסמך מסכם של פעילותה. היא אף הגדילה לעשות ושלחה את המידע כחלק מיומן שולחני מהודר לשנת 2011 בכריכה קשה ונייר איכותי.
בסוף היומן ישנו ספר טלפון של תושבי המועצה.
לאחר ספר הטלפון מופיעים כל תלמידי בתי הספר בישוב, ממוינים לפי בית ספר (או גן) וכיתה. בשמם המלא, כתובתם ומספר הטלפון שלהם. רק תמונה הייתה חסרה… הייתי מתנחם מעט מהעובדה כי חלק מהנתונים שגויים, אך היות ויש גם ספר טלפונים, והישוב איננו גדול, ניתן להצליב מידע בצורה קלה.
קצת מתמיהה מדוע מצאה המועצה לנכון לפרסם את כל הנתונים הללו על הנייר ((בעוד מאוד מתמיהה העובדה כי בחרה לפרסת אותם כלל….)), אך מבט חטוף על אתר המועצה מבהיר כי ככל הנראה פשוט חסרה להם הטכנולוגיה המתאימה.
הייתי גם מתלונן על הביזבוז של עצם הוצאת יומן שולחני בעידן זה, ועוד יומן לשנה האזרחית בישוב בו חלק ניכר מהאוכלוסיה דתי או שומר מסורת, אבל אלו נראות לי כרגע תלונות קטנוניות.