איל"ן תל-אביב ((גילוי נאות, בת זוגי מנהלת את המשרד התל אביבי)) עומדת לקיים מופע התרמה להקמת מרכז יום.
ארוע נאה למטרה טובה.
איל"ן תל-אביב ((גילוי נאות, בת זוגי מנהלת את המשרד התל אביבי)) עומדת לקיים מופע התרמה להקמת מרכז יום.
ארוע נאה למטרה טובה.
הגב' ואן דר גראף מתרעמת על החלטת אפל שלא לשווק עדיין את האיכספון בישראל. בין השאר היא מציינת את סוגיות החוקיות של יבוא אישי של המכשיר. החלטה זאת נובעת ככל הנראה ממניעים שיווקיים של אוידיגיטל וחברות הסלולר, ואינה קשורה כלל לחוק.
כמו במקרה הגדרות ה-Zone של מכשירי ה-DVD, זוהי מערכת שיווקית שאין בינה לבין חוק ולא כלום. חברות התוכן והטכנולוגיה ששות להציג את העקיפות של משתמשים או יצרנים שונים כפריצה, אך אין בכך מעשה עברייני יותר מחלפת הריפוד ברכב.
אחרי כמעט 20 שנה כעצמאי, הפכתי לשכיר. זהו תהליך הפוך לתהליך העובר על לא מעט אחרים. ולעיתים אני נשאל על המעבר משכיר לעצמאי ((לעיתים לא, אבל אני מרגיש צורך להתייחס)).
לפני כחמש שנים מילאתי שאלון הבוחן את יכולתי להיות עצמאי. כמובן שנכשלתי בגדול…
היתרונות בעצמאות:
חסרונות
כמה אבחנות:
מתי תחום הופך להיות נחלת מחלקת IT?
התשובה ההולכת ומתבררת, כאשר לאף אחד אחר אין מושג מה לעשות בנדון – ועל אחת כמה וכמה כאשר יש כבל חשמלי בענין.
בקרת הכניסה לאתר הפכה להיות סוגית IT, כאשר הסתבר כי יש מחשב מעורב בענין. מכאן, שדלת הכניסה היא בתחום אחריות IT. מכאן שברור מדוע קיבלנו פרצופים חמוצים כאשר הסתבר כי מחלקת IT איננה מחזיקה דבק נגרים, סילקון, מקדחות ודיבלים על מנת לתקן את ציר הדלת שהתעקם.
כאשר הגיע ספק מטפי כיבוי האש, הוא נשלח ישירות למחלקת IT. היות ולחדר השרתים יש מערכת כיבוי אש אוטומטית מבוססת הלון, סביר להניח כי אנשי ה-IT הם גם אלו המבינים במטפי אבקה, גז או ספרינקלרים.
על שום כך גם נגררתי לישיבות אין קץ עם אנשי המחירות של ספקי הטלפוניה הסלולרית, למרות שהוחלט כי ברמה הארגונית לא יהיה שימוש בטלפונים לצורך גישה למידע ארגוני.
למרבית השמחה, אנו עדיין לא נדרשים להתקנת שולחנות (שהרי מחשבים מונחים עליהם…), אבל אולי פתחתי פה לשטן….
מאז הפכתי לשכיר, ועוד בחברה ציבורית (דהיינו הנסחרת בבורסה), אני נהנה מנפלאות הבירוקטיה הארגונית. אחת מאותן נפלאות היא המחלקה המשפטית – ונוהל המחייב העברת כל מסמך משפטי לעיונם ואישורם.
כחסיד של קוד פתוח ותכנה חופשית, אני מאמץ לא מעט כלים שפותחו על בתפיסת עולם זאת, ועל מנת לקצר תהליכים (כך חשבתי), שלחתי למחלקה המשפטית את רשימת הרשיונות הנפוצים של עולם הקוד הפתוח והתכנה החפשית.
אימה ופחד ופלצות. "תכנה ובסיס נתונים מסוג זה הם מסוכנים למחשבי החברה" הכריזו עורכי הדין. משום מה יצא עיקר קצפם על רשיונות מסוג Apache. מבוכה מסוימת נוצרה כאשר הסתבר להם כי אתר החברה, וחלק ניכר מהתכנות המסחריות שבשימוש בחברה עושות שימוש בשרת האינטרנט Apache.
עיקר התסכול נובע מכך שלמרות שמדובר בעורכי דין שעיסוקם הוא בקנין רוחני, הם לא הטריחו את עצמם לעיון מעמיק הן בתנאי הרשיון, והן בסוג העבודה שהחברה עושה. אולי שלא במפתיע, רישיונות של תכנות קניינית לא זוכות לאותה רמה של עיון מעמיק. התוצאה היא שיותר קל להעביר הצעת מחיר למחלקת רכש ולרכוש תכנה קניינית עם מגבלות וסייגים חמורים, מאשר להשתמש בתכנה חופשית, במקרים לא מועטים עם יכולות עדיפות.
זאת לתשומת ליבם של מפתחים כמו ארתיום, העושים לטובת הכלל, ואף מגדילים לעשות, ומשקיעים מחשבה הן לטובת המשתמשים והן לטובת המפתחים.