כתבתי על יוזמתה של זוגתי שתחיה לקיים ערב התרמה למרכז יום של איל"ן תל אביב.
אחרי הרבה פרפרים בבטן ועבודה מטורפת היא עשתה זאת. עם משבר כלכלי, מול שבעה או שמונה ערבי התרמה נוספים בטווח זמן של שבועיים, עם מנהלים ספקניים ועם בעל שעמד פעור עיניים מול יכולתה להמשיך לתפקד, בעבודה ומחוצה לה.
ילדים בני שמונה, חיילים בני שמונה עשרה, בורגנים בני שלושים ושמונה, אנשי עסקים בני ארבעים ושמונה ופנסיונרים בני שבעים ושמונה מילאו את האולם. שרו עם הלהקה, נהנו ותרמו למטרה טובה.
כל הכבוד לסילבינה!
לכל אחד דעה ואמירה כל המצב הכלכלי. גם לי.
אין זה המיתון הראשון שאני חווה. לבי, לבי למפוטרים ולעצמאים שנפגעו ויפגעו. הייתי שם בעבר, ויתכן כי אהיה שם בעתיד ((טפו, טפו, טפו)). עם זאת, אני חושב שאנוכיות היא זאת שהביאה אותנו לכאן.
גם אני שמתי חלק נכבד מכספי בבורסה ((ישירות או דרך קרנות השתלמות וקופות גמל)), היות ושמחתי להרוויח והיות ו"הבורסה היא תמיד ההשקעה הטובה היותר לזמן ארוך". לשמחתי קיבלתי הנחיה מזוגתי שתחיה כי מנימוקים כלכליים צרופים ((אני רוצה לישון בלילה)) על להעביר את כספנו למק"מים משעממים.
גם אני עלזתי בעיתונות הכלכלית ולא טרחתי לברר מונחי יסוד בכלכלה. אני, שהטפתי תמיד ללקוחותי להשקיע את זמן הלימוד בטכנולוגיה הקריטית לתפקוד החברות שלהם ולא לקבל את דברים כמובנים מאליהם.
גם אני התרחקתי מהתובנות של הכלים השלובים. הבסיס, הן של הסוציאל דמוקרטיה, והן של מערכות מידע. ההפמנה כי ארועים ופעולות לא נעשות בחלל ריק, וכי מערכות, טכנולוגיות, כלכליות וחברתיות מכילות ריבוי של משתנים המשפיעים זה על זה.
גם אני זילזלתי בידע הניתן לרכישה יזומה על ידי, והסתפקתי בידע שהוזרם אלי, מבנקאים, פוליטיקאים, סוכני ביטוח.
גם אני הסתנוורתי מהממון, ודהרתי אם העדר, מתעלם מאלו שנשארו בצד.
היום אנו רואים את אלו שנשארו בצד. אנחנו.
למה גסות הרוח? בעיקר כאשר אני רוצה להפנות למאמר מצוין בכלכליסט.
הסיבה היא הנימוק שנתן לי בעל חברה למדיניות התמחור שלו, ומדוע הוא פיטר את המנכ"ל שלו.
אם אני מחייב כזונה, משלמים לי כמו לזונה ומתיחסים אלי כאל זונה.
אם אני מחייב כנערת ליווי, אני עושה את אותו דבר, רק משלמים לי יותר ונותנים לי מעט יותר כבוד.
בסופו של יום אני עושה את אותו דבר.
החברה, מהכרותי עמה, נותנת שרות ברמה גבוהה יותר ממרבית המתחרים שלה. עם זאת, המנכ"ל היה נואש למכור פרויקטים, עד כדי מתן הצעות במחירי עלות, או אף בהפסד. הפחד שלו מהפסד של פרויקטים למתחרים גרם לחברה להראות נואשת.
ישבתי משני צידי השולחן, כלקוח וכנותן שרות. פחד וחוסר בטחון של צד אחר, בעיקר מצד נותן השרות, גורם לצד השני להריח דם. התוצאה היא רעה לשני הצדדים, היות ואז נגמר המשא ומתן. יש התמקחות או התנתקות.
בהתמקחות, רק הכסף משחק, והמשחק הוא "איך לדפוק את הצד השני". בהתנתקות, אין המשך, לפחות לאחד הצדדים.
הבוס התקשר. האם הפצנו את תיקון האבטחה האחרון של מיקרוסופט. לא.
למה לא?
יש לנו תכנה שפותחה על ידי צוות פנימי. בכדי לעבוד:
מי צריך וירוסים ורוגלות מבחוץ כשיש מפתחים מבית.
לטובת אלו שלא שמו לב, יש משבר כלכלי בעולם. טוש-זה נראה כמו עמוד מודעות האבל. גם עלינו נחת הגרזן. יותר מ-20% מהחברה, בארץ ובחו"ל, פוטרו.
ממני נחסך הצורך להחליט מי ילך ומי ישאר. שני אנשי צוות עזבו מספר ימים לפני ההודעה. כמובן שלא נקבל מחליפים. דווקא המפוטרים נראו רגועים יותר. אולי אחיזת פנים, אולי גאווה של אלו המשליכים עצמם על התייל לטובת חבריהם שבשוחות.
וקול קטן תוהה האם הצורך בפיטורים הוא תוצר של "המצב", או שמה מנהלי החברה ניצלו את "המצב" ליעול החברה.