קטגוריות
אינטרנט דעה

לטבוע או לטבוע

סערת הזוטא של חורים ברשת איננה בודדת. מור אינו היחיד שבחר שותפים ללוות את האתר שלו, ניר חינסקי בחר במיקרוסופט.

Monetize – זהו שם המשחק. גל מור או רופרט מרדוק:

(דרך Dvorak Uncensored)
הנחת הבסיס זהה. מישהו צריך לשלם על התוכן. קבלת התוכן בחינם דרך האינטרנט1 איננה עובדת. התוכן צריך לממן את עצמו. אז מה קרה?

  • המשבר הכלכלי2. אנשים זהירים יותר בהוצאותיהם. קונים פחות עיתונים, מקליקים פחות על פרסומות ומוציאים פחות כסף על הוצאות שאינן חיוניות.
  • משבר האמינות. עתונות הדפוס ורשתות החדשות מאבדות מהאמינות שלהן. הקצף ששפך נחום ברנע על אריאנה הפינגטון, הן חלק מדוגמה מקומית, הירידות הבלתי פוסקות של ג'ון סטיוארט על רשת פוקס3 או ההתקפות על דיויד פוג הן דוגמאות מחו"ל. לא פלא שכמעט אין מצב בו אין תגובה בעיתונות הכלכלית בארץ הטוענת נגד הכותב כי הוא "כותב מפוזיציה", או מאשים מגיב אחר כ"מגיב בתשלום".

האם התוכן חייב לממן את עצמו? האם התוכן בזכות עצמו יכול לממן את עצמו? דבורית שרגל כותבת תחת המטריה של אורנג'. רון מיברג מאמין כי אנשים ישלמו לו ישירות.

אם נצא מהביצה המקומית, נראה כי קיימים לא מעט שרותים ותכנים בתשלום שעובדים. iTunes למשל. אבל האם המודל הזה יעבוד גם על חדשות או דעות? רופרט מרדוק מאמין כי עתונות הדפוס עשתה טעות כאשר אפשרה מראש גישה חינמית לתכנים שלה. מרדוק יודע כי המודל של iTunes4 יכול לעבוד גם עבור עתונות הדפוס. אך לדעתי הוא מאמין גם כי מיצוב אליטיסטי דרך תמחור הוא מחוייב וכי קשה לשנות הרגלי צריכה – ולראיה ה-Wall Street Journal, המחויב בתשלום גם באינטרנט, Consumer Report או מחירון הרכב של לוי יצחק – כולם שרותים שתמיד היו בתשלום.

מאידך גיסא, דווקא בעתונות הדפוס קיימת התפוצצות של חינמונים. האם עצם העלות האפסית שלהם הופכת אותם לבעלי ערך נמוך יותר? ההשוואה בין ויקיפדיה לבריטניקה מתבקשת.

אנחנו בעיצומם של מאבקים מקבילים על אמינות ופרנסה. המאבקים הללו יגבו קורבנות, מכל הצדדים.

  1. בחינם? Connectivity charges may apply []
  2. סיבה טובה לכל דבר, העלאת מחירים והורדת מחירים, פיטורים וגיוסים, קנית מניות ומכירתן…. []
  3. האמת, מטרה קלה…. []
  4. בעיקר הקשר של החנות למוצרי iPod []
קטגוריות
אינטרנט דעה

בלוג – כלי או תוכן?

בא אחד, נחום ברנע, ודרך על יבלות הבלוגרים. לא כולם נעלבו, ורבים הגיבו לענין. אותי מטריד רק שנחום ברנע פוסל במומו, הוא אינו טורח לבדוק או להסביר מהו בלוג.

בלוגים התחילו בסוף שנות התשעים של המאה העשרים כיומני רשת. טקסטים המופיעים לפי סדר תאריכי, ומאפשרים לכותב לקשר לאתרים נוספים ללא מנגנון ניהול מורכב או שליטה ברזי  HTML. שרותים כמו בלוגר, תוכנות כמו WordPress, ואיכסון אתרים במחירים נמוכים הרחיבו את מעגל המשתמשים. טכנולוגיות כמו רסס ושרותים כמו טכנורטי ו-FeedBurner, הרחיבו הן את מעגלי הכותבים והן את מעגלי המשתמשים.

עד כאן טכנולוגיה. וכעת התוכן.

שום דבר לא הכתיב את סוגי התכנים של הבלוגים, אך זמינותם הפכה אותם לפופולרים אצל אלו שמצאו שהדפוס לא משרת את מטרותיהם בצורה היעילה ביותר, מסיבות כלכליות, פוליטיות, אידאולוגיות או סוגיות של זמינות ויעילות. סוגי הכתיבה אינם שונים מהותית מאלו הקיימים בדפוס – ידיעות, כתבות, דעות ופובליציסטיקה.

לעיתונות הדפוס לקח (ולוקח) זמן ליישם טכנולוגיות אינטרנט1. ומסתבר שגם לעיתונאים. אם נחום ברנע היה מפרסם את טוריו ב-wordpress.com במקום בידיעות אחרונות, האם היה יורד ערכו כעיתונאי?

בלוגר כותב בבלוג, עיתונאי כותב בעיתון. איכותו של הכותב אינה נובעת מהמדיום, איכות המדיום אינה נובעת מהטכנולוגיה.

  1. הזנות הרסס של אתרי העיתונות הם ברובם איומים []
קטגוריות
מערכות מידע אינטרנט

יופי של שממון

אנשי IT נהנים מהכבוד המפוקפק של אנשים טכניים ומשמימים. אם אתה יושב ליד קבוצה מהם בבית קפה או בר ומקשיב לשיחה, ואם אינך חלק מהענף, מן הסתם תרדם תוך זמן קצר.
אנחנו לא היחידים. צפריר ריהן כותב על שיטה להפצת גופנים לאתרי אינטרנט (ולישומי אינטרנט). המאמר מעניין לא רק לגבי הסוגיה העיצובית – היכולת לשפר את איכויות אתרי האינטרנט מעבר ליכולות של במחשב של הצופה, אלא לא פחות לגבי סוגיות זכויות היוצרים. אם אתם רוצים מאמר מתלהם ותוקפני יותר, צפריר מפנה למאמר של מארק פילגאם.
השיטה מאפשרת, בין השאר, למשתמש בדופן להמנע מהפרה של זכויות יוצרים בטעות או בתום לב. זוהי השקפת עולם הרואה במשתמש בריה הגונה במהותה. זאת להבדיל מתפיסות של DRM, המניחות את ההפך.
מסתבר, דרך אגב, שגופן Helvetica חגג 50 שנה:

קטגוריות
משולחן היועץ אינטרנט

סליחה, בכמה שני חינם?

ספרו של כריס אנדרסון על כלכלת החינם עולה 27 דולר:

cost_of_free

מזכיר לי שיחה עם לקוח פונציאלי (אחד שטרם שילם או התחייב על תשלום):

  • ש: מה בנוגע לאיזה יעוץ חינם?
  • ת: אין בעיה, עצה בתשלום תעלה לך 75$, עצה בחינם תעלה לך 92$.

נכון שאנחנו מוטי מחיר, אך באינטרנט נוצרה תרבות של חינם. תרבות זו חילחלה מעבר לאינטרנט. דוגמה מובהקת לכך היא עיתונות הדפוס. השקפותיו של אנדרסון אינן עוברות ללא ביקורת, אך אין בכך לשנות את העובדה כי לפחות בתחום המדיה אנו מצפים יותר ויותר לקבל סחורה בחינם.

כריס אנדרסון על הזנב הארוך1:

הנה שיחה מאת כריס אנדרסון אחר, על עתיד TED. מעבר ממודל של חברה למעמד של עמותה ללא כוונת רווח, המעניק את התכנים בחינם:

תפעול TED איננו חינם. הארגון מגייס כספים. אנחנו סוג אחד של לקוחות שאינו משלם, אבל אין כאן חינם. tanstaafl.

  1. לטעמי, וראיציה על תאורית הטיפטוף מטה, מבית היוצר של רייגן, תאצ'ר ונתניהו, בצירוף חוק מור []
קטגוריות
אינטרנט דעה

מקצוע בלי עתיד

Encyclopedie_frontispice_section_256pxבשנת 1992 עזבתי את האוניברסיטה. אין עתיד בהסטוריה, אמרתי לחברי. מסתבר שכיוונתי לדעת חכמים. חכמים בלילה, כמובן.
מייחסים לג'ורג' סנטיאנה את הביטוי "מי שלא לומד מההסטוריה נידון לחזור עליה". במקור, הביטוי הוא "מי שלא זוכר את ההסטוריה נידון לחזור עליה". ויקיפדיה היא כלי, לא היחיד, ה-OED והאנציקלופדיה בריטניקה, הם שתי דוגמאות. והן היו קיימות שנות דור לפני הויקיפדיה.
האנציקלופדיה נוצרה לראשונה בשנות החמישים של המאה השמונה עשרה. היחסים בין העורכים והמתרגמים היו אנרגטיים בערך ברמה של אלו בויקיפדיה. דא עקא, שהעדר וירטואלית אילץ את המשתתפים להכות אחד את השני פיזית…
האנציקלופדיה היא אחת מאבני הדרך למה שאנו קוראים עידן התבונה.
300px-ENC_SYSTEME_FIGURE.jpegויקיפדיה נהנית מיחסי ציבור טובים, וחשוב לא פחות, מ-SEO מצויין. עד כדי כך טוב, שאני היום נוטה לבדוק החל מהתוצאה השלישית או הרביעית, היות והראשונות הן אלו של ויקיפדיה. אני גם משתמש בויקיפדיה, אך היום הצעד הראשון שלי הוא לגלול לסוף העמוד ולבחון את המקורות וההפניות. אם אני צריך ציטוט, אני אשתמש באחד מאותם מקורות ולא בויקיפדיה.
כן חשוב כמה פילים היו לחניבעל. חשוב גם לדעת כמה היו לו בתחילת המסע, כמה בסופו, והאם עצם השימוש בהם היה רלוונטי לתוצאות של קרבותיו. חשוב לא פחות מה מקור המידע לכך, ומה האמינות של אותו מקור.
ויקיפדיה היא התגלגלות של רעיון האנציקלופדיסטי המקורי, חשוב אולי באותו מידה, אך סובל מאותן בעיות של אבותיו ואולי אף יותר.
לשם השעשוע חפשו את האנציקלופדיה העברית כאן או כאן.