תגית: google

researchpartner

עננה שחורה

הכתבה על הצימצומים בגוגל, מעניינת, אך דבר אחד מעניין בהעדרו: מצב המשתמשים בשרותי גוגל.

שרותי גוגל (כולל דואר אלקטרוני, יומנים ושיתוף מסמכים) נמצאים בשימוש אנשים פרטיים, עסקים קטנים וארגונים גדולים. חלקם משתמשים בשרותי החינם, חלקם בשרותים בתשלום.

גוגל, כמובן, אינו היחיד. יאהו, מיקרוסופט, AOL ואחרים מעניקים שרותים דומים. ישנן חברות הנותנות שרותים יעודיים, כמו SalesForce ,(קשרי לקוחות) Amazon S3 (איכסון שרותים), ואחרים. השרותים היעודיים אינם מיועדים לרב למשתמשי הקצה, אלא לנותני שרותים אחרים. כל השרותים הללו נכללים תחת הזומילה  SaaS, תכנה כשרות,

לכאורה, מצב המשק העולמי העגום מהווה הזדמנות פז לתוכנה כשרות. המקום להשקיע סכומים גדולים בתשתיות, ניתן לשלם לפי הצורך, או אפילו לא לשלם כלל, אם מוכנים לספוג מעט פרסומות. עוד לפני שנתיים חזה ניקולס קאר תשתית מערכות מידע ב-10 דולר.

אך האם לעולם חוסן? תפיסת הספגטי של גוגל נראתה מגניבה בימי ה-Dot.Gone, ולא איבדה מזהרה עד שהופיעה המשבר הנוכחי. כעת גוגל, כמו כל חברה אחרת, משליכה מעבר לסיפון כל משקל עודף1. מתי יהפוך שרות החיוני לך למשקל עודף לחברה?

בנוסף לך, המיחשוב בענן תלוי במשתנים אותם משתמש הקצה אינו רואה, ואינו תמיד יודע להעריך. הצפת ניו אורלינס היא טרגדיה אנושית, אך מה עם חוות השרתים של נותן שרותי התכנה שלך (או אחת מהן) נמצאית שם? מה עם תחנת הכוח של חוות השרתים נמצאית שם?

המעבר לענן טומן בחובו הזדמנויות, אך מחייב גם חישוב סיכונים מחודש. בעיקר לעסקים קטנים ובינוניים, שהפיתוי הכספי והתקציבי קורץ להם.

  1. או מה שעלול להראות כמשקל עודף בעיני בעלי המניות []
home
rss

פגישה, חצי פגישה….

על חחוסר חיבתי ל-Outlook, כבר כתבתי בעבר. כיום אני נאלץ לא רק להתשמש בשיקוץ, אלא גם לנהל אותו, ולעודד את משתמשי החברה להשתמש בו לניהול זמן.

ניהול זמן הוא עסק לא קל, גם ביומני נייר, וגם בתכנות מתחרות, בעיקר כאשר מדובר בשתי יבשות, ובניהול של משאבים מצומצמים. האלמנט האנושי והטכנולוגי מתנגשים לעיתים קרובות.

ישנן תוכנות אחרות, כמו טוטוס, שנבנו מתוך מחשבה מעמיקה על מבנה נתונים גמיש ויעיל; צ'נדלר, המנסה לבנות ניהול מידע אישי מסביב לתא הדואר; וכמובן, יש את גוגל ויאהו. אך כל אחת מהן דורשת הכשרה יחודית, וצורת הסתכלות אחרת על ניהול זמן ומשאבים. לא כדי תוכנות כמו סקליקס או זימברה ויתרו על ניסיון לניהול זמן חלופי, ומחקים את המודל של Exchange, בעיקר מתוך רצון לתאימות עם Outlook.

כאן, אולי טמונה הבעיה של המנמ"ר. Outlook מחופר היטב הן בסביבה הארגונית והן בתודעת המשתמשים. Outlook גם קשור בטבורו לשרת Exchange של מיקרוסופט מחד, ולכלים ותוספים (כמו מחשבי כף יד) מאידך. עקירת Outlook מהסביבה הארגונית דורשת מאבק בחזיתות רבות מדי. קל מדי למנמ"ר לוותר, ולמשוך בכתפיו כאשר Outlook מתפוצץ מעומס יתר, מחליט לפצל פגישה, מסרב לשחרר משאב או מדכן פגישות לפי סדר לא נכון.

conditions

…אני כל החיים הייתי בגבס…

בעוד אני לועג לאחרים, באה הקרמה ומידפקת על דלתי.

הגיע המועד להחלפת השרת הביתי, ואני אץ רץ להתקין את מערכת ההפעלה1.  נגמר התהליך2, המחשב מאתחל, ומודיע "מערכת הפעלה:  יוק, אין, נאדא. נא לתת דיסק איתחול".

אני מעלה את המערכת עם דיסקי איתחול שונים3. הדיסק הקשיח שם, וכן גם המחיצות. התקנה חוזרת, יוק חוזר.

זמן ל-Google. שמא לוח האם? אולי בקר הדיסקים? Chipset? אני מוצא מספר הפניות מעניינות, אך רובן ישנות.

אני מנסה התקנת תרנגולת4. המחשב עולה בשימחה. WTF? התקנה מחודשת,  לפי הברירות שלי, יריקה בעין. שעתיים מאוחר יותר צונח האסימון. שכחתי לסמן איזו מחיצה בדיסק הוא המחיצה לאתחול5.

Doh!

  1. Debian Linux, למי שמתעניין []
  2. כ-20 דקות []
  3. Live CD של Ubuntu, ואחר של Knoppix []
  4. לחיצה אל Enter בתגובה על כל שאלה, לקבלת ברירות המחדל []
  5. Boot Partition []
privacy

לא אוהב Outlook

נקלעתי לפרויקט ארוך טווח. כלי התקשורת המרכזי הוא ה-Outlook. על זה אמר רבן פלדרמאוס:

Has not the Jewish people suffered enough

בימי צעירותנו, הסבירו לנו כי ישנה מגבלת נפח הגורמת ל-Outlook לקרוס, וכל גרסה חדשה אפשרה נפח נתונים גדול יותר. דיון זה, ביכולות ניהול הנתונים של Outlook הוא בדיעבד, טפל. Outlook מצליח לקרוס בכל גרסה וכל נפח נתונים, ויתר על כן, קריסות אל, אינן הבעיה העיקרית של תכנה זו.

Outlook הוא הפרה החולבת של מיקרוסופט. היות והוא היה "חינם", כחלק מחבילת ה-Office, הוא הצליח להוציא מהשוק תכנות דואר וניהול מידע אישי משובחות ממנו, שנמכרו או הופצו בתכנות עצמאיות – Ecco, Act, Eudora, zMail ואחרים. יתר על כן, על מנת לנצל את מלוא היכולות שלו, היה צורך בשרת Exchange שמצדו חייב מערכת הפעלה Windows. גרסאות אחרונות של Exchange מחייבות גם שימוש בשרותי Active Directory.

לכאורה, מאפשר Outlook שימוש במקשרים גם לסביבות אחרות (Lotus Notes, Novel GroupWize, Zimbra ו-Scalix למשל). מקשרים אלו רק מוסיפים לתקורה המנהלתית וחוסר היציבות של Outlook, בין השאר משום ש-Outlook נבנה לשימוש בממשק תכנה בשם MAPI, בעוד שכל כלי אחר פעל על ידי פרוטוקולים פתוחים כמו IMAP, או ממשקי תכנה כלליים יותר כמו DDE או OLE. לא בכדי יצירת רשימות תפוצה לדואר מתוך רשימת הנמענים של Outlook ל-Word היא תהליך לאנשים עתירי זמן וסבלנות.

לאנשים אלו גם קיים אתר סליפסטיק. אתר זה מציג פתרונות כיצד ניתן לאלץ את Outlook לבצע פעולות שיתוף וסינכרון, כמו גם להתמודד עם חלק מהבעיות השוטפות של Outlook.

אני מוצא את הנטיה לראות ב-Outlook כאבר הבוחן למנהלי המידע האישיים כעצובה. Evolution ו-Kontact, מעולם הלינוקס, עושים מאמצים אדירים להדמות ל-Outlook מבחינת ממשק המשתמש והיכולות. מבט חטוף ב-Zimbra או eGroupware מראה מה שרת שיתוף יכול לעשות. Yahoo, Plaxo ו-Google Apps מאפשרים זאת גם ללא השקעה תשתיתית.

ומה על שולחן העבודה? אין מקום ליומן ולספר הכתובות על השולחן העבודה. מקומם בדפדפן ובטלפון.

אם נקבל את שינוי הפרגידמה הזאת, ניתן יהיה להתקדם. האמת, ניתן יהיה לחזור לאחור. מי שהתשמש בתכנת Ecco, יבין את כוונתי. התכנה איפשרה שיתוף נתונים על רשתות מקומיות ללא תכנות תשתית. ניתן היה להתשמש בספר כתובות מתוך WinFax ותכנות דואר. כל פריט מידע היה בר קישור לפריטי מידע נוספים (פגישות או אנשי קשר, למשל), ניתן היה ליצור "מחברות" לנושאים שונים ולשייך להם פריטי מידע.

מדוע, אם כן לא להשתמש ב-Ecco? חברת NetManage, שרכשה את הזכויות לתכנה, החליטה להפסיק לפתח אותה. למרות שהתכנה ניתנת להורדה ללא תשלום, קשה להצדיק את השימוש בה. היות והופסק הפיתוח של התכנה היא איננה מאפשרת שימוש בכלים ויכולות חדשים כמו vCard ו-vCal, שיתוף דרך WebDAV או סינכרון בפרוטוקולים כמו ActiveSync או SyncML, שפותחו לאחר שהחברה הפסיקה את הפיתוח. אני משתמש בתוכנה אך רק לצרכים פנימיים, והיא עדיין עובדת (אפילו על Windows XP או Wine).

Ecco היא הראיה כי תיוג מידע היה קיים עוד לפני ימי ה-Web 2.0 העליזים, וממשק ה-Explorer אינו חזות הכל.

 

פרסומות, חמדנות וגרגרנות

"הרשת," הכריז באזני לקוח "עובדת לאט". ולראיה פתח את אתרי Ynet, גלובס ו-The Marker.

"הרשת" אמרתי "עובדת מצויין". ולראיה פתחתי את אתרי CNN, BBC ו-Google.

טענתי, כמובן, לא התקבלה, שהרי אצלו בבית זה עובד מצויין, והוא צודק.

אתרי החדשות (בעיקר הישראלים, אך לא רק), מנסים לדחוס כל פרסומת אפשרית – קופצת, עולה, יורדת, בין העמודים ובשולי העמודים). אם לא די בכך, הרי מרבית הפרסומות הן תועבות מרקדות ב-Flash.

קרוב משפחה הציע לי את המבחן הבא: פתחו את ה-Task Manager, ובחרו Performance. כעת פתחו את אחד מעמודי החדשות שבתחילת הפרסום. צמצמו את החלון לסרגל הכלים. העלו אותו מחדש. הביטו בגרף הביצועים.

אם לא די בכך, הביטו בתחתית חלון הדפדפן ותראו כי האתר פונה ללא מעט אתרים נוספים – בעיקר של המפרסמים תוך עליית העמוד. הביטו בכותרת, ותראו כי הדף מעדכן את עצמו כל הזמן.

מה רע, בעצם. למרבית המחשבים ישנה את העוצמה הדרושה להתמודד עם עומס היתר המיותר. לבוז של מפתחי האתרים למשתמשים כבר התרגלנו.

הנפגעים העיקריים הם (כמו תמיד), בעלי העסקים הקטנים והבינוניים. נסיונות ליישם פתרונות אבטחת מידע המבצעים סריקת תוכן, שרתי מסופים או פתרונות קוד פתוח נראים לא מתאימים כי אתרים התכובים רע מפסיקים לתפקד או יוצרים עומס יתר על המערכת. לו היה מדובר רק באתרי מכירות פומביות או פורטלים למיניהם, היה ניתן לומר כי הבעיה היא ניהולית בלבד, והארגון יכול לוותר עליהם. אך מדובר באתרי חדשות, מידע עסקי, ובלא מעט מקרים גם אתרי שרות.

למרבית הצער, כאשר אני מציע למנהלים ובעלי עסקים לפנות לבעל האתר, הם נרתעים. "אצל כולם זה עובד" הם מצטטים את המנטרה, וקונים מחשב חדש, מהיר.

advertise