קטגוריות
מערכות מידע ניהול

מנהל מערכת בעל ניסיון

במספר חברות סייעתי בבחירת והערכת מנהל המערכת (System Administrator). ניסיון ורקע מקצועי הם משתנה מהותים בתהליך, אך במבט אחורה על מנהלי המערכת המוצלחים יותר אתם עבדתי, הרקע הוא לעיתים שונה ממה שהיה מצופה.

להלן רשימה של רקעים של מנהלי מערכות:

  • מהנדס כימיה
  • מנהל חשבונות ומתמחה בטיפול בתינוקות
  • כנר
  • כלכלן וסטודנט לפילוסופיה
  • בלשן
  • אחמ"ש במסעדת מזון מהיר
  • מהנדס חומרים

מבין אלו, רק שניים עברו הכשרה מקצועית בתחום המיחשוב לפני קבלתם לתפקיד, וגם זאת בתחומים שלא היו רלוונטיים לתפקיד אותו ביצעו (הערת אגב, הרשימה היא במין זכר, למרות שלא כל הנכללים בה הם כאלו).

מה ניתן ללמוד מכך? שום דבר מהותי, בעצם, למעט העובדה שקורות חיים עתירי הסמכה וניסיון מקצועי עלולים להסתיר מועמדים טובים. התרשמות אישית היא מהותית, ולא חסר אלמנט של הימור.

קטגוריות
דעה

בגנות האנונימיות

תגובות לפרסום בלינמגזין גורמות לי לחשוב שאנו מקדשים את האנונימיות של הרשת יתר על המידה, ואולי מתיחסים אליה כמובן מאליו.
אינני בא להביע תמיכה בחוק של ישראל חסון. כמו מרבית החוקים הטכנולוגיים, הוא חסר משמעות. כפי שניתן שבעלי ענין יכולים לעקוף אותו באמצעים טכנולוגיים, כך יכולים בעלי עניין להגיע למידע על הכותבים.

הדיון האנונימי הוא אנטי דמוקרטי. השימוש המופרז בו הופך אותו לבליל של רעשים. הלמו, אוהד מובהק של האנונימיות, מביע את עמדתו בגלוי ובמפגיע. הנכונות לחשיפה היא מה שמעניק לדואר החשמלי את הערך שלו. טוקבקים אנונימיים אינם מקור מידע או דיון ציבורי – הם קן של רשעות, טיפשות, פחדנות ואינטרסים. לא בכדי מכונים מגיבים אלו בשם טרולים.
ההחלטה היא בעיקרה של בעלי ומנהלי האתר, אך גם של המשתתפים. הסיפור על ויכוח קטנוני בקפה דה-מרקר, כפי שהתפרסם בגלוב, הוא דוגמה לכך. הגלוב עצמו אינו מחייב או מוודא את זהות המגיבים, אך איכות המגיבים מכפרת על כך.

פסוודונימים, אווטרים וכינויים אינם אנונימיות. אח"י דקר היא ישות קיימת איתה ניתן לנהל דיאלוג, גם אם אינה מפרסמת את הרציף בו היא עוגנת. זהו הגבול הדק בין שמירה על פרטיות ובין אנונימיות.

קטגוריות
מערכות מידע

וירטואליזציה להמונים

וירטוליזציה היא היכולת לדמות סביבת עבודה פיזית מלאה העומדת בזכות עצמה. הטכנולוגיה והתפיסה אינם חדשים, למעשה הם קיימים משנות ה-60, בסביבת ה-Mainframe של IBM.
בתחום מערכות המידע פותחו מערכות וירטוליזציה בעיקר עבור מרכזי המידע של חברות גדולות וחברות האינטרנט על מנת לנצל בצורה מקסימלית את משאבי המיחשוב ולחסוך עלויות תפעוליות. וירטאליזציה ברמת התכנה מאפשרת לספקי אינטרנט לתת שרותי איכסון אתרים בזול, כאשר מערכת מחשב אחת נראית לעולם כמספר של אתרים נפרדים ובלתי קשורים. וירטוליציה של חומרה איפשרה לארגונים גדולים להתקין מספר מערכות הפעלה ויישומים מלאים על אותה חומרה.

לוירטואליזציה מספר יתרונות בולטים:

  • הפרדה בין המערכת ההפעלה לשרת הפיזי. תהליכי שדרוג או העברת חומרה הופכים להיות פשוטים יותר, היות וניתן להעביר את המערכת הקיימת לתשתית פיזית חדשה עם פחות בעיות תאימות.
  • גיבוי יעיל יותר. היות ומערכת ההפעלה נשמרת כקובץ על השרת, ניתן למשוך אותה ולשמר תמונת מצב של המערכת בזמן נתון.
  • שדרוג בטוח יותר. יכולת השימור של תמונת המצב מאפשרת לגבות ולשדרג ישומים או מערכת הפעלה, ולחזור למצב קודם בצורה מהיר ויעילה.
  • ניצול יעיל יותר של משאבי חומרה: השקעה בבקרי RAID, ספקי כוח כפולים, מערכת UPS וזכרון על השרת הפיזי, והקצאת משאבים לפי הצורך לשרתים וירטואליים.
קטגוריות
משולחן היועץ דעה

איקבוד

שם תנכ"י נאה. ואני תמה מדוע לא פופלרי יותר בקרב היהודים.

זאת בעקבות חוויה כנותן שרות.

הוזמנתי ללקוח פוטנציאלי לבחינת אפשרות לפרויקט, מרחק נסיעה של למעלה משעתיים לכל כיוון. 20 דקות לפני הפגישה מתקשר הלקוח להודיע כי איננו יכול לקיים אותה. הלקוח ידע כי מדובר בנסיעה ארוכה, הפגישה היא פגישת הכרות (דהיינו עדיין אין התקשרות עסקית ואין תמורה כספית).

אם היה זה מקרה בודד, הייתי רושם זאת לפני כאחד מאותם מקרים של תקלה בלתי צפויה.

זה המקרה השלישי – עם שלושה לקוחות שונים – בפחות מחצי שנה.

קטגוריות
ניהול

למתנדבים Hey-dud

מדוע אין יותר פרויקטים כמו הטמעת מערכת לינוקס בחצור הגלילית? האם פרויקט ממין זה מקדם או מעכב את כניסת הקוד בפתוח והתכנה החופשית למערכת החינוך?בכנס מו"ח האחרון, כמו גם בקודמים לו, נראו פרויקטים רבים וטובים המנצלים כלים טכנולוגיים. מצד שני אנו מתבשרים על רמת תפוצה של 29 ילדים לכל מחשב בית ספרי. נסיונות לעקוף את הבעיה על ידי מחשבים לכל ילד או מערכת מרכזית (בהנחה כי למרבית הילדים מחשבים בבית), אינם מסייעים לפתרון הבעיה.

מדוע במדינה בה עמותות מצליחות לעמוד בפרץ של קריסת מערכת הרווחה, ושרותי החרום מתבססים על רבבות מתנדבים אין הצלחה דומה במערכת החינוך.