הצעת החוק של אמנון כהן מש"ס (תודה להלמו על ההפניה) להגבלת גישה לאתרי אינטרנט למבוגרים מעוררת דיון ציבורי מתוך ענין של חופש הפרט והמידע. אני רואה כאן סוגיות נוספות.
פער דיגיטלי
הצעת החוק מפגינה בורות מרחיקת לכת בהבנת צורת העבודה של רשת האינטרנט. היא שוות ערך להטלת האחריות על תוכנם של ספרים על יצרני ומפעילי מכונות דפוס. היו ימים בהם דובר על "מסעודה משדרות" כסמן הטכנולגי הנמוך כיום יש לה מתחרים חזקים…
השלכות כלכליות מיותרות
ישום החוק דורש השקעות גדולות (שיוטלו בצורה ישירה או עקיפה על הצרכנים), עבור מערכת שכלל לא תעבוד. רשת האינטרנט נועדה לשרידות גבוהה וביזור, שהרי פותחה במקורה לישום צבאי. בנוסף, פרוטוקולים מוצפנים כמו SSL מונעים חשיפת תוכן המועבר בה, ורשתות וירטואליות כמו TOR, מונעות זיהוי של הגולש. בפרפרזה על בהתיחסותו של הפתן השחור לסוגית הרכבת גלגלים על עגבניות: "Time consuming and completely useless".
ניטרליות הרשת
ניטרליות השרת איננה סוגיה מהותית בארץ כפי שהיא בארה"ב. הסיבה היא שהרגולציה בארץ היא ככל הנראה יעילה יותר. ספקי האינטרנט, התשתיות והתוכן מופרדים. הצעת החוק דורשת ממי שהם כיום ספקים של "צינורות טיפשים" להכנס בעל כורחם לתחום התוכן.
לא סביר כי ספקי האינטרנט יתנגדו לחוק. החוק יאפשר (סליחה, ידרוש) מהן להשקיע בתשתיות ולפעול בתחום התוכן. את העלויות יגלגלו לצרכן, ואת התשתית יבנו בצורה קניינית שתקשה יותר על מעבר בין ספקים, מערכות הפעלה או דפדפנים.
סימני ההזהרה כבר היו במקומם.