מועצת גני תקוה משתתפת בפרויקט מ.ש.י. (קובץ PDF), בו רוכשים ההורים בשיתוף המועצה מחשב נייד לכל תלמיד. התוכנית לא עברה ללא בעיות וביקורות. כהורה לילד המשתתף בתכנית גם אני הייתי מוטרד. מחד גיסא, אני מעוניין כי ילדי יחשפו לכלי מערכות המידע בגיל צעיר יחסית וילמדו לנצלם לטובתם, מאידך גיסא נראה כי השותפים בפרויקט לא הצליחו לייצר סביבה תקשובית מתאימה.
נכון, אני חכם לאחר מעשה. נחשפתי לפרויקט בשלב מאוחר, כאשר החומרה, התכנה והתשתית כבר הוקמו, וסברתי כי לקום ולנסות לעצור את הפרויקט יהיה מזיק יותר מאשר לאפשר לו להתקדם. זאת מתוך הכרות של הבירוקטיה הארץ ישראלית, המניחה כי עדיף שיהיה פרויקט מתוקצב, פעיל ולא יעיל, מאשר שלא יהיה פרויקט כלל.
אספתי מספר הרצאות מ-TED, העוסקות בנושא. מהן אפשר ללמוד על מספר סוגיות הדורשות התיחסות:
- תשתית – תקשורת, חומרה ותוכנה.
- העברת ידע תפעולי – לתלמידים ולמורים
- ניהול התכנים החינוכיים
פרויקט מחשב נייד לכל ילד, של ניקולס נגרפונטה עוסק בתשתית. הפרויקט נועד ליצר מחשב בעלות של 100$ שיופץ למדינות מפתחות. בעוד שהעלות כיום עדיין מעט גבוהה יותר, עדיין מדובר במחיר נגיש. מעבר להישגים הטכנולוגיים של המחשב שימו לב לקריאתו של נגרפונטה להחזרת לימודי התכנות לתכנית הלימודים הבסיסית.
בתקופה מסויימת היה ניתן לרכוש מחשבי XO במסגרת "קנה אחד, תרום אחד". למרבית הצער, תכנית זו נסגרה. יתר על כן, מדינה ישראל איננה נחשבת למדינה מתפתחת ולכן איננה על המפה של התכנית. עם זאת, מחשבי ה-NetBook ההופכים להיות פופולרים יותר, שואבים את השראתם ממחשבי ה-XO.
לגבי העברת ידע, הרצאתו של סוגטה מיטרה מראה כיצד ילדים מסוגלים לא רק ללמוד להפעיל מחשבים, אלא גם ללמד ילדים אחרים, וכפועל יוצא גם ללמוד וללמד מיומנויות נוספות, כמו אנגלית. משעשעת במיוחד הפניה של ילדה שלאחר חצי שנה מאז נחשפה לראשונה למחשב, דרשה שידרוג.
מעניין כי פרויקט זה לכאורה סותר את הרעיון של מחשב נייד לכל ילד. כאן הדגש הוא על שיתוף (הן של הידע והן של הטכנולוגיה) והסביבה הפומבית של ככר הכפר, לעומת הסביבה הבית ספרית.
לגבי התכנים, ריצ'רד בארנוויק, מציע מודל של קוד פתוח להפצת ידע חינוכי:
מה בין כל הרעיונות שלעין לבין פרויקט מ.ש.י.?
- מחשבים כבדים – מהסדרות המיועדות לאנשי עסקים, עם תכנות קנייניות. התכנות הקנייניות אין מאפיינות רק את התכנות המותקנות על המחשבים, אלא גם את אתרי האינטרנט המשרתים את התלמידים והמורים.
- התבססות על גופים מסחרים להחלטות הטכנולוגיות, והעובדה כי מפיצי התכנים הם גופים מסחריים לשם רווח, שלא בקלות יוותרו על מקור ההכנסה הנאה.
- חוסר בתכנים. מנגנון הפצת התכנית והתוכניות עדיין מסורבל ומבוסס על טקסטים מודפסים.
דוגמה לכך היא הדיון סביב החזרת ספר הסטוריה בגלל ויכוח על הצגת הצד הערבי של הגירוש של 1948. הצגת הטקסט מוקדם בפלטפורמה פתוחה, כמו גם האפשרות לתקנו או לשנותו מיידית (ולא משנה אם אתה בעד או נגד), הייתה חוסכת לא רק כסף, אלא גם מבוכה.
האם בעקבות זאת אני קורא לביטול התכנית? בהחלט לא. אבל יש להכיר בכשלים שארעו ולתקנם:
- מחשבים קלים עם מערכות הפעלה קלות וחופשיות.
- אתרי אינטרנט מותאמית תקן.
- טקסטים מכוונים ולא מודפסים.
- עידוד עבודה משותפת על שעורי בית.
- לימודים טכניים (תכנות ותפעול), למורים, לתלמידים ואולי גם להורים.
