קטגוריות
מערכות מידע

ת"ת: לתייק זה תיק

כנס ניהול הידע והמסמכים שנערך לאחרונה ניסה להתמודד עם האבחנה בין ניהול מסמכים לניהול ידע. יגאל חמיש הנחה ביד רמה – אחד הכנסים הבודדים בהם הייתי ואף דובר לא חרג מלוחות הזמנים שלו ((ניהול זמן הוא גם חשוב)).

המגמות הבולטות בכנס:

  • מוצרים קנייניים עדיין שולטים, כאשר MOSS מבית מיקרוסופט היה הבסיס למרבית המוצרים, כאשר השיקול המרכזי של הבחירה בו היא ההתממשקות למוצרי Microsoft Office.
  • ישנה חדירה של מוצרי קוד פתוח – הדוגמאות היות מבוססות על MediaWiki.
  • מרבית הארגונים עדיין פונים לחברות טכנולוגיה למציאת פתרונות לניהול ידע, ולא ליועצים מהתחום. אני מניח כי מגמה זו נובעת מחוסר אבחנה בין ניהול ידע לניהול מידע – ובעיקר ניהול קבצים רשומות ותהליכים.
  • המשבר הכלכלי החזיר את ה-ROI לחזית.

הדבר הבולט לעיני (לי לפחות), היה כי המפתרונות מבוססי מיקרוסופט היו בפרויקטים שהובלו על ידי חברות טכנולוגיה, והפתרונות מבוססי קוד פתוח הונחו על ידי חברות יעוץ. ההיקף של הפרויקטים שהוצגו איננו מדגם מייצג, כמובן.

דברים אחרים שמצאתי למעניינים:

  • מנכל DB ישראל הציג את רמת הסיכון בהם נמצאים עסקים בישראל. החלוקה של רמת הסיכון תואמת את חלוקת העסקים בין עסקים גדולים לעסקים בינוניים וקטנים. אולי לא מפתיע, אבל עדיין מטריד, בנתן כי מרבית משקי הבית תלויים בעסקים קטנים ובינוניים.
  • מרבית הנוכחים בכנס היו מארגונים גדולים וחברות ממשלתיות. בעוד שברור כי לעסקים קטנים ובינוניים ישנה בעיה להשתתף בכנסים ממין זה, העדרם מצביע גם על העדר מודעות.
  • עוד תחום שחסר בקהל הוא חברות הזנק וקרנות הון סיכון. דווקא שני תחומים אלו יכולים לצאת עם רווח מניהול ידע.

היות וניהול ידע הוא ניסיון לחדור למחשבותיהם של אחרים, הנה הרצאה מעניינת על הפיזיולוגיה של המחשבה על מחשבות של אחרים:

קטגוריות
מערכות מידע אינטרנט

שבר ענן

רק פרסמתי על שימוש בענן, באו גוגל וביישו אותי, למשך שעה וחצי לפחות. ולא רק הם. שרות PayPal גם הוא, נעלם למשך כ-5 שעות. שווה ערך ל-36 מיליון דולר של פעולות.

האם יש בכך לפסול שימוש בענן? תלוי במשתמש. מהכרותי את מרבית הלקוחות שלי, זה יהיה דגל אדום. באותה מידה, דווקא הכשל של גוגל הוא זה שיעורר את אותו דגל אדום, ולא זה של Paypal. זאת בעוד שחלק משרותי גוגל (כמו למשל משיכת דואר דרך פרוטוקול IMAP) המשיכו לעבוד, בזמן של-Paypal אין גישה חלופית, להבדיל מבנק רגיל.

הנפילה הקודמת של PayPal הייתה בשנת 2005 ונמשכה 5 ימים. בשביל לסבר את האוזן. 5 ימי כשל בשנה הם 99% זמינות. 5 שעות כשל הם למעלה מ-99.99% זמינות.

האם שרת דואר ארגוני אמין יותר או זמין יותר? שאלה פתוחה.

קטגוריות
מערכות מידע אינטרנט דעה

קווין קלי על טכנולוגיה

שתי הרצאות של קווין קלי ((עורך Wired ו-Whole Earth Review בעברו))

כיצד טכנולוגיה מתפתחת:

זהו שיר הלל מלא אופטימיות לטכנולוגיה, ושווה צפיה בעיקר בימים שלו של ניצול לרעה שלה.

5000 הימים הבאים של אינטרנט:

האינטרנט היא ישות צעירה, שלדברי קלי הייתה בלתי חזויה ובלתי צפויה, ומנסה לשער כיצד היא תתפתח.

שתי ההרצאות מציגות אופטימיות, הם לגבי הטכנולוגיה והן לגבי בני האדם שמשתמשים בה. הן מגיעות, לדעתי מאותה השקפת עולם של חוק מור, הרואה בהתפתחות טכנולוגית אבולוציה המוגבלת רק על ידי מגבלות טכנולוגיות ומדעיות נוכחיות ((שיפתרו בעתיד, הקרוב או הרחוק)). אני, לצערי, נוטה יותר להסכים עם תפיסות הרואות בכלכלה, בחינוך או בפוליטיקה את הזרז (או החסם) להתפתחות טכנולוגית.

קטגוריות
מערכות מידע משולחן המנמ"ר משולחן המובטל

חשבון נפש קצר

הימים הנוראים (של העם היהודי) מתקרבים, הימים הנוראים (של החברה) עברו והימים הנוראים של הכלכלה בעיצומם. זמן משובח לחשבון נפש קטן.

האם וכיצד תרמתי (אישית וחלק ממחלקת ה-IT) לנפילת החברה?

לא שחסרה לי ביקורת על מנהלי החברה ועל חלק מעובדיה, אבל, כדברי הפתגם: "מי שגר בבית זכוכית שישים לפחות וילון מסביב למקלחת".

חטאים שבמעשה: השקעה לא נחוצה במערכת גיבוי יקרה מדי. נסיעה לחו"ל שלא הייתה מחוייבת המציאות.

חטאים שבאי עשיה((האם התיחסות לתומס אקווינס בהקשר של הימים הנוראים תקין פוליטית?)) : לא מנעתי מצוותי המו"פ לבזבז מקום איכסון ואפשרתי לרכוש נפח איכסון יקר ומיותר. לא התקוממתי על עבודות פיתוח פנימיות, כאשר תכנת מדף הייתה יכולה להשיג את אותה מטרה.

כמה זה עלה לחברה? בסביבות 200,000$. אפילו לא חודש עבודה של החברה. אבל צורת המחשבה היא שלא הייתה טובה. היה כסף, והוא היה אמור להספיק לתמיד. אולי אם כל ראשי הצוותים (כולל אותי) היו חושבים בצורה אחרת לפני שנה או שנתיים, מצבנו היה אחר.

קטגוריות
מערכות מידע דעה

פרטיות, כבר ממזמן לא

אם אתם רוצים לעקוב אחר הפרסה הנקראת המאגר הביומטרי, הבלוג של עירא הוא המקום להתחיל בו. מעבר לדכדוך של התנהלות הממשל הישראלי אני מוטרד מכך שאין בכך חדש.

מזה מספר שנים שאנו מקבלים חשבונות מכביש 6, ללא תהיה כיצד חברה פרטית מצליחה להגיע לכתובתנו כאשר המידע היחידי שברשותה הוא מספר הרכב שבו נסענו ((וישנן עוד עוולות  הקשורות בכביש 6)).

אנו מוטרדים מכך שמרשם התושבים יגלוש לידי אנשים רעים. אך מידע רב מכך כבר מופץ ברבים.

כאשר אדם אינו חפץ כי ימצאוהו בקלות או משיקולי מיסוי, או מתוך רשלנות הוא לא מעדכן את משרד הפנים בכתובתו האמיתית. כבר לפני למעלה 10 שנים נתקלתי במאגרי מידע שכללו מידע ממשרד הפנים, משרד הרישוי, משרד החינוך, רשויות המיסוי ורשויות מקומיות. חוקרים פרטיים יכלו להניח ידיהם על מאגרים אלו בקלות יחסית. איני רואה כי היחס של הכבוד לפרטיות השתפר מאז.

חוסר הכבוד לפרטיות נובע גם מחוסר הבנה של ניהול מידע תקין. כיום קיימת הטכנולוגיה בה יכול כל אזרח להחזיק את המידע אודות עצמו בעצמו – בדיסק, דיסקט, כרטיס חכם או Flash Drive. המידע היחידי לו זקוקה הרשות או נותן השרות הוא Checksum ((כמו ספרת הביקורת של תעודת הזהות)), המוודא כי הפעולה או המידע תקין.

דוגמא פשוטה היא התיק הרפואי. כיום המידע נשמר הקופת החולים שלכם, או אם התאשפזתם, מידע על האישפוז נמצא בבית החולים. אם אתם מגיעים לבית חולים אחר או רופא פרטי, הרופאים חייבים להתבסס על המידע שאתם מוסרים העל פה, או שמופיע בהפניה. אפילו אם תרצו, לא תוכלו לאפשר לרופא המטפל גישה למידע המופיע בתיקים הרפואיים האחרים שלכם – היות ולא אתם אלו ששולטים במידע. כעט שוו בנפשכם כי אתם יכולים למסור לרופא כרטיס או התקן שיוכל להציג את התיק הרפואי שלכם ((או חלקו)), והוא יעדכנו וימסור לכם אותו חזרה על מנת שתוכלו להראות אותו במלואו לרופא המשפחה. המידע היחידי שישאר בבית החולים יהיה מן הסתם רשימת החיוב לצורך הנפקת חשבונית.

יש כאן מידה לא מבוטלת של פשטנות, אבל העיקרון תקף.